הפרס הגדול של קיץ 2013 היה דווייט הווארד. אל ג'פרסון נחשב לפרס ניחומים של אלו שיפסידו בדווייטסטייקס. יוטה אפילו לא טרחו להתקשר, והרושם היה שאטלנטה ודאלאס יגבירו את העניין בג'פרסון, אם וכאשר הווארד יחתום במקום אחר. אלא ששארלוט החליטה לנצל את המצב, וביג אל לא רצה לחכות. שארלוט חיזרו אחרי אל ג'פרסון כמו שמחזרים אחרי שחקן פרנצ'ייז, וזה התרצה וחתם שם על חוזה לשלוש עונות בסך 13.5 מיליון דולר.
במבט לאחור שני הצדדים יכולים להיות מרוצים מהשידוך. שארלוט קיבלה את כוח האש שציפתה לו, ונמצאת בדרך לפלייאוף שני בתולדות המועדון תחת הכינוי בובקאטס. זה קורה רק שנתיים אחרי ששארלוט סיימה עונה במאזן מחפיר של 10% ניצחונות. כרגע היא רק שני הפסדים מתחת ל-50%. התקדמות מרשימה גם ביחס לעונה הקודמת (25%). ביג אל מצדו קיבל את קדמת הבמה, ובגיל 29 חוזר לרשום ממוצע של דאבל-דאבל, מה שלא עשה מאז תקופתו במינסוטה. להבדיל, הוא לוקח את שארלוט לפלייאוף, אבל זה קשור גם להבדל בין המזרח והמערב. אבל את הבובקאטס ואותו זה כלל לא מעניין. העונה קרובה לסיומה ואפשר לומר שהשידוך הצליח. שארלוט וביג אל צועדים בדרך הנכונה.
בתחילת העונה, זה לא סומן כשידוך מוצלח במיוחד. ג'פרסון סקורר נפלא בפוסט, אבל זה בערך כל מה שהוא עושה. הוא כבד ואיטי, מה שהופך אותו לבעייתי בהגנה, ומוגבל בהתקפה. הוא לא יכול לשחק את הפיק אנד רול, באף צד של המגרש. כדי להוסיף לזה, ג'פרסון התחיל את העונה פצוע, והחמיץ 9 מ-13 המשחקים הראשונים של הקבוצה.
סטיב קליפורד, מאמן השנה הראשונה שהגיע מסן אנטוניו, ופטריק יואינג, שמשמש עוזר מאמן בשארלוט, הצליחו לעשות קסם. ג'פרסון היה שותף לאחת מ-10 ההגנות הגרועות בליגה ב-5 מ-6 עונותיו לפני שארלוט. שארלוט דורגה אחרונה ביעילות הגנתית בשתי העונות האחרונות. קליפורד ויואינג הצליחו להפוך את השילוב להגנה התשיעית בטיבה בליגה. יואינג הצליח לגרום לג'פרסון לשמור: "פטריק אמר לי ביום הראשון שפגשתי אותו שהוא יודע שאני שחקן התקפה מעולה, אבל אני חייב להפוך למגן טוב יותר כי זאת הדרך שבה ננצח. כשיש לך הול אוף פיימר שאומר לך את זה, אין תירוצים. אתה חייב לעשות את זה. אם הוא יכול להאמין בך, זה עושה את זה קל יותר להאמין בעצמך. היה מדהים להיות בסביבתו".
אי אפשר לומר שיואינג וקליפורד הפכו את ג'פרסון לשחקן הגנה ענק, או למגן טבעת שמצפים מסנטר ברמתו להיות, אבל הם הצליחו להחביא אותו בתוך ההגנה הקבוצתית של שארלוט. ג'פרסון פשוט נשאר בצבע ולא יוצא לפיק אנד רול. השחקנים האחרים מחפים. זה עוזר לג'פרסון להימנע מבעיית עבירות, כמו שהיה קורה לו הרבה ביוטה. הוא פשוט לא זז מהר מספיק ולא מצליח להתמודד עם השחקנים המהירים של היריבים.
ג'פרסון סוחב 131 קילוגרם על 208 סנטימטרים. זה הופך אותו לאיטי מאוד, אבל זה גם היתרון שלו בפוסט. אין עוד הרבה שחקנים כמוהו בליגה, בתקופה שבה קבוצות מעדיפות שחקני פנים רזים ואתלטיים כמו סרג' איבקה או כריס בוש, ג'פרסון וזאק ראנדולף הם הדינוזאורים האחרונים לתקופה שבה גודל היה חשוב. תזכורת לימים שבהם צ'ארלס בארקלי היה מנצל את הרוחב שלו בשביל לקחת ריבאונד. אין ספק, ג'פרסון מציב דילמות בפני המאמנים שלו, אבל היתרונות ברורים.
