פעם זה היה מספיק לאליפות

מספרים שהאווירה החברתית בסמפדוריה כל כך טובה, עד שהשחקנים לא מסתפקים בארוחת הצהריים המשותפת בין האימונים. בערבים, נוהגים שחקני הקבוצה ללכת יחדיו למסעדה קבועה בעיר גנואה. לפני כשבועיים, ערב משחק הליגה נגד סיינה, ניגש בעלי המסעדה לשחקנים והציע: "שבע נקודות משלושת המשחקים הקרובים והארוחה הבאה עליי". השחקנים, שידעו כי בין המשחקים נמצאים מפגשים עם פיורנטינה ואינטר ביקשו להקל את התנאים. סוכם על שבע נקודות מארבעת המשחקים הקרובים. כעת, אחרי ההפסד בפירנצה (2:0), סמפ צריכה לפחות תיקו ביתי בשבת (19:00, ספורט 5) מול האלופה כדי לזכות בארוחה.

לפני 19 שנים, בעונת 1990/91, היממה סמפדוריה את הכדורגל האיטלקי כשזכתה באליפות הראשונה והיחידה בתולדותיה על חשבון נאפולי של מראדונה, אינטר של מתיאוס, ברמה וקלינסמן ומילאן של ואן באסטן, חוליט ורייקארד. לא מעט קווי דמיון יש בין אותה קבוצה מופלאה לסמפדוריה התוססת של העונה הנוכחית, זו שפתחה את העונה עם ארבעה ניצחונות מחמשת מחזורי הפתיחה. הבלוצ'רקיאטי שוב העמידו קבוצה צעירה שמבוססת על שחקנים שבחלקם אלמונים וחלקם לא הצליחו בקבוצות אחרות, צמד חלוצים קטלני ששובה את הקהל וכל זאת תוך שמירה על לכידות קבוצתית ראויה לציון. סמפ הנוכחית נבנתה במודע תוך היכרות עם הקבוצה ההיסטורית של המועדון. זה כנראה לא ייגמר שוב באליפות, אבל המודל הקיים צריך לשמש דוגמא גם למועדונים גדולים יותר בסריה A.

"הסקודטו של סמפדוריה ב-90/91 היה אגדת כדורגל מודרנית. הישג מזהיר ובלתי סביר שנטף ממנו קסם ורומנטיקה שימיסו גם את הלב הקשוח ביותר. כמו סיפור אהבה בסרט פשע, כמו התחושה הטובה של בוא האביב", תיאר בפיוטיות רוב סמית מ'גארדיאן' את ההישג המדהים של סמפ הגדולה. עד שנות ה-80, הקבוצה מגנואה, העיר השישית בגודלה באיטליה, נחשבה לקבוצת נדנדה אפורה ולא זכתה בתארים. אלא שמ-1988 עד 1992, סמפ זכתה פעמיים בגביע האיטלקי, הופיעה בשלושה גמרים אירופיים (וזכתה בגביע המחזיקות ב-1990) וכמובן, רשמה את אותה אליפות היסטורית, בעונה הראשונה בתולדותיה בה סיימה מעל המקום הרביעי.

סוד הקסם של הקבוצה היה לכידות קבוצתית נדירה. יחידה בלתי ניתנת לשבירה. אחרי שהובטחה האליפות, הפתיעו השחקנים כשהופיעו כולם בשער צבוע בלבן. האקט הזה נתפס כשגרתי לאור האווירה הטובה והקלילה בחדר ההלבשה והחברות בין השחקנים. בנוסף, לסמפדוריה היה בשנים הללו סגל כשרוני ופנטסטי על טהרת הכוכבים האיטלקים. כולם הצטרפו כשחקנים אלמונים והפכו לסטארים. השוער ג'אנלוקה פאליוקה הגיע מבולוניה, כמו גם רוברטו מנצ'יני. ג'אנלוקה ויאלי ואטיליו לומבארדו הגיעו מקרמונזה ואליהם יש להוסיף את פייטרו ויירקובוד שהנהיג את ההגנה (ושיחק בסריה A עד גיל 41), טוניניו סרזו הברזילאי ומרקו ברנקה הצעיר.

