ציוני הדרך של יובנטוס בדרך לאליפות

אחרי שתי אליפויות רצופות, יובה רצתה להמשיך בדיוק מאותה נקודה. היא פתחה את העונה עם 0:4 מוחץ על מחזיקת הגביע לאציו בסופר קאפ האיטלקי, שנערך באצטדיון האולימפי הביתי של הקבוצה מרומא ושבועיים לאחר מכן, במפגש הליגה, שוב חוררה אותה עם ארבעה שערים. ארתורו וידאל פתח עם צמד מהיר, מירוסלב קלוזה רק צימק ומירקו ווצ'ניץ' וקרלוס טבס השלימו את הניצחון הקליל שהבהיר במהרה: הגברת הזקנה שוב גדולה על הליגה.

שבוע לפני המשחק הזה, יובה ניצחה את טורינו בדרבי 0:1, אבל בהמשך השבוע היא נפלה עם 2:2 ביתי ודרמטי מול גלאטסראיי, תוצאה שבסופו של דבר התבררה כמשמעותית. המפגש הביתי מול הרוסונרי התחיל בצורה מסויטת וסאלי מונטרי כבש לאורחים אחרי שניות ספורות של כדורגל. אלא שיובנטוס לא נבהלה וענתה עם שערים של אנדראה פירלו, סבסטיאן ג'ובינקו וג'ורג'יו קייליני. מונטרי רק צימק בדקה ה-90 ומילאן המשיכה לעונה רעה מאוד.

רק מחזור אחד חלף, אבל אחרי פגרת הנבחרות יובה חטפה מכה כואבת מאוד ולא צפויה. היא הובילה בביטחה בארטמיו פרנקי בפירנצה מצמד בזק של טבס ופוגבה, אבל נכנעה לרבע שעה מאלפת של הויולה, במהלכה ג'וזפה רוסי פירק אותה עם שלושער ענק וחואקין הוסיף, כאשר פיורה כובשת את כל ארבעת השערים בין הדקות 66 ו-81. שלושה ימים חלפו והמשבר העמיק עם הפסד 2:1 במדריד מול ריאל בליגת האלופות, אבל לאחר מכן יובה כבר התאוששה.

הביאנקונרי לא סתם התאוששו מהתקופה החלשה, אלא יצאו לריצה שסגרה עבורם את סיפור האליפות די מהר. במהלך הריצה הזו הם ניצחו 12 משחקים רצופים ולא הפסידו במשך 22 מחזורים. הניצחון הרביעי מבין ה-12 היה השלישייה המוחצת מול הפרטנופי, שהיו היריבה הכי גדולה שלהם בעונה שעברה. פרננדו יורנטה כבש כבר בדקה השנייה, פירלו ופוגבה הוסיפו לקראת הסיום ונתנו נוקאאוט לרפא בניטס ושחקניו, שבכלל לא התקרבו לתואר האליפות העונה.

לאורך העונה שמעה יובה לא פעם שהיא לא מלהיבה ולא התקפית מספיק. לפעמים זה היה נכון, אבל בין דצמבר לינואר זה היה הכי רחוק מהאמת. הקבוצה הודחה מליגת האלופות בצורה אכזרית, עם משחק השלג בטורקיה מול גלאטסראיי, שהופסק, חודש יממה לאחר מכן והסתיים בהפסד 1:0 דרמטי. משם, היא יצאה לשישה ניצחונות רצופים בכל המסגרות (חמישה בליגה, אחד בגביע), עם יחס שערים של 4:22. הניצחון הגדול ביותר באותו רצף היה ה-0:3 מול רומא, שהגיעה ליובה סטדיום עם אמונה מלאה ביכולת שלה לקחת אליפות וחזרה עם הזנב בין הרגליים. וידאל (17), לאונרדו בונוצ'י (48) ופנדל של ווצ'ניץ' (77) הכו ברומאים, שסיימו את המשחק בתשעה שחקנים. פערי הרמות מעולם לא נראו גדולים יותר.

אומנם לא משחק שקבע יותר מדי, אבל אין הרבה דברים שיובה יותר אוהבת מאשר לנצח את מילאן, ועוד בסן סירו. שתי הקבוצות לא נמצאות באותה פלנטה בכלל בשנים האחרונות וזה הוכח גם במשחק הזה, בו האלופה היוצאת והנכנסת טיילה לשלוש נקודות קלילות משערים של יורנטה וטבס. נראה שלמילאן ייקחו שנים, אם בכלל, לסגור את הפער.

שלוש משלוש לאנטוניו קונטה, אליפות 30 (או 32, תלוי את מי שואלים) ליובנטוס. הקבוצה הטובה ביותר באיטליה בעשור הנוכחי, בפער ענק מכל השאר, שוב זכתה בתואר ושוב עשתה את זה עם המון סטייל. רק לצערם של אוהדיה, הסיפור נסגר יום לפני המשחק מול אטאלנטה ואחרי ההדחה הכואבת מחצי גמר הליגה האירופית. בעונה הבאה תעמוד יובה בפני אתגר חדש ותנסה להיות השושלת הרביעית שזוכה בארבע אליפויות רצופות אחרי יובה עצמה (חמש פעמים בין 1930 ל-1935), טורינו (שש פעמים בין 1942 ל-1949) ואינטר (חמש פעמים בין 2005 ל-2010, כולל האליפות שהתווספה לה בבית הדין).