תחילה, כמה מילים על בובי פטרינו הקטן. הבעיה הגדולה שנוצרה בגלל הפחדן הזה ובגלל האפס השני, ניק סייבן, היא שכיום השם של מאמני המכללות נפגע בצורה די קשה. משהו בסגנון "לא יכולים לאמן שחקנים אמיתיים, חייבים שיתייחסו אליהם כמו לאלוהים". אני מניח שיש כמה מאמני מכללות רציניים שבאמת איכפת להם מהעבודה שהם עושים, אבל החבר'ה האלה מוציאים להם שם כל כך רע, שהסיכוי שמישהו יהמר ויסמוך על מאמן חדש שמגיע מהמכללות הוא לא גבוה. וזה חבל, משום שיש קבוצה לא קטנה של מאמנים ראשיים שצריכים קצת רענון, ודם חדש יכול מאד לעזור. בתנאי כמובן שהוא יגיע ממשהו עם מחוייבות אמיתית ורצון לשנות דברים.
אפרופו לשנות דברים, בכל שבוע מחדש אני חוזר על אותו ריטואל. נזכר קצת בשבוע החוזר, מציץ קדימה לקראת השבוע הבא. אבל העונה זה שונה, העונה כל זה נראה לא ממש חשוב. הגענו לדצמבר, השלב שבו דברים אמורים להיות מוכרעים, המתח אמור להיות בשיא - ובמקום זה אנשים מתסכלים קדימה, לגמרי ה-AFC וה-NFC בין ניו-אינגלנד לאינדיאנפוליס ובין דאלאס לגרין-ביי. למעשה, הרוב אפילו מסתכלים יותר קדימה, לסופרבול בין הפטריוטס לקאובויס.
אני לא זוכר עונה שבה הבדלי הרמות לכל אורך הדרך היו כל כך גדולים, ודווקא שבוע כמו השבוע החולף, שסיפק לנו שורה של משחקים מצויינים, היה דוגמא נהדרת לזה. היה הרבה מתח במשחק בין דאלאס לדטרויט, לדוגמה. הקאובויס באו פחות מרוכזים, קיטנה כנראה התפלל הרבה לפני המשחק, כי משחק הריצה של דטרויט עבד מצויין, אפילו כשדאלאס התקדמה וויטן פימבל לפני האנדזון. ועדיין, בסוף דאלאס ניצחה. ככה זה העונה, לפחות מול ארבע הגדולות. או שהן מפרקות אותך, או שהן כבר במוד של הפלייאוף, וגם אז הן יוצאות עם ניצחון. לפעמים זה לא ברור איך, לפעמים זה נראה מזל (או חוסר מזל) אדיר, אבל זה לא. רק תראו את בולטימור שנתנה את המקסימום והגיעה הכי קרוב שאפשר מול הפטריוטס, ואז תסתכלו על ההתפרקות הגדולה מול הקולטס השבוע. לארבע הגדולות זה לא היה קורה.
החוליה היחסית חלשה היא גרין ביי, אבל שלא יהיה ספק - היא שווה את המאזן שלה. היא הרוויחה את ה-2:11 שלה בכבוד, יש לה קוורטרבק שנולד מחדש, יש לה הגנה חזקה, במיוחד נגד הריצה והכי חשוב - היא מצאה רץ אחורי אמיתי שייקח חלק חשוב מהנטל בהתקפה. המאזן של פארב בקאובויס סטאדיום הוא איום ונורא, ובמשחק ביניהן לפני שבועיים פארב יצא יותר מאיום ונורא, אבל לא הייתי ממהר לבטל את הסיכויים שלו בפלייאוף.
הקולטס התגברו על הפציעות, למדו לשחק בלי האריסון ומשחקים בצורה רגועה ובטוחה. הם יודעים בדיוק מי הם, מה הם יכולים לעשות ומה הם צריכים לעשות. מספיק להסתכל במשחק האחרון שלהם מול בולטימור - הם ידעו שהם פוגשים קבוצה מעורערת וכמה מכות בפתיחה יסגרו עניין, וזה בדיוק מה שהם עשו.
אבל האם יש לשתי אלה את מה שצריך כדי לנצח את הפייבוריטיות לסופרבול, דאלאס וניו אינגלנד? הבויס והפאטס כבר ניצחו את היריבות שלהן, ולדאלאס יש אפקט הרתעה יותר גדול בזכות העבר. אחרי שפייטון התנער מכל השדים שלו בשנה שעברה, אולי השנה זה התור של פארב.
יממשו או לא יממשו?
אז למה שבכלל נראה את העונה הרגילה? כי בכל זאת, יש עוד חודש וחצי עד הגמרים החטיבתיים, יש, כמובן, את המעקב הגדול אחרי המיאמי דולפינס והקרב הכפול שלהם נגד ההסטוריה. בחזית הראשונה, הקרב של מיאמי 72' מול ניו אינגלנד 07', הם בדרך לנחול הפסד כואב.
מול פילדלפיה החבר'ה של דון שולה התחילו לקוות. מול בולטימור הם כבר היו בדרך לשמפניה. אבל אם הם בנו על פיטסבורג שיעשו להם את העבודה, בא אנטוני סמית ועזר לפטריוטס להדליק מחדש את האש שבוערת בהם. אחרי מספר שבועות לא קלים, אפשר היה לראות שוב את שחקני ניו אינגלנד נהנים מהחיים, ונהנים לחזור ולהתעלל ביריב, במיוחד יריב בינוני שממש התחנן שיתעללו בו. התרגיל של הפלי-פליקר? נגד פיטסבורג, שפעם היה לה מאמן טוב שידע להכין ולהתכונן למהלכים כאלה? לא להאמין.
השבוע הפטריוטס חוזרים לשחק נגד קבוצה שמתכוננת לסופרבול שלה, הניו יורק ג'טס. אחרי כל הדם הרע שיש בין הקבוצות, נראה היה כאילו וגאס מרחמת על הג'טס כשהיא קבעה את הליין על רק 24 נקודות, אבל לאור מזג האוויר המושלג הצפוי ביום ראשון ולאור החולשה המתמשכת של לורנס מארוני המאכזב, פתאום נראה כאילו לג'טס יש סיכוי להפוך את המשחק לקרב חפירות. אלא שגם אם מארוני הוא לא אחד מרצי העילית בליגה, גם הגנת הריצה של הג'טס היא לא בדיוק מהקליברים הכבדים. כנראה שבריידי לא ישבור את השיא השבוע, אבל משחק קשה מדי לא צפוי לפטריוטס.
בחזית השנייה, הניסיון של מיאמי לא להיות קבוצת הנון-אקספנשן היחידה שלא ניצחה אפילו משחק אחד רק מדגיש איזו קבוצה איומה ונוראה יש שם. באמת שאין להרחיב על ההפסד האחרון שלהם (על היריבה שלהם דווקא נרחיב מייד). הסיכוי היחיד שלהם להצליח לנצח הוא במשחק נגד קבוצה שלא מצפה להם, שלא תתאמץ נגדם, כי בשני המשחקים האחרונים שלהם מול קבוצות מהבית שלהם הם פשוט רוסקו. אז האם הם יכולים לתפוס את בולטימור שאננים? לא במפתיע, יש הרבה אנשים שחושבים שכן. זה יהיה משחק בין קבוצה עם 13 הפסדים לבין קבוצה עם 9 הפסדים, בין קבוצה שיש לה על מה להילחם לבין קבוצה שויתרה כבר מזמן.
במיאמי גם יודעים שהשבוע זאת ההזדמנות האחרונה שלהם. שבוע אחר-כך הם יסעו לניו אינגלנד, במשחק שבו אין שום סיכוי שבעולם שינצחו, ובשבוע האחרון הם יהיו מול סינסינטי, ואין סיכוי לתפוס את הבנגאלס מנומנמים לאחר שכל השבוע ידברו על זה שהם בדרך למאזן ה-16:0 הראשון אי פעם. אם הדולפינס רוצים לנצח מתישהו העונה, השבוע זאת ההזדמנות שלהם. והם לא יצליחו לממש אותה.
בדם, יזע ודמעות
קצת מצחיק להגיד שיש השבוע שני מאבקי פלייאוף גדולים ולא להתכוון באף אחד מהם למשחק בין ג'קסונוויל לפיטסבורג. זה יהיה משחק טוב, אין ספק, אלא ששתי הקבוצות יהיו בפלייאוף בכל מקרה. פיטסבורג כבר הראתה לנו שהיא קבוצה סבירה על גבול הטובה, מה שמספיק העונה למאזן 4:9, כשהבעיה העיקרית שלה היא בעמדת המאמן. מנגד, ג'קסונוויל מוציאה מעצמה הרבה, נראית טוב, אבל במאני טיים תמיד נכשלת. למזלם, השבוע זה לא משחק מהסוג שהם אוהבים להפסיד.
אבל הכוונה שלי, כאמור, היתה לשני משחקים אחרים. בפאלו מול קליבלנד ואריזונה מול ניו-אורלינס. מחזור 15, משחקים על הכרטיס השישי (ואלי אפילו החמישי במקרה של ה-AFC) לפלייאוף. מי היה מאמין.
בזמן שהמשחק ב-AFC הוא בין שתי קבוצות עם מאזן חיובי וזהות ברורה, בערוץ פוקס ישדרו לנו את מפגש הגמדים בין הסיינטס לקרדינלס. שתי קבוצות אנדר-אצ'יבריות עם מאזנים זהים של 7:6, שיתחרו על הזכות להתמקם יותר טוב למקרה שמינסוטה תמעד. הסיינטס, שפתחו את העונה עם ארבעה הפסדים רצופים, עדיין נמצאים בתמונת הסיכויים, אבל הם קבוצה לא ברורה ולא צפויה, שיכולה להתפוצץ לכל כיוון בכל רגע נתון. הם יפגשו קבוצה בלי זהות שסובלת ממכת פציעות, ולנו נשאר רק לשמוח שהחברים הטובים של ישו החליטו לצאת בסקר ולצ'פר אותנו בפיטסבורג נגד ג'קסונוויל במשחק המקביל.
המשחק שבאמת היה צריך להיות משודר הוא זה שבין הבילס לבראונס, אם כי די צפוי שבערוץ שבו שידרו לנו לפני שנתיים שבעה משחקים של קליבלנד כשהם הסריחו, לא יתקנו את המצב וישדרו אותם כשהם לשם שינוי טובים. דרק אנדרסון הוא אחד מהסיפורים הטובים של העונה, אבל הוא נמצא עכשיו באותו מצב שבו טוני רומו היה בעונה שעברה. שחקן שכבר היה בליגה כמה שנים ולא עשה כלום, שחקן שקם מהספסל והפתיע את כולם, הקבוצות האחרות כבר מכירות אותו ומתכוננות אליו, ועכשיו חובת ההוכחה היא עליו.
יש רץ טוב מאד לצידו של אנדרסון, ג'מאל לואיס שסוף-סוף חזר לעצמו אחרי התקופה הקשה מאד שעבר, אבל אין לו הגנה, וזה מבטיח מצד אחד משחק מרתק, ומצד שני יש לשער שזה גם יבטיח יציאה מהירה מהפלייאוף.
בפאלו היא קבוצה שבנוייה על מרשואן לינץ' והרבה מלחמה בהגנה. כל מה שצריך לדעת על משחק המסירה שלהם הוא שארבעת הטאצ'דאונים האוויריים של טרנט אדוארדס כמעט הכפילו את מאזן הטאצ'דאונים במסירה של בפאלו העונה. ב-12 המחזורים הקודמים הבילס השיגו בסה"כ שישה טאצ'דאונים (ואחד מהם בטריק פליי). הדריסה שלהם על מיאמי היתה בסה"כ הפעם השניה העונה שהם עברו את ה-30 נקודות, והפעם השלישית שהם השיגו מעל 20 נקודות. כל זה אומר שהמאזן שלהם, 7 נצחונות ו 6 הפסדים, הוא מאזן שהושג עם הרבה לחימה והרבה זיעה. הפוך לחלוטין מהיריבה שלהם השבוע. והפעם הזיעה והעבודה הקשה ינצחו.