תחת המאמן הסרבי וויאדין בוסקוב, שהגיע ב-1986 למועדון, סמפ בנתה את הסגל, התחברה והפכה לסיפור הצלחה. אלא ששנתיים אחרי האליפות החלה ההידרדרות. הבעלים פאולו מנטובאני, איל נפט, מת במפתיע ובנו אנריקו שירש את מקומו התקשה להיכנס לנעליו. הכוכבים עזבו אחד אחרי השני לטובת הקבוצות הגדולות ואילצו את המועדון לבצע רכישות חדשות. כוכבים כמו אנריקו קייזה, וינצ'נזו מונטלה, חואן ורון, אריאל אורטגה, קלרנס סידורף, ולדימיר יוגוביץ' וכריסטיאן קארמבו עברו במועדון בשנות ה-90, כמו גם ותיקים בדמותן של יורגן קלינסמן ודייויד פלאט, אך כל אלה לא הצליחו להחזיר עטרה ליושנה וב-1999 ירדה סמפדוריה לסריה B.

כשנראה שהמועדון נמצא בדרכו לפשיטת רגל והיעלמות מהמפה, הגיע המושיע. בשנת 2002 נרכשה סמפדוריה על ידי איל נפט נוסף, ריקרדו גארונה. איש העסקים המקומי, שהיה אז בן 67, החל בסדרת צעדי הבראה כלכליים ובעיקר מקצועיים. סמפ חזרה במהרה לליגת הבכירה, ביססה את מעמדה כקבוצת מרכז טבלה, אך את הפירות הראשונים האמיתיים, או יותר נכון את ההכרה על העבודה הקשה, קיבלנו רק השנה. אחרי שבע שנים של עבודה יסודית.

סמפדוריה הנוכחית היא מודל לניהול נכון עם ראייה לטווח ארוך. אחד הצעדים הראשונים של גארונה היה מינויו של היו"ר הכל יכול, ג'וזפה מארוטה, שנחשב כיום לאחד המנהלים המוכשרים בכדורגל האיטלקי ובקיץ דחה הצעה להצטרף לצוות הניהולי ביובנטוס. "יחד הם בנו מודל שצריך להיות מיושם בכל מקום בכדורגל האיטלקי: השקעה במחלקת הנוער ובשחקנים צעירים, תקרת שכר, כרטיסים במחירים מוזלים על מנת למלא את האצטדיון ושפיות בשוק ההעברות. היום, סמפדוריה היא מכונה משומנת. אי תענוגות שהוא חלום עבור כל שחקן איטלקי", כתב העיתונאי פדריקו קסאבלה מהעיתון 'איל ג'ורנאלה'.

הפרויקט של סמפדוריה נבנה בצלמה של הקבוצה הגדולה מלפני שני עשורים. גארונה ומארוטה אספו בשנים האחרונות שחקנים צעירים ולא יקרים ונהנים מהפירות. סמפ דואגת להחזיק בסגל מאגר עצום של כישרונות צעירים. רובם נשלחו בשנים האחרונות לעונות התחשלות בקבוצות אחרות והוחזרו לקבוצה כשהבשילו, כשגם העונה השאילה הקבוצה לא פחות מ-16 שחקנים. לצד הצעירים, ובזכות האווירה החיובית והמשפחתית, סמפ הרוויחה שחקנים שכשלו בקבוצות אחרות. כך הובא הקיץ מנאפולי דניאלה מאניני המוכשר, שהושעה אשתקד לאחר שלא הופיע לבדיקת סמים וכן פרנקו סמיולי, הבטחה לא ממומשת שמגיע אחרי שנתיים רעות בפיורנטינה. זהו בדיוק גם סיפורם של צמד הכוכבים – אנטוניו קסאנו וג'מפאולו פאציני.

השניים מהווים את עמוד השדרה של הקבוצה יחד עם הקפטן אנג'לו פאלומבו הנפלא. קסאנו, הילד הרע של הכדורגל האיטלקי ופאציני, פצצת כישרון שנזנח על הספסל של פיורנטינה, משלימים אחד את השני בצורה מושלמת. השניים כבר זכו לכינוי "התאומים", כמו הצמד ההיסטורי ויאלי את מנצ'יני. ברחובות העיר, אגב, הופיעו שלטים עם הסלוגן: "בשביל אבא שלי – ויאלי ומנצ'יני, בשבילי – קסאנו ופאציני". ויאלי עצמו לא מופתע: "כשאתה מגיע לסמפדוריה, אתה מרגיש שהגעת למשפחה. סוד ההצלחה הוא מועדון שהולך עם פרויקט צעירים שאפתניים ושחקנים חשובים כמו קסאנו ופאציני, שרוצים להוכיח שהם שייכים לרמות הגבוהות ביותר".

קסאנו, שבכירי אנשי הכדורגל באיטליה מנהלים קמפיין חסר תקדים שקורא למרצ'לו ליפי להחזירו לנבחרת, הסביר את הקסם של סמפ: "מאז שהגעתי לסמפדוריה, אני שחקן טוב יותר והשתפרתי גם מבחינה פיזית. אני נהנה מהמשכיות, חזק יותר ומהיר יותר. ההגעה לכאן הצילה את הקריירה שלי. עוד אזכה באליפויות, אבל תארים הם לא הדבר החשוב ביותר, אלא האושר שלי. כשאני כובש, אנשים מריעים ובשבילי זה כמו ניצחון".

בקיץ קיבל לידיו את המושכות המאמן הוותיק לואיג'י דל נרי. המטרה שקיבל מהבעלים הייתה כניסה לעשירייה הראשונה. מעטים צפו את הפתיחה המדהימה. ארבעה ניצחונות מארבעת המשחקים הראשונים קבעו את פתיחת העונה הטובה בהיסטוריה של המועדון. דל נרי גיחך: "נכנסנו להיסטוריה? זה אומר שעכשיו אני יכול לפרוש". אלא שהבלוצ'רקיאטי לא מסתנוורים מהפתיחה ולא מפנטזים על מטרות לא ריאליות. למרות קווי הדמיון, אף אחד במועדון לא מעז להזכיר את שחזור ההישג מ-91'. "יש לי בידיים קבוצה שמשחקת טוב וזה נותן תקוות לעתיד. יש לנו את כל התנאים לעשות עונה טובה. הכוונה היא להשתפר. חשוב לנצח, אבל קבוצות כמו סמפ, גנואה ולאציו צריכות לעבוד בזהירות רבה. על מנת לסגור את הפערים מהגדולות, אנחנו זקוקים לעבודת צוות וריכוז", אמר דל נרי.

סגירת הפערים וההמשכיות עליהם מדבר דל נרי, מהווים את לב ליבו של הפרויקט בסמפדוריה וחשובים הרבה יותר מתואר מקרי וחד פעמי. כבר שנים שהקבוצות הגדולות בסריה A זנחו את השחקן האיטלקי הצעיר והתרכזו בהבאת סופרסטארים בעשרות מיליוני יורו. כך נוצר מצב בו שחקני ליגה איטלקים טובים מצאו את מקומם דווקא בקבוצות הביניים כמו פיורנטינה, נאפולי, אודינזה וסמפדוריה ולא בארבע הגדולות, וכישרונות מבטיחים רבים הלכו לאיבוד במעמקי הספסל של קבוצות הליגה הבכירה. לצורך ההמחשה, סגל הנבחרת הבוגרת לשני המשחקים האחרונים בקמפיין כלל נציג אחד מאינטר, אחד מרומא ושניים ממילאן.

מתוך 10 ההעברות הגדולות של הקיץ באיטליה, שבהחלט עושה קולות של חזרה לשפיות כלכלית, ניתן למצוא רק שלושה שחקנים איטלקים. אף אחד מהם לא עבר לאחת מארבע הגדולות. על הרקע הזה, אי התענוגות של סמפדוריה, בשורותיה משחקים בסך הכל ארבעה זרים, אמור להחזיר את האמון בכדורגלן האיטלקי ואם תרצו, מדובר בעוד נדבך במלחמת הסריה A להחזרת היוקרה ובעיקר אמון הקהל שאבד בשל פרשות השחיתות והאלימות במגרשים. האמון בצעירים, מחשבות הבנייה לטווח הרחוק, האווירה החיובית והכדורגל השמח צריכים להוות דוגמה לקבוצות נוספות. סמפדוריה שיקמה עצמה תוך התרפקות על ההיסטוריה, הכדורגל האיטלקי כולו צריך לכוון גם הוא לחזרה לאותם יסודות שהובילו לימי הזוהר של הליגה, אי שם בשנות ה-90.

בינתיים, בסמפדוריה כמו בסמפדוריה ממשיכים ליהנות מהחיים, כשגם האלופה אינטר שתגיע לאצטדיון לואיג'י פראריס בשבת לא מפחידה את החבורה השמחה של דל נרי, שזכתה השבוע למחמאה מהגדול מכולם, אריגו סאקי: "סמפדוריה של גארונה, מארוטה, דל נרי וקסאנו השאירה את כולם המומים. עכשיו, כל מה שנותר להם הוא להמשיך וליהנות מהקבוצה שלהם, שראויה למקום שלה בטבלה".