תפסו שבוע: פסיקה של אין ברירה

הליגה מתחממת כמו כדור של אש. שחקנים תופסים שבוע כל שבוע, קיקרים מוכיחים את עצמם – מאט בריאנט עם הבעיטה השלישית באורכה בהיסטוריה, מורטן אנדרסן (שכבר הוזכר במדור) ולורנס טיינס מנצחים משחקים בשנייה האחרונה, היינס וורד חוזר הביתה לאטלנטה לנקום, משיג 171 יארד ו-3 טאצ'דאונים, ומפסיד בהארכה, וואלי לאנדי האלמוני מיוסטון שובר את הגנת הריצה של ג'קסונוויל. ליאון ג'ונסון פורץ דרכים סוף סוף עם 129 יארד ושני טאצ'ים מול דטרויט העלובים. ומייקל סטרהאן - איזה גבר. גם השבוע נתמקד בשלושה שחקנים, אחד שצריך להוכיח את עצמו ושניים שכבר הוכיחו. ה-NFL חוזר. כיף!

מגן פינה, טמפה ביי, בן 31, שנה 10, וירג'יניה

לאח של רונדה היה משחק טוב השבוע.

זה משפט שלא תשמעו הרבה ב-NFL. שני אחים תאומים. אחד מהם שחקן התקפה, משחק בניו יורק, תמיד באור הזרקורים, תמיד במרכז העניינים ועכשיו עם הודעת הפרישה הסנסציונית אפילו יותר מתמיד.

האח השני אי שם בדרום, בקבוצה האפרורית של טמפה ביי, עיר מרוחקת, שחקן הגנה, שקט ומצטנע. אבל כל שנה רונדה תופס יום משוגע ומזכיר לעולם שיש לטיקי אח תאום. ושהוא ממש טוב במה שהוא עושה. רונדה הוא אולי האיש שהתעלל הכי הרבה במקנאב מאז שהגיע בליגה. טוב, אולי חוץ מטרל אואנס. החטיפה הבלתי נשכחת שלו במשחק גמר ה-NFC ב-2002, אותה החזיר לטאצ'דאון של 92 יארד שחיסל את המשחק, היתה רק ההתחלה. ביום ראשון רונדה החזיר עוד שני טאצ'דאונים, ל-37 ו-66 יארדים. עדיין, טמפה היתה זקוקה לבעיטה הגדולה בקריירה של בריאנט לנצח את המשחק אבל רונדה, שוב, הראה את הגדולה שלו.

בארבר כיום הוא אחד הקורנרים המוערכים בליגה. הוא הקורנר הראשון בהיסטוריה עם יותר מ-20 חטיפות ו-20 הפלות קווטרבק בקריירה, ורק השביעי בין כל שחקני ההגנה. הוא נבחר שלוש פעמים לפרו-בול, פעמיים מהן בשנתיים האחרונות, והוא אחד הרכיבים החיוניים ביותר בהגנת הבטון המתפוצצת של טמפה ביי.

שאלה מעניינת שנשאלת בחדרי חדרים: אם טיקי יממש את האיום שלו ויפרוש בסיום העונה, האם רונדה ילך איתו, או אחריו, כמו שעשה כל חייו? הרי גם המרחק הפיזי בין שני האחים לא שינה את המפה הכוללת של היחסים הברורים שלהם. ההיסטוריה שלהם זהה, הצעדים אותם לקחו בחייהם תואמים, מעניין יהיה לראות את תגובתו של רונדה לצעד המרתק הבא.

קוורטרבק, קנזס סיטי, 33, 10, וושינגטון

הגיע הזמן לדבר על דיימון היוארד, שנותן שנה מדהימה. אחרי כל כך הרבה זמן כמחליף, סוף סוף פריצת דרך. הוא התחיל את השנה על הספסל של הצ'יפס, טרנט גרין נפצע, היוארד עלה לשחק, כולם מרגישים שהשנה גמורה, אומרים בתקשורת ש-"בטח, הוא שחקן מנוסה, הוא מכיר את העבודה, הרבה שנים בליגה", אבל אף אחד לא באמת מאמין בזה. חוץ מהיוארד. הוא עולה למגרש ומנצח משחקים. שימו לב לשורה הסטטיסטית שלו השנה: 63.8%, 1163 יארד, 7 ט"ד מול חטיפה אחת, רייטינג 96.7. וכל זה בשישה משחקים, שכללו שלושה נצחונות. במחזור 4 נגד אריזונה הוא נבחר לשחקן ההתקפה של המחזור. היוארד בא לנצח.

את ההזדמנות היחידה שלו עד עכשיו הוא קיבל במדי הדולפינס ב1999. הוא פתח 5 משחקים באותה שנה אבל לא הרשים. שנתיים אחר כך מצא את עצמו בניו אינגלנד, בשלוש השנים ששינו את החיים שלו. תחת בריידי היוארד קיבל את כל מה שהיה צריך. הוא אמנם שותף רק בשני משחקים בתקופה הזו, אבל עם מספר 12 בעל עושר הידע, הביטחון, ובייחוד היכולת, קיבל בעצמו יכולת לעשות את מה שהוא עושה עכשיו - אותו הצעד שהפך את בריידי למה שהוא היום – לנצל הזדמנויות. בדיוק כמו שבריידי החליף את בלדסו, ככה היוארד במקום גרין. הוא עולה למגרש כמי שאמור להיות שם. הוא מנהיג את הקבוצה ומפרק את ההגנות. התחושה היום בקנזס סיטי, היא שיש מנהיג חדש להתקפה הזו, ושגרין יכול לקחת את הזמן בשיקום.

טייט אנד, אטלנטה, 29, 6, צפון קרוליינה

מעניין איזו קריירה היתה לקראמפלר עם קווטרבק אחר ממייקל ויק. ידוע שקוורטרבקים צעירים, או כאלה שמפחדים למסור רחוק ולא סומכים על יכולת הזריקה שלהם (ויק הוא דוגמא טובה, לשם העניין) מרבים ללכת אל הטייטאנדס. אלו תמיד יהיו קרובים יותר, גדולים יותר וחזקים יותר מהרסיברים.

התקשורת בין ויק וקראמפלר, שהיא יוצאת דופן, גורמת לויק למסור כמעט אך ורק לאלג'יי. עם רסיברים טובים כמו אשלי לאלי ומייקל ג'נקינס זה כמעט חטא, ו-ויק – שלא מצליח לעמוד במשחק ההתקפה המורכב של מורה (שהופשט למענו לגורמים קטנים וברורים), מתחיל להראות סימני חוסר נוחות. אבל השבוע, במשחק הכי טוב של השנה בינתיים, הכול השתנה. ויק מצא את קראמפלר 6 פעמים, 3 מהן לטאצ'דאון ול-117 יארד, ובכלל מסר לארבעה טאצ'ים ונתן משחק חלומי. ואלג'יי בשיאו.

אפשר כבר להתחיל להשוות את קראמפלר לשחקנים כמו שאנון שארפ וטוני גונזאלס. העובדה היא שקראמפלר הוא חוסם הרבה יותר טוב משארפ. הוא בנוי חזק יותר, מאתר את שחקני ההגנה בדיוק גדול יותר ויותר מהכול, הוא לא מפחד מתאקלים, מהם שאנון קצת התחמק. היום קראמפלר הוא אולי הטייט אנד הטוב ביותר בליגה, ביחד עם אנטוניו גייטס מסן דייגו. הוא אמין יותר מג'רמי שוקי, צעיר יותר מטוני גונזאלס, מהיר יותר מאל ג'יי סמית', חוסם טוב יותר מוויטן והרבה יותר מוכשר מדלאס קלארק. יש לו 4 טאצ'דאונים (מקום ראשון משותף בין הטייטאנדס), 14.1 יארד לתפיסה (מקום שני) ו-311 יארד מצטבר (מקום 6).

כשתצפו בו משחק, כדאי להתבונן בשתי תכונות מדהימות: העבודה שלו עם קו ההתקפה שבאה לידי ביטוי בחסימות העצומות, ויכולת הריצה שלו עם הכדור – אחרי התפיסה.