וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

רציתם בחירות? קיבלתם

גיל קדרון

10.4.2005 / 11:50

וואלה! ספורט מתחילה לסכם את עונת ה-NBA. הנבחרים הראשונים: השחקן והמאמן. כתבה ראשונה בסדרה

טוב, זה קרה מהר מהצפוי, אבל העונה הרגילה של ה-NBA מתקרבת לסיומה (ב-20 לאפריל). זה אומר שהגיע הזמן לחלק את הפרסים למצטיינים השונים ולעשות סיכום ביניים, בדיוק לפני שמתחילה העונה האמיתית.

ישנן לא מעט אסכולות לגבי בחירת המצטיינים: יש כאלה שרואים בסטטיסטיקות את הדבר החשוב ביותר ואחרים חושבים שמי שעשה מעל המצופה צריך לקבל על כך קרדיט. אני אבחר במי שהכי עזר לקבוצתו להשיג ניצחונות, בין אם זה מאמן, MVP או שחקן הגנה. לא חוכמה לאסוף 30 נקודות למשחק בקבוצה שבקושי מצליחה לנצח, והרבה יותר מרשים להפוך את חבריך לטובים יותר ולסחוב את הקבוצה שלך הכי גבוה שרק אפשר.

MVP בקטנה

לאור הסינון הקפדני שמאפשר לכלול אך ורק שחקנים בקבוצות מצליחות, חבר'ה כמו אלן אייברסון, קווין גארנט ולברון ג'יימס בכלל לא מועמדים. נותרו שלושה מועמדים בלבד: סטיב נאש, שאקיל אוניל ודירק נוביצקי.

סטיב נאש הגיע בקיץ לפיניקס והפך את הקבוצה למכונת ריצה אולטימטיבית, שלא עוצרת באף רמזור ומול שום הגנה (מוליכים את הליגה עם 110 נקודות למשחק). בכל פעם הוא מריץ מתפרצת, גם אחרי שהקבוצה היריבה קלעה סל. כל השחקנים של פיניקס נהנים השנה מעונתם הטובה ביותר, והסאנס במקום הראשון בליגה, אחרי שבעונה שעברה ניצחו 29 פעמים בלבד. סטיבי קולע רק 15.9 למשחק ב-50.8 אחוז מהשדה, 43 מהשלוש ו-88.8 מהקו, אבל מוסר 11.5 אסיסטים למשחק (מקום ראשון בליגה בפער של כמעט שלושה אסיסטים), והצליח להדביק את כל השמשות בחוסר אנוכיות ואחווה קבוצתית, אחד המאפיינים הכי בולטים שלהם העונה.

שאקיל נשלח בטרייד מהלייקרס למיאמי והפך את ההיט מקבוצה שיכולה רק לדגדג את הגדולות לקבוצה הגדולה של המזרח בהא הידיעה. כמו במקרה של נאש, גם הממוצעים של שאק (23 נקודות ב-59.9 אחוזים מהשדה, 10.5 כדורים חוזרים, 2.8 אסיסטים ו-2.4 גגות) הם לא מה שהופך אותו למועמד ל-MVP, אלא דווקא התרומה הקבוצתית הכוללת שלו. הג'נרל מנג'ר פט ריילי נאלץ לוותר על שני-שליש חמישייה כדי להשיג את האיש הגדול, ולאור הכשרון המוגבל שנשאר בפלורידה (להוציא את דווין וויד) העובדה שההיט מוליכים את המזרח בפער של 7.5 משחקים מהאלופה היא הישג עצום. ולא כדאי לשכוח שהם בין הפייבוריטים לזכות בתואר אי שם בחודש יוני. חבריו לקבוצה של קיר הבטון מציגים העונה את היכולת הטובה בקריירה שלהם. זה מה שקורה כשאיתך בקבוצה משחקת מפלצת בגודל 2.16 מטר ו-147 ק''ג שמשחקת כדורסל קבוצתי.

דירק נוביצקי הוכתר רשמית כפרנצ'ייז פלייר של דאלאס ברגע שנאש עזב את טקסס לטובת חוזה מיליונים בפיניקס, ולאור הסגל הלא מאוזן של המאבס (חצי סגל משחק בעמדות 2-3, ולא היה בנמצא רכז וסנטר אמינים). רבים, כולל כותב שורות אלו, חשבו שהעזיבה של נאש, חברו הטוב ביותר של נוביצקי, תהפוך את הקאובויס של דאלאס לקבוצת לוטרי, אבל דירק (26.4 נקודות ו-9.9 ריבאונדים) השתלט על העניינים וכמו הקומרד נאש, גם הוא נתן את עונתו הטובה ביותר בקריירה דווקא לאחר הפרידה של השניים. המאזן של המאבס, נכון להיום, הוא השלישי בטיבו בליגה והסיבה העיקרית לכך היא נוביצקי.

נוביצקי לא רק שיפר את המאזן שלו, אלא גם את הגישה. בעוד בעונות קודמות הוא הסתפק בזריקות מבחוץ, העונה הוא שיפר את יכולת החדירה והולך הרבה יותר לקו. עם בואו של המאמן החדש, אייברי ג'ונסון, הוא גם נאלץ לשפר את ההגנה. השחקנים האירופאים הוכיחו כבר מזמן שהם יודעים לשחק. נוביצקי מוכיח העונה שהם מסוגלים גם להיות קשוחים.

אם נאש יקבל את הפרס, הוא יהיה הבחירה הכי לא צפויה בהיסטוריה של הליגה. מי האמין לפני העונה שפוינט גארד בן 30, שמעולם לא היה פרנצ'ייז פלייר וקולע פחות מ-16 נקודות למשחק יוכל להיבחר כשחקן המצטיין בליגה שבחרה בעבר חבר'ה כמו מייקל ג'ורדן, מג'יק ג'ונסון ו-ווילט צ'מברליין. הקמפיין התקשורתי בארה"ב למען בחירתו של הקנדי התחיל בחודש ינואר, והפך אותו איכשהו מאנדרדוג מובהק לפייבוריט. לאחרונה אותו קמפיין איבד קצת מומנטום והעיתונאים העבירו את ההתעניינות שלהם למישהו גדול הרבה יותר – הביג דיזל. הענק הלוחש אולי יגרוף את הפרס, אבל את הקול שלי אני נותן דווקא לנאש, ולו רק בגלל שמדובר בבחור עם נתונים רגילים מול מפלצת.

MVP – נאש
מקום שני – אוניל
מקום שלישי – נוביצקי

הסטייל של סקיילס

העונה פוטרו או עזבו כמעט שליש מכלל מאמני הליגה, ועדיין ישנם לא מעט שעשו בהחלט עבודה מצויינת שמזכה אותם במועמדות לתואר הנחשק של מאמן העונה.

נייט מקמילן אמור היה להיות המאמן הראשון שהופך למובטל, בהתחשב בעובדה שהוא לא קיבל הארכת חוזה, ולא הצליח להסתדר עם אלו שעובדים תחתיו (ריי אלן בראשם) או עם הממונים עליו (הג'נרל מנג'ר ריק סאנד). כמו כן, הסגל שלו כמעט ולא השתנה מהעונה שעברה ולא ברור היה כיצד הוא יצליח לגרום להם לשחק את סגנון הכדורסל שהוא אוהב (הגנתי וקשוח). אחרי המשחק הראשון של העונה, שבו הובסה סיאטל בשלושים הפרש על ידי הקליפרס, נראה היה שזמנו אזל.

אלא שכרגע הסוניקס מוליכים את הבית הצפון-מערבי בפער של שישה משחקים מדנבר, מה שמבטיח להם את המקום השלישי במערב. באוקטובר לא יכולתם למצוא פרשן אחד לרפואה שיהמר עליהם אפילו כמועמדים לפליאוף. הוא התאים את עצמו לשחקניו והפך את הסוניקס לקבוצה שקולעת כמעט את כל הנקודות שלה בג'אמפים מבחוץ (אלן, רשארד לואיס, רודמנוביץ' וחבריהם לא יכולים אחרת) ושלח חבורה של בריונים לצבע (דני פורטסון, רג'י אוונס וג'רום ג'יימס) כדי להשתלט על קרבות הריבאונדים. הכל עבד על הצד הטוב ביותר.

אין ספק שמקמילן עשה עבודה מצויינת, אולם את ההצלחה של הסוניקס ניתן לייחס גם לכך שלא פחות משבעה שחקנים מהסגל הופכים לשחקנים חופשיים בסוף העונה, וב-NBA כולם רוצים להיראות במיטבם באודישן האחרון לקראת החוזה הבא. זה מה שקורה היום עם סיאטל, עם כל הכבוד לקואץ' מקמילן. בעונה הבאה עלולים הסוניקס לשוב למימדיהם הרגילים והצנועים.

