בשבוע שעבר גייסה אחת מרשתות הטלוויזיה בספרד קורא שפתיים שיפרש עבורה שיחה בין איקר קסיאס לפפה ריינה במהלך אימון של נבחרת ספרד.
"בכמה משחקים תשותף העונה? 10? 12? בסופו של דבר זו עונה מחורבנת כי תשחק כמה פעמים, רק בגביעים", אמר ריינה לחברו, שממשיך לשבת על הספסל של ריאל מדריד במשחקי הליגה.
קסיאס השיב: "אבל לעזוב עכשיו? אני לא יודע בנאדם... לפחות אני משחק בקופה דל ריי".
ריינה, שבעצמו עזב בקיץ את ליברפול אחרי שמעמדו נפגע בעקבות רכישתו של סימון מיניולה, לא התרשם: "לשחק רק בגביע? זה מביך".
במשך שנים ארוכות החזיק איקר קסיאס בטאבו על המקום בהרכב של ריאל מדריד. שוערים טובים ניסו להתחרות בו, אבל לא היו טובים כמוהו. דייגו לופס התקשה לפרוץ לקבוצת הבוגרים של ריאל מדריד והעביר את הזמן בין המילואים לספסל. ססאר שנרכש מריאל ויאדוליד הבליח להרכב לתקופה קצרה בעונת 2001-02, אבל סיים את ארבע השנים שלו במדי הבלאנקוס עם 37 הופעות בלבד בכל המסגרות, וייז'י דודק הגיע בלי יומרות וראה את הגב של קסיאס בצורה קבועה בארבע שנים בבירת ספרד.
קסיאס פוגש היום בסיטואציה חדשה. בניגוד לשחקני שדה, שוערי ספסל בקושי מקבלים הזדמנויות ולא חסרים מקרים של כאלו שלא שיחקו עונות שלמות, לפעמים גם כמה שנים. לא חסרים גם מקרים של שוערים שהעבירו כמעט קריירות שלמות כשמעליהם כאילו תלוי שלט "מספר 2".
רונאלדו: "האובססיה לליגת האלופות יכולה לפגוע בנו"
קאקה כבר יודע מה תהיה התוצאה של הקלאסיקו
אחוות ענקים: ג'יג'י בופון מגן על איקר קסיאס
יושרו ההדורים? גווארדיולה נפגש עם וילאנובה
סטוארט טיילור נחשב בצעירותו למועמד ראוי לרשת את דייויד סימן בארסנל, אולי אפילו בנבחרת אנגליה. הוא עמד בין הקורות של הנבחרות הצעירות ואפילו נטל חלק ב-10 משחקים בעונת 2001-02 בה התותחנים זכו באליפות, אבל בין ההבטחה לקיום שלה נוצר עם השנים פער אדיר. טיילור שיחגוג את יום הולדתו ה-33 בנובמבר הקרוב, הפך לשוער המחליף האולטימטיבי בהייבורי וגם אחרי שעזב, המשיך בעל כורחו לבסס את מעמדו כשחקן ספסל.
קרוב ל-15 שנים אחרי שהפך למקצוען, טיילור סופר היום 72 הופעות בלבד במשחקי ליגה. הוא שיחק כמושאל בבריסטול רוברס, פיטרבורו ואחרות, חתם באסטון וילה, שימש כשוער שני ובעיקר שלישי במנצ'סטר סיטי ועכשיו הוא ברדינג. בשום מקום לא שותף ביותר מ-10 משחקים בעונה ולשיאו הגיע בשלוש השנים שלו במנצ'סטר סיטי, במהלכן רשם הופעה בודדת בגביע.
לא כך טיילור תכנן שתיראה הקריירה שלו, אבל בשלב מסוים הוא קיבל את תפקידו בהכנעה. "כל קבוצה צריכה שיהיה לה שוער מחליף, מישהו צריך לעשות את זה", סיפר פעם. במרץ 2013 הוא קיבל את המקום בהרכב של רדינג במשחק החוץ נגד אברטון. הופעת ליגה ראשונה שלו מאז אפריל 2009, אז עמד בין הקורות של קרדיף סיטי בתבוסה 6:0 לפרסטון בצ'מפיונשיפ. "הייתי בטוח שאני יוצא לכר הדשא וצועד לכיוון הספסל, כמו תמיד", סיפר אחר כך.
מאמני כדורגל רבים בוחרים את השוער הראשון שלהם בתחילת העונה וממשיכים לתת לו הזדמנויות גם בימים של טעויות. מאחורי הדרך הזו עומדת ההבנה שמרכיב הביטחון בעמדה הזו הוא קריטי. בזמן הזה, שוערי המשנה כמעט מאבדים סיכוי לשחק. ז'אק קרבוסייה ששימש כעוזרו של ז'ראר הוויה בליברפול בתחילת העשור הקודם, אמר ל"ספורטס אילוסטרייטד": "מבחינתי הדבר החשוב ביותר הוא שהשוער הראשון יידע שהוא השוער הראשון. זה לא אומר שהמחליף שלו לא יוכל לתפוס את המקום שלו בבוא הזמן, אבל הדבר הכי גרוע בשביל מאמן הוא לא לדעת מי השוער הבכיר של הקבוצה".
מהמצב הזה למשל, חשש פרנצ'סקו בארדי בן ה-21, שבקיץ האחרון הגיע עם איטליה כד לגמר אליפות אירופה לנבחרות צעירות. זמן קצר לאחר מכן בארדי הושאל מאינטר לליבורנו בה הוא גדל והסביר: "לשוער בגיל שלי מאוד חשוב לשחק כדי להתפתח ולכן היה חשוב לי לעבור. המאבק שלי על המקום בהרכב בליבורנו יהיה יותר פתוח מאשר באינטר. לא הייתי מוכן להישאר שם על הספסל מאחורי סמיר האנדנוביץ'".
צעירים כמו בארדי מסתכלים על ההיסטוריה ולומדים ממנה. הם רואים כיצד שוערים מבטיחים נשחקו על ספסלי קבוצות גדולות ואיך אחרים קיבלו את מצבם בהכנעה. למשל קרלו נאש, שלאורך הקריירה הארוכה שלו העביר לא פחות משמונה עונות בלי לשחק בליגה. או רמי ורקוט, ששימש כשוער המשנה של ליון במשך למעלה מ-10 שנים, עד שסוף סוף קיבל את הכפפות.
בניגוד לפרנצ'סקו בארדי, מיכאל רנסינג ויתר לאורך שנים ארוכות על המלחמה וכשכבר ניסה אותה, הוא גילה שהוא לא יכול. הגרמני נחשב ליורש של אוליבר קאן בבאיירן מינכן במשך שנים ארוכות, ישב על הספסל והמתין בשלווה לפרישה של השוער המהולל. הבעיה מבחינתו ומבחינת הקבוצה הייתה שכשהוא קיבל את המקום בין הקורות אחרי אותן ציפייה כמעט בלתי נגמרת, הוא הצליח להוכיח רק דבר אחד: שהוא לא טוב מספיק בשביל להיות יותר משוער ספסל בבאיירן מינכן.
אחרי שהרגיש שהוא בזבז חצי קריירה על הספסל של באיירן ולבסוף לא קיבל הזדמנות ראויה, רנסינג הצטרף לפ.צ קלן וזכה לשבחים רבים על ההופעות שלו. הוא שיחק באימפריה מנורדריין-וסטפאליה במשך שנה וחצי, אבל אחרי שזו נשרה לבונדסליגה2, הוא סיכם על התרת חוזהו ומאז לא חזר שוב להיות השוער מספר 1. רנסינג הצטרף לבאייר לברקוזן בתחילת העונה שעברה, אבל רשם שתי הופעות ליגה בלבד ורגע לפני שהוא שוב שוכח את ריח הדשא, השיב בחיוב להצעה מפורטונה דיסלדורף שבעצמה ירדה ליגה. מקפצה לקריירה? לא ממש.
בגיל 29 רנסינג ידע שהוא עומד לבסס את מקומו בין הקורות אחת ולתמיד, אבל שעות לפני המשחק הראשון של העונה, בין פורטונה לאנרגי קוטבוס הודיע המאמן מייק בוסקנס שפביאן גיפר בן ה-20 יעמוד בשער. עוד פעם על הספסל? רנסינג התפוצץ מזעם. הוא נטש את חבריו רגע לפני ההתמודדות ואיים לעזוב, אבל שבועיים לאחר מכן התרצה וחזר לסגל. בשמונת המחזורים שחלפו מאז, הוא ישב במקום אותו הוא מכיר הכי טוב: על הספסל.
בצד השני של אלו שעדיין חולמים על הופעות בהרכב מדי שבוע, נמצאים שוערי הספסל שנהנים למלא את התפקיד. "אני מכיר שוערים שמאוד שמחים לא לשחק", סיפר עוזר המאמן קרבוסייה, "הם מקבלים משכורת גבוהה יותר מאשר כשוערים הבכירים בליגות נמוכות יותר והם לא עומדים כל הזמן תחת מבחנים ומול חצי הביקורת".
אחד כזה היה קווין היצ'קוק, שבמשך 13 שנה בצ'לסי (1988-2001) רשם 96 הופעות בלבד בליגה. היצ'קוק הסתפק במעמדו כאחד מהשחקנים האוהבים על חברי הסגל ומעולם לא היווה איום ממשי על אלו שפתחו לפניו בין הקורות. כזה היה גם קרלו קודיצ'יני, שבמשך קרוב ל-20 שנה במילאן, לאציו, צ'לסי וטוטנהאם, כמעט תמיד שימש כשוער שני.
"כשאתה לא משחק, אנשים שוכחים שאתה קיים", סיפר סטוארט טיילור על המציאות איתה הוא למד לחיות, "כשהסוכן שלי היה מחפש לי קבוצה חדשה, הוא היה מקבל תשובות בסגנון: 'כמובן שאנחנו מכירים אותו, אבל הרבה זמן לא ראינו אותו משחק'. הוא היה אומר להם שיצפו במשחקי עבר שלי, אבל הם היו אומרים: 'זה היה לפני 10 שנים. דברים השתנו מאז'. כשאנשים שומעים את השם שלי הם ישר חושבים: 'שוער מחליף'. זה כואב".
