חלום כחול

הכדורסל האמריקאי חטף הבוקר (שישי) עוד מכה, ואולי את המוחצת מכולן. אם אחרי שני הכישלונות האחרונים, באליפות העולם הקודמת ובאולימפיאדה, נתפסו הפרשנים לבעיות האגו של הסופרסטארים או הערכה לא נכונה של הפוטנציאל האירופי כסיבה לנפילה, הרי שלפי העמידה המביכה מול יוון, מדובר בבעיה מורכבת הרבה יותר. כוכב הכדורסל האמריקאי, זה שמצטלם לשלטי חוצות בימי הקולג' ונוגע בחוזה של 70 מיליון דולר עוד בטרם הגיע לגיל 24, שוב נכשל מול האירופים המעצבנים והנמוכים, שלא מפסיקים להרביץ, לא עושים כבוד ולא חושבים לרגע לוותר. וכזו היא אלופת אירופה.

החבורה הצעירה ונטולת האגו (לכאורה) של מייק ששבסקי, חשבה אולי שהפערים שהשיגה בכל משחקיה עד כה באליפות מבשרים על למידת לקח. אלא שמול המכונה המשומנת של פניוטיס ינאקיס, שמזכירה יותר ויותר את כושר העמידה בנבחרות הכדורגל המסורתיות של גרמניה, שוב נגמר החלום. יוון, נטולת יומרות כהרגלה, עלתה על הפרקט בסאיטמה כדי לתת עוד הצגת תכלית מהרפרטואר שלה: הגנה אזורית מושלמת, רוטציה ארוכה בה כל שחקן יכול להכות, והיצמדות עקשנית לתוכנית המשחק – עובדה שאמורה להקל על כל ספורטאי ברגע משבר, וליוון היו לא מעט כאלה בתחילת הרבע השני.

למרות הקצב האיטי הפתיחה היתה מהוססת, אלא שאז נכנס לעניינים הגיבור החדש של הכדורסל האירופי, תיאו פפאלוקאס, ששוב הביא עמו את האיזון המקצועי והמנטלי, דחף כדורים פנימה לגבוהים, חדר לסל בעצמו ונתן את האות לריצה היוונית שגררה קריסה אמריקאית מוחלטת. הכישרון הפנומנלי של דיאמנטידיס, החוצפה של ספאנוליס, ההשקעה של שחורציאניטיס והלב הגדול של קאקיוזיס הספיקו עד הסיום כדי לחפות על העייפות, והפיגור העצום בכישרון ואתלטיות מול האמריקאים הצעירים, שניצלו את הדקות האחרונות כדי ליישר קצת את הסטטיסטיקה.

לא היתה כמעט נבחרת באליפות העולם שלא הציגה לראווה כוכב NBA אחד או יותר, אבל דווקא הנבחרת העקשנית של ינאקיס, זו שהגיעה עד הלום בלי אף אחד כזה (פרט לספאנוליס שיגיע הקיץ ליוסטון רוקטס), עשתה את המוות ללברון ג'יימס , דווין וויד וכרמלו אנתוני, שלא מצאו את הידיים, הרגליים ובעיקר הראש מול חבורה שלא מתרפסת אל מול אבק הכוכבים שלהם. אם רק יכלו התהילה והכסף לסייע קצת באחוזי העונשין (20 מ-34 מהקו), היה לאמריקאים למה להישאר לחצי הגמר השני.

רבותיי, אנחנו עדים לתור הזהב של הספורט היווני. אחרי האירוח המופתי ומדליות הזהב באולימפיאדת אתונה, הזכייה המדהימה והכל כך לא מוערכת של נבחרת הכדורגל ביורו 2004 ובית הספר להגנה וקבוצתיות של נבחרת הכדורסל, זה הזמן לקבוע בפה מלא – יוון היא אימפריית ספורט. מסתבר שגם ללא נתונים אתלטיים מולדים, הנחישות, חוסר הפשרות והתחכום יכולים להוביל מדינה ים-תיכונית כחול-לבן הכי גבוה שאפשר. הלוואי עלינו.