זה אולי יישמע לכם מוזר, אבל עברו יותר משלושה עשורים מאז שהמאמן הטוב בארץ הדריך את נבחרת ישראל בכדורסל. זה קרה לאחרונה כשרלף קליין הוביל אותה למקום השישי באליפות אירופה בצרפת, לפני שעזב לנבחרת גרמניה. אריה מליניאק, שהחליף אותו (פיני גרשון היה עוזרו), היה צעיר מבטיח שהתרסק עד מהרה; צביקה שרף, שאימן במשך קמפיינים רבים בכמה קדנציות שונות, אימן אמנם למשך תקופה ארוכה את הקבוצה הטובה בישראל, מכבי תל אביב, אבל מעולם לא נחשב לטקטיקן יוצא דופן. מולי קצורין? אפילו הוא הודה בזמן אמת שמי שהיה עוזרו דאז, דייויד בלאט, הוא המאמן הטוב בארץ. אריק שיבק? אפור הוא הצבע. גרשון מעולם לא אימן את הקבוצה הבוגרת בכחול-לבן, משרת המאמן הראשי נגזלה מבלאט בגלל פארסת התעודה וארז אדלשטיין נחשב תמיד לג'ינג'י הפרוע, ובהתאם לא הוצעו לו יותר ממשרות זוטרות בנוער ובאולימפית.
עכשיו, באורח פלא ובטעות, האיש הנכון מונה. לא רק שאדלשטיין הוא אחד משני המאמנים הפעילים הטובים בישראל, ביחד עם בלאט, אלא שהוא מגיע לעמדה היוקרתית ברגע הנכון ביותר בקריירה שלו: במובנים רבים, העונה הנוכחית עם הפועל תל אביב היא הטובה בחייו. הוא גיבש קבוצות מרשימות גם בהרצליה, גליל עליון, מכבי רמת גן ובמידה פחותה גם בקדנציה השנייה בהפועל ירושלים, אך מעולם לא הוציא יותר מסגל כל כך מוגבל. בגיל 52 הסגנון שלו מגובש, נוקשה במובן החיובי של המילה. הוא סירב לשנות את השיטה הייחודית של הפועל תל אביב גם בימים קשים, גם אחרי ההדחה בחצי גמר הגביע וגם בימים ששיחק בלי רביב לימונד. זה מרשים דווקא בגלל המרחק מהתדמית שהודבקה לו, של האיש שמתקשה לעמוד בלחצים ועלול לקרוס תחת כל משב רוח רענן. הפועל ידעה משברים וצלחה אותם, ועשויה לסיים את העונה בעמדה מצוינת להעפלה לחצי הגמר מעל ומעבר לציפיות המוקדמות.
יתרה מכך, נדמה שאדלשטיין הוא האיש המושלם לעבודה עם הכדורסלן הישראלי, על כל חסרונותיו. בניגוד למרבית קודמיו, כל הסימנים מראים שהוא לא ינסה לעגל פינות, להשתמש בהגנות מתוחכמות, להעלים שחקנים עצלים באזוריות נסוגות או ישתמש באותם תרגילים שכל הקבוצות משתמשות, סתם כי אין די זמן הכנה ולמי יש כוח לחידושים והמצאות. התקפת ההיי פוסט הפתוחה שלו מושלמת להרכב הפורוורדים של הנבחרת, עם כספי, אליהו, פניני (זו תהיה טעות עצומה לא לזמן את אחד השחקנים הטובים בארץ, פה מלוכלך או לא) ולנדסברג (בהנחה שטיוס יבריז). נכון, חלק מהשחקנים יעקמו פרצוף, אחרים יבואו עם אף בעננים מה-NBA, כמה יתבאסו מדקות המשחק המדולדלות. כדרכו, סביר להניח שאדלשטיין לא יוותר להם בקלות. אולי יהיו עימותים, אולי לא הכל ילך חלק. אבל בניגוד לעבר, אפשר יהיה להניח שברוב העימותים האלה המאמן יהיה צודק.
וזו בדיוק הבעיה: מי אמור לשפוט זאת בדיוק? דן חלוץ, שרצה למנות את צביקה שרף למאמן הנבחרת החלטה שעלולה הייתה להיזכר לדיראון עולם לצד כמה מהחלטותיו התמוהות כרמטכ"ל ומבקש למנות את ירון זריף, אדם שנוי במחלוקת ושופט עבר בינוני, ליו"ר איגוד השופטים? עדר העסקנים הבינוניים שעומדים מאחורי פארסת מינוי המאמן? שמעון מזרחי, שהתייחס בעוינות גלויה למינוי? מי שממנה את ארז אדלשטיין למאמן הנבחרת, בכוונת מכוון או במקרה, צריך לקחת בחשבון את עסקת החבילה שכרוכה בשת"פ עם הג'ינג'י: מאמן רגיש מאוד, בעל עור דק, שזקוק לחיזוקים ולעבודה לטווח ארוך. איגוד הכדורסל הישראלי הוא המקום האחרון שיכול להעניק את התנאים הללו, וזו סיבה לדאגה. צריך לקוות שלא יתברר בקרוב שהאיש הנכון הגיע למקום הלא נכון.
אחרי דרמה בפתיחת הישיבה: מינוי אדלשטיין אושר
האוזמן על מינוי אדלשטיין: התגובה המבזה של שמעון מזרחי
באיגוד מרוצים ממינוי אדלשטיין: "הכדורסל הישראלי ניצח"
שיבק: "כולם צריכים לתמוך בארז"