יכולת הפוסט של ג'פרסון היא לא סוד בליגה, וזה מה שהיה לשחקנים אחרים לומר עליו בחודש האחרון. פול פירס מכיר אותו מימים משותפים בבוסטון, ואמר עליו אחרי מפגש בין ברוקלין ושארלוט בשבוע שעבר: "אף אחד בפלנטה לא יכול לשמור עליו. ניסינו לעשות עליו דאבל טים, טריפל טים, שומר יחיד, לא היה שום דבר שיכולנו לעשות איתו הלילה. הוא היה בסוג של זון וזו הדרך שבה הוא משחק". דרו גודן שחזר לחיים במדי הוושינגטון וויזארדס אמר: "אסור לתת לו ללכת לכתף השמאלית, נקודה. חייבים לחתוך לו את הזרוע. אני לא מתכוון לזה מילולית, אבל אני מתכוון לזה מילולית". אחרי שצחק הוסיף: "הוא משחק נפלא. אם אתה נותן לו להסתובב על כתף שמאל, אין לך דרך לעצור אותו".
הגודל שלו, והיכולת שלו לקלוע מחצי מרחק בצורה יעילה, מציבים דילמה אמיתית בפני היריבות. יש לו מגוון מובים בפוסט שמנצלים את הכוח הרב. רוב הזריקות שלו מגיעות מתחת לטבעת (38%) אבל הוא מסוגל לקלוע מכל נקודה בתוך קשת השלוש, ובצורה יעילה. הוא מאוד אוהב את הפינות, משם הוא קולע ב-60%. הוא האופציה הראשונה בהתקפה של שארלוט, והאופנסיב רייטינג של שארלוט קופץ מ-97.5 ל-102.9 כשביג אל נמצא על הפרקט.
היכולת של ג'פרסון העונה מרשימה יותר כשמסתכלים על כמה ההתקפה של שארלוט רק מקשה עליו. שארלוט מדורגת 21 בליגה באחוזי קליעה משלוש, ואין להם אף קלע אמין (למעט אולי גארי ניל שהגיע בטרייד ממילווקי לאחרונה). קמבה ווקר לא באמת רכז, ומסתפק ב-5.5 אסיסטים למשחק. לכאורה ההגנות של היריבות יכולות פשוט להתכווץ על ג'פרסון כל פעם שהוא נוגע בכדור, או לנסות למנוע הכנסת כדור פנימה. ג'פרסון פורח בקבוצה שבה הוא היה אמור לנבול.
גם הממוצעים שלו מרמים. הוא עומד על 21.5 נקודות למשחק, אותן הוא קולע ב-50.7% מהשדה, ולוקח 10.4 ריבאונדים. הבעיה היא שלקח לו זמן להיכנס לעניינים אחרי הפציעה. ב-2013 הוא קלע 17 נקודות למשחק ב-45% מהשדה. ב-2014 הוא קולע 24 נקודות למשחק, ב-54% מהשדה. חודש מרץ היה החודש הטוב ביותר שלו העונה עם 25.1 נקודות, ב-56% מהשדה.
כמה רחוק ביג אל יכול לקחת את שארלוט? כנראה שלא רחוק מדי. בפלייאוף הם יתקלו באינדיאנה או מיאמי, וסביר להניח שהם יעופו בסיבוב הראשון. למיאמי אמנם אין אף שחקן שיכול להתמודד עם ביג אל שחגג עם 38 נקודות ו-19 ריבאונדים במשחק האחרון נגד מיאמי, אבל שארלוט לא באמת יכולה לדגדג את האלופה, שניצחה במשחק הזה כמו בשאר המפגשים שלהם העונה. לאינדיאנה יש את היברט, מהינמי וגם ביינום, שיקשו מאוד את החיים על ג'פרסון בשני צדי המגרש.
ועדיין, למרות שהווה והעתיד של שארלוט בינוניים לכל היותר וטובים מאוד במושגים שלהם, לראשונה בקריירה שלו ג'פרסון הצליח לשנות פנים של קבוצה. לבוסטון הוא הגיע כתיכוניסט מבטיח, וייזכר שם בעיקר כשחקן שעזר להביא את קווין גארנט לסלטיקס. במינסוטה יעדיפו לשכוח את התקופה שלו, למרות שרשם מספרים יפים. גם ביוטה לא יזכרו את הימים שלו לטובה. בשארלוט הוא הביא שינוי. אחרי שנים של דשדוש בתחתית, שארלוט הבינה שהיא לא תצליח לטפס למעלה דרך הדראפט. בין אם זה המזל שלא האיר לה פנים בהגרלת הלוטרי (פספסו את אנתוני דייויס) או פשוט סקאוטינג רע (עדיף שלא נתחיל להזכיר פה את הבחירות הרעות ששארלוט עשו, אין מספיק מילים בכתבה). שארלוט רצתה לחדש את הקשר עם האוהדים שלה, לקראת שינוי השם, היא הייתה צריכה פלייאוף. אל ג'פרסון הביא אותה לשם. הוא החזיר את הקהל למגרשים (לא תפוסה מלאה, אבל מספר המנויים עלה בצורה משמעותית), והחזיר את ה-NBA לשארלוט. באותה מידה, שארלוט כנראה הייתה היחידה שמוכנה לתת לביג אל את המושכות בתור שחקן מוביל. להחזיר לו את המוטיבציה והרצון להפוך לשחקן טוב יותר.
