שגיא רפאל
אלופה: אינדיאנה פייסרס. גרף ההתקדמות של אינדיאנה: סיבוב ראשון ב-2011, סיבוב שני ב-2012, גמר המזרח ב-2013. העונה הם ילכו עד הסוף. אחרי שמתחו את מיאמי לשבעה משחקים בעונה שעברה, הם מגיעים חזקים יותר. דני גריינג'ר חוזר, ויש להם עומק מהספסל עם לואיס סקולה, כריס קופלנד, וסי ג'י ווטסון. פול ג'ורג' קיבל חוזה של סופרסטאר, והעונה הוא יוכיח שהוא אכן כזה. החבילה השלמה: שומר אדיר, שחקן התקפה מגוון, ושחקן קלאץ'.
סגנית: מי תעלה מהמערב? כנראה השאלה הכי קשה פה. 6 קבוצות רואות עצמן כקונטנדריות, הספרס, הת'אנדר, הקליפרס, הרוקטס, הווריורס והגריזליס. אף אחת מהן לא תהיה הפתעה. מכיוון שב-NBA מנצחים שחקנים, ההימור שלי יהיה על הקבוצה עם השחקן הכי טוב, אוקלהומה סיטי וקווין דוראנט. שני סימני השאלה - מתי ראסל ווסטברוק יחזור לכושר מלא, ומי ייקח את תפקיד השחקן השישי שכל כך חשוב בשיטה של ברוקס. התשובות הן באזור האולסטאר ושילוב של לאמב וג'קסון.
MVP: הפוליטיקה של ה-NBA לא אמורה לאפשר ללברון זכייה שלישית רצופה. השנה הפרס אמור ללכת לכריס פול. ב-2009 כריס פול רשם עונת MVP, אבל הפרס הלך לקובי. לא אני אשפוט מי מהם היה חשוב יותר לקבוצתו באותה עונה, אבל הרבה אנשים חושבים שלכריס פול מגיע. עם אחד משני המאמנים הפעילים הטובים בליגה, עם סגל נהדר סביבו, ועם קבוצה שאמורה לסיים בטופ של הליגה, זו צריכה להיות העונה שלו.
וואלה! ספורט פותחת את עונת ה-NBA:
מחממים את הפרקט: הכתבות על 30 קבוצות הליגה
מיוחד לוואלה! ספורט: שטיין ושרידן עם תשובות לכל השאלות על העונה
לעוף כמו טיל: מה מצפה העונה לעומרי כספי ביוסטון?
קח אותו לאט את הזמן: מה מצפה העונה למקל בדאלאס?
רוקי העונה: תלמדו את השם שלו, אני למדתי רק לפני שלושה חודשים - יאניס אנטטוקנמפו. THE GREEK FREEK בשבילכם. דייויד ת'ורפ אמר עליו שהוא יהיה שחקן מקס תוך שלוש שנים, ומתאר אותו כשילוב של פול ג'ורג' וניקולה באטום עם האורך של קווין דוראנט. מילווקי לא הולכת לשום מקום, ולפניו משחקים שחקנים ששיאם מאחוריהם. ההגנה שלו כבר עכשיו ברמה גבוהה. הוא חוסם נהדר, ויש לו גם כלים בהתקפה. שרק יתנו לו לשחק.
השחקן המשתפר: המועמדים העיקריים הם אריק בלדסו, בראדלי ביל, אוון טרנר ואנתוני דייויס. בלדסו כבר ברמה גבוהה, אבל במעט דקות, ובפיניקס הוא הולך לקבל המון דקות. ביל ודייויס זה תוצר של השיפור ששחקנים עושים מעונת הרוקי לעונתם השנייה. טרנר נשאר השחקן היוצר היחיד בפילדלפיה ויחזיק המון בכדור. מכיוון שבלדסו, טרנר וכנראה גם דייויס הולכים לשחק בקבוצות רעות, אני אהמר על ביל. שיפור משמעותי שלו ביחד עם וול יציב את וושינגטון בעמדת איום על הפלייאוף.
השחקן המאכזב: המועמדים העיקריים הם אל ג'פרסון, ניקולה פקוביץ' ודמרקוס קאזינס. שלא במקרה, כולם קיבלו חוזה משמעותי הקיץ, וכמו שיש עונת חוזה בה השחקן משפר מספרים בשביל חוזה גדול, יש עונת אחרי חוזה בה השחקן מפנה זמן בלוח המשחקים העמוס כדי לבזבז את הכסף. מכיוון שכבר ידוע שג'פרסון לא משפר את הקבוצה, ומכיוון שאף אחד לא מבין למה סקרמנטו החתימו את קאזינס על החוזה שהחתימו, נבחר בפקוביץ'.
מאמן העונה: אחרי שג'ורג' קארל זכה בפרס ולא המשיך עם הנאגטס, אולי זה יחזיר את הבוחרים למסלול הנכון והם יעניקו את הפרס למאמן הטוב ב-NBA, גרג פופוביץ'. הוא מחזיק את הספרס בצמרת הרבה מעבר לשיא, והעוזרים שלו הם הדבר הכי מבוקש בשוק המאמנים. עוד עונה של ספרס בצמרת, תקשה על הבוחרים להתעלם ממנו, ובתמורה נקבל את נאום התודה הקצר בהיסטוריה.
יובל שפירא
אלופה: מיאמי היט. את סיכוייה של מיאמי לזכות באליפות בעונה שעברה הייתי מעריך בכ-55%, כלומר שהייתי מעדיף לשים שקל על סיכוייה של מיאמי לזכות באליפות מאשר על שאר קבוצות הליגה ביחד. אחת הסיבות לכך היו המזרח החלש. השנה המצב קצת שונה - שיקגו קיבלה בחזרה את רוז, הספסל באינדיאנה עמוק יותר, והפרויקט בברוקלין הוא בעל תקרה כמעט אין סופית. ועדיין, אני מעדיף את מיאמי על פני כל קבוצה אחרת בליגה. המלך יקבל השנה עונה מלאה של אנדרסון, סיכוי להפתעה מביזלי ואודן ומערכת שנבנתה באופן מושלם לנצל את יתרונותיו (ויש כמה כאלו).
סגנית: יוסטון רוקטס. המערב השנה עמוק וחסר פייבוריטית בולטת. הת'אנדר יתמודדו עם הפציעה החמורה של ווסטברוק ועם הסגל הקצר, סן אנטוניו תתקשה להימלט מפציעות שחקני המפתח שלה, גולדן סטייט לא עמוקה מספיק, ממפיס לא עשו את הצעד הנדרש קדימה, דנבר דווקא צעדה אחורה. יהיו אלו הקליפרס עשויים לחטוף את המקום בגמר, אולם הם תלויים יותר מדי בציוות בין דיאנדרה גורדן לבלייק גריפין. עם דוויט האוורד בריא כעוגן הגנתי, עם צאנדלר פארסונס שהוא טוב מספיק כדי להיות השחקן הרביעי בקבוצה אלופה, עם לין ואסיק כנכסי טרייד מעולים הנמצאים בידי גנרל מנגר ענק, ועם הארדן - ליוסטון יש מספיק אסים לשלוף מהשרוול כדי להגיע לגמר.
MVP: קווין דוראנט. מצד אחד, לברון צריך ואמור לשחק פחות דקות העונה כחלק מהפקת לקחים מהתובענות שברצף הניצחונות הכמעט היסטורי וכן בזכות הניסיון המתלווה לשתי אליפויות רצופות. מצד שני עומד דוראנט, שכבר בעונה שעברה נתן מספרים באזור החיוג של לברון, והשנה ייפתח את העונה ללא ווסטברוק וגם ללא מרטין מהספסל. המשמעות היא שדוראנט יהפוך למפלצת של מספרים וייקח את התואר בעונה הקרובה, מה שככל הנראה יספיק כדי לגרום ללברון לכוון ל(עוד) עונה היסטורית בזאת שלאחריה.
רוקי העונה: ויקטור אולדיפו. תיאורטית, אוטו פורטר גוניור אמור היה להיות בעל הסיכוי הטוב ביותר כי הוא בצומת של כישרון, קבוצת פלייאוף ותפקיד מרכזי, שלושה משתנים שמתיישבים עם זכייה בתואר זה. בפועל, פורטר הוא בעל אופי של שחקן משלים, ולא יצבור סטטיסטיקה שמאפיינת את הזוכים בפרס זה. בהיעדר מועמד מקבוצה עם סיכוי ממשי לפלייאוף, זאת אמורה להיות תחרות של מספרים בלבד. השילוב בין מוטיבציה, יכולת הגנתית, קליעה והרבה דקות חסרות משמעות בקבוצת תחתית, כפי שמביא עמו אולדיפו, יהפכו אותו מיידית לאחד ממספרי השתים הטובים בליגה, ולרוקי העונה.
השחקן המשתפר: אנתוני דייויס. בקטגוריה הנל זאת הולכת להיות השנה של הגבוהים. אינס קנטר ודרק פייבורס מיוטה הולכים לחוות צמיחה סטטיסטית שרק עזיבתם של שחקני מפתח מניבה. גם אנדרה דראמונד אמור לשחק יותר ולספק הרבה. ומעל כולם ינצוץ הכישרון של אנתוני דייויס, עם שיפור בכל הקטגוריות. ישנה נטייה מוצדקת שלא לתת את הפרס לשחקני שנה שנייה, אולם ישנה גם הנטייה לתת הפרס לשחקנים שעושים את הקפיצה משחקנים טובים לסופרסטארים ברורים. אנתוני דייויס, ברוך הבא למועדון.
השחקן המאכזב: גרו הולידיי הוא לא אולסטאר בליגה הטובה בעולם, והוא גם לא היה כזה אלמלא הקונפרנס המזרחי היה בריא יותר בשנה שעברה. הולידיי הוא מהשחקנים שיודעים לנצל אין-סוף דקות בכדי לנפח ממוצעים. הולידיי אומנם קלע כמעט 18 נקודות וצירף 8 אסיסטים, היחידי בליגה להגיע להישג זה בעונה שעברה. אך הולידיי עשה זאת באחוזים נמוכים בהרבה מתחת לממוצע - מכל הטווחים וביחס אסיסטים-איבודים שיאה בקושי לרכז פותח. הולידיי הוא כנראה שיפור על פני ואסקאז, אבל לא במידה מספקת שתצדיק ויתור על שתי בחירות סיבוב ראשון. כמו-כן, החיבור בינו לבין טייריק אוונס ובין גורדון מעורר פלצות. אם הפליקנס בונים את ציפיותיהם בהתאם לרכישת רכז אולסטאר - מצפה להם אכזבה גדולה. למזלם יש להם אחד אנתוני דייויס.
מאמן העונה: מייק בראון. לקליבלנד סגל עמוס בסימני שאלה, בעיות בריאות פוטנציאליות וכישרון שמתפזר רע. בהתחשב בכל אלו, אם קליבלנד תגיע לפלייאוף במזרח ומהמקום החמישי זה עשוי להספיק למצביעים כדי להעניק לבראון הבינוני את תואר מאמן העונה. לבראון יש את הכלים לעשות זאת עם קיירי אירווינג, הכישרון של בנט ו-ויטרס, והסיכוי לקבל עונה שלמה מביינום ו-ורזאו. במזרח השנה מקום חמישי הוא אפשרי - הניקס מוגבלים, ולדטרויט ווושינגטון אין יותר כישרון מלקאבס. לבראון יש סיכוי טוב להפתיע.
אסף רביץ
אלופה: אינדיאנה. הנה, אמרתי את זה. אני מאמין בפרויקט של פרנק ווגל וביכולת של פול ג'ורג' ורוי היברט להיות שני השחקנים הטובים ביותר של אלופה, אני מאמין בהתאמות הקטנות שמאפיינות אותם ובספסל המשודרג. המאץ'-אפ המוצלח מול מיאמי בוודאי עוזר, מה גם שההיט פשוט לא נראים לי כרגע כמו קבוצה לתריפיט - משהו שרק מייקל ג'ורדן ושאקובי השיגו בעידן המודרני של הליגה. בשיקגו ובברוקלין יש יותר מדי דברים שיכולים להתקלקל ובמערב אין אף קבוצה שנראית שלמה מספיק כדי ללכת עד הסוף.
סגנית: אוקלהומה סיטי. קודם כל, על דרך השלילה - כל שאר הגדולות במערב נותנות תחושה של קבוצות שיכולות להגיע לגמר בעוד שנה או לפני שנה, רק OKC נראית כמו קבוצת ההווה. קשה לי להאמין שסן אנטוניו תתאושש בהצלחה מטראומת העונה שעברה. דוראנט, ווסטברוק, הגנה חזקה וצעירים שיכולים להתפתח זה מתכון שאמור להספיק לגמר, אני גם מאמין שסם פרסטי ידאג להביא איזה ארון אפללו בטרייד במהלך העונה שייכנס למשבצת החסרה.