הנה תקציר האירועים שעברו על הפייסרס העונה: פתיחה מצויינת, מכות בדטרויט, הרחקה של ארטסט לכל העונה והרחקות ארוכות לג'רמיין אוניל וסטיבן ג'קסון, פציעות ממושכות של רג'י מילר, ג'מאל טינסלי, ג'ף פוסטר, ג'ונתן בנדר, סקוט פולארד ולבסוף – אוניל. והשורה התחתונה? מקום חמישי במזרח. הסיבה העיקרית? המאמן ריק קרלייל. החבר'ה שלו הצליחו להתאים את עצמם בכל פעם מחדש לסגל שחקנים שונה, שיחקו בצורה קבוצתית ובהגנה חיפו אחד על השני ברוטציות מהירות.

שיקגו התחילה את העונה עם 9 הפסדים רצופים, ובהתחשב בכך שכל השחקנים המשמעותיים של הבולס הם רוקיס או ילדים בני 22-23, כולם כבר סימנו את 2004/5 כשנה רזה מספר שבע בעיר הרוחות. משום מקום הצליח המאמן סקוט סקיילס לגרום לבייבי בולס להאמין בעצמם במהלך מסע משחקים קשה במערב והשוורים לא הביטו עוד לאחור (מאזן 23:43 מאז). שיקגו מדורגת במקום הראשון בליגה באחוזי קליעה של היריבות (42.4 אחוז), וזה בלי אף יאו מינג, טים דאנקן, בן וואלאס או שאקיל אוניל. כולה אנטוניו דיוויס ואדי קרי (אוקיי, גם טייסון צ'נדלר). גם אין חוטפים גדולים.

אז את ההגנה שלהם הם משיגים בעזרת שיתוף פעולה, מאמץ במשך 48 דקות ושימוש בכל הסגל. בצד ההתקפי המילה אגו לא קיימת. 11 שוורים משחקים יותר מ-13 דקות למשחק ואף אחד לא קולע מעל 16 בממוצע (המוביל: אדי קרי). העובדה שקואץ' סקיילס הוביל את קבוצתו עד למקום הרביעי במזרח ויתרון ביתיות בסיבוב הראשון אומרת הכל.

רגע לפני הפלייאוף הוא מאמן את הקבוצה השלישית בטיבה במזרח, ולהבדיל מקרלייל, שעשה את מירב העבודה בצד המנטלי, סקיילס פשוט לימד את הילדים המפונקים שלו איך משחקים כדורסל כמו שצריך. רק על זה מגיע לו הפרס. בהתקפה כל השוורים יודעים איך יתנהל המשחק - ברבע הראשון הכדור נכנס לאדי קרי בכל התקפה כדי להכניס את הבחור הגדול למשחק, בהמשך נכנסים כל המחליפים וכולם מחלקים ביניהם את הזריקות בצורה שוויונית. ברבע הרביעי סקיילס שולף סדרה של תרגילים התקפיים שמזכירים את אלו שפיל ג'קסון היה מסמן בתקופה ששיחק בשיקגו ג'ורדן - והרוקי בן גורדון מקבל את הכדור לבידוד, פיק אנד רול, חסימות מדורגות ומה שרק צריך כדי שהכדור ייכנס לסל.

מאמן העונה – סקוט סקיילס
מקום שני – ריק קרלייל
מקום שלישי – נייט מקמילן

sheen-shitof

עוד בוואלה!

פיטרו חוגגת יום הולדת עגול ואתם נהנים ממבצע של פעם ב-60 שנה

בשיתוף פיטרו

חמישיות העונה

החמישייה הראשונה:

סטיב נאש - ל-MVP יש מקום בחמישייה, לא?
דווין וויד - מועמד לגיטימי ל-MVP, אבל שאק פשוט היה גדול יותר
דירק נוביצקי - עם כל הכבוד לגארנט. מי בפליאוף ומי לא?
טים דאנקן - היה נכנס למירוץ ה-MVP, אלמלא הפציעות
שאקיל אוניל - כל מילה מיותרת


חמישייה שנייה:

אלן אייברסון - עונה אישית מדהימה
גילברט ארינס - סחב את וושינגטון לפליאוף גם בהיעדרו של לארי יוז
לברון ג'יימס - אם הקאבס היו מצליחים הוא היה בחמישייה הראשונה
קווין גארנט - דפק כרטיס ושיחק פצוע כל העונה
אמארה סטודמאייר - אחד הקלעים הטובים בליגה

חמישייה שלישית:
מייק ביבי - עונתו הטובה ביותר בקריירה
ריי אלן - אין כמו שנת חוזה
טרייסי מקגריידי - התחיל חלש אבל מסיים מדהים
שון מאריון - מהריבאונדרים הטובים בליגה
יאו מינג - מתקדם לאט מהצפוי, אבל זה מספיק לחמישייה השלישית

בשבוע הבא: רוקי השנה, השחקן המשתפר, שחקן ההגנה של העונה, שחקן שישי וחמישיית ההגנה של העונה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully