הטור של שלום תקווה: למכבי חיפה עדיף מקום שני

בזמן שרבים עדיין תוהים מיהו מאמן העונה, המדור סימן את האיש שלו כבר לפני חודש וחצי, והנה, גם בקרית אליעזר גועש מול מכבי חיפה, ראובן עטר שוב מצדיק את הכתר: 11 משחקים ללא הפסד, מגיעים לקרית אליעזר אחרי 120 דקות מורטות עצבים, עם צעירים, בלי הרבה ניסיון במשחקים כאלה גורליים, וכלום לא מורגש אצל שחקני נתניה. כלום. לא עייפות, לא חוסר מוטיבציה. הכל תחת שליטת המאמן. אם למישהו היתה חסרה הוכחה בשבוע שעבר שמקומה של נתניה הוא בפליאוף העליון, הוא קיבל אותה במוצ"ש.

עטר הדגים במשחק הזה את קפיצת המדרגה הטקטית שהוא עבר כמאמן. אם בעבר ביקרו אותו על שיטת הכדורים הארוכים, טענו שהוא מאמן של התלהבות ורצון אבל בלי הרבה סדר, אז בקרית אליעזר ראיתם מערך טקטי ברמה הכי גבוהה שיש: קבוצה עולה, קבוצה יורדת, הנעת כדור מסודרת, כל התקפה של מכבי חיפה חוסלה על ידי מלכודות מאוד חכמות. חיפה כמעט ולא סיכנה את נתניה, כי המערך של עטר היה ברמה גבוהה ביותר, וצריך יותר משלוש מסירות מהירות כדי לחדור אותו.

העוגן לקבוצה המתכוננת הזו הוא השחקן שעטר הימר עליו בקיץ: קובי דג'אני. לא ממש שחקן מהיר, אבל הבנת משחק סופר מהירה. הייתי השנה כמה פעמים בקופסא ובכל פעם התפעלתי מהמיקום שלו, מהיכולת לארגן את המשחק של נתניה. בלעדיו באמת נתניה היתה קבוצה אחרת. מאחר שאני גם גר בעיר, חובה לצרף לרשימה את קובי בלדב. גם בימים בהם לא ברור מה יהיה עם נתניה מבחינת בעלות, הניהול הוא שקט. גם בימים פחות מוצלחים מקצועית, לא שומעים על עריפת ראשים. גם אם אין כסף רב, המשכורות תמיד משולמות בזמן. כל זה לא היה בולט כל כך בלי ראובן עטר, שמצליח לעזור לדברים הטובים שנעשים בנתניה לבוא לידי ביטוי.

לא בטוח שההפסד הזה כל כך רע למכבי חיפה. לא בטוח שהיפוך התפקידים שיכול להתרחש אם הפועל תל אביב תנצח את בני יהודה, לא עוזר בצורה סמויה למכבי חיפה. למכבי חיפה, מתברר, עדיין קשה עם המצב שבו כל הלחץ עליה. טראומת הקיזוז עדיין מעיקה עליהם, לקבוצה יש חוסר יכולת מנטאלית במאני טיים. חיפה נכשלה בכל אלו לא רק בפלייאוף. גם מול הפועל תל אביב היא הפסידה פעמיים. כנראה, כשהם במקום הראשון, הכתפיים שלהם לא עומדות בעומס. אולי הרבה יותר נוח להם לבוא למשחק העונה בלי הלחץ הזה. עם מוטיבציה של מקום שני, עם גישה של לכבוש את הפסגה.

חיפה היתה יציבה העונה מבחינת תוצאות, אבל היכולת לא התרוממה. בכל פעם שמכבי חיפה היתה צריכה להראות שהיא שווה יותר, היא לא ממש האמינה שהיא מסוגלת ליותר. חוסר האמונה הזה נטוע עמוק בהפסדים להפועל תל אביב העונה, כי חיפה לא באמת חושבת שהיא יותר טובה והחשש פוגע בה. זו אך ורק בעיה של שחקנים. למכבי חיפה חסרים שחקנים כמו שהיו לה פעם שידעו להתמודד עם המצבים האלה. אולי לקראת השנה הבאה צריך למצוא את הנוסחה שתשלב בסגל החדש בין הצעירים הנהדרים לבין עוד כמה שחקני מאני טיים ותיקים יותר שיקלו עליהם בעניין הזה. כרגע, מנטלית, לקבוצה כזו, הרבה יותר נוח לבוא למשחק עונה מהמקום השני. המחשבה שהם יכולים לאבד את הפסגה להפועל תל אביב במשחק אחד, אם באמת היו באים אליו מהפסגה, היתה מחסלת אותם. חיפה צריכה גירויים שונים, מתברר.

יהיו שיגידו הבוקר, שהנה, יעקב שחר צדק כאשר המתין עם החוזה החדש של אלישע לוי. לדעתי הם עדיין טועים. קודם כל, כמו שאמרתי, חיפה פישלה מול נתניה רק בגלל שחקנים, רק בגלל שהיא הורידה באופן דרסטי את ממוצע הגיל הסגל שלה ואיבדה לא מעט עוגנים בכירים מבלי להביא להם תחליף הולם. שנית, כולנו יודעים שאם אלישע לוי ינצח את הפועל תל אביב וייקח אליפות, הוא ימשיך. לכן, זה אבסורד. זה לא רציני לקבוע מאמן על פי משחק אחד, אלא אם כן שחר מתכנן להביא מאמן חדש בעונה הבאה בכל מקרה. כרגע, זה סתם מכניס חוסר ביטחון במערכת, כולל במאמן עצמו.