דרושה מהפכה

כבר כמה שנים מפריד רק פסע בין ישראל לבין קריסה מקצועית: פעמיים היא ניצלה בזכות ההזדמנות האחרונה, ובקיץ שעבר העפילה לאליפות רק עקב עבירה מטופשת של שחקן בריטי. באליפויות עצמן הקפדנו לנצח את היריבות הנחותות, מפעם לפעם הפתענו נבחרת בכירה וחזרנו הביתה מרוצים ממקומות 12-9. צביקה שרף סיפק את ההשתוללות השנתית באולפן יציע העיתונות, אנשי האיגוד פימפמו את המנטרה לפיה הכדורסל הוא הענף מספר 1, וכולם כאחד שגו בשבועות האחרונים באשליות על העפלה לאליפות העולם. אולי ההפסד למקדוניה יסייע לנו להוציא את הראש מהחול.

ישראל נכשלה בפולין בשל היעדר עומק. בסיס הנבחרת כה רעוע, שכל ערב חלש של אחד מכוכביה או פציעה ממוטטים אותה. יניב גרין מצליח בדרך כלל להתעלות, אבל הפעם הוא סובל מפציעה ויכולתו בהתאם. כתוצאה מכך, ישראל נשחטה פעמיים ברציפות מתחת לסל, כשאתמול אנטיץ' ומייסי הגבוהים סיימו כקלעים הבולטים של המקדונים. גל מקל, שמאחוריו חצי עונה טובה בלבד בליגת העל, שיחק 29 דקות למרות ערב נוראי, פשוט כי אין לו תחליף (ואולי כי שרף הימר מאוחר מדי על רביב לימונד ומחק את יובל נעימי). ליאור אליהו חייב להיות על המגרש בגלל ההתקפה, רק שבצד השני הציג יכולת מחפירה. ואף על פי שיותם הלפרין וטל בורשטיין הצטיינו אתמול, במדינת כדורסל בריאה הם היו חלק מרוטציה של חמישה-שישה גארדים בכירים (ראו איך התאוששה יוון מהיעדרותם של דיאמנטידיס ופפאלוקאס). מול קרואטיה, כשהם לא תיפקדו, הפסידה ישראל במשחק שהיה עליה לנצח.

צביקה שרף מסיים אליפות אירופה שמינית ללא העפלה לרבע הגמר. המהלך המקומם ביותר שלו באליפות נעוץ בזהות השחקן שאיבד את הכדור הקריטי בדקה האחרונה, עמית תמיר. הסנטר ששיחק אתמול 12 דקות יותר מדי, לא אשם. האחראי הוא מי שבחר בשחקן ליגה בינוני על חשבון אלישי כדיר המתקדם או רוברט רותבארט הענק. מאמן העל של הנבחרות, שמטיף למאמנים צעירים על בנייה לטווח ארוך, ויתר על ראייה לעתיד לטובת מהלך שמרני ואופייני. כשרמת הכישרון על הפארקט כל כך נמוכה, אין מקום על הקווים לשמרנות. הגיעה העת למהפכה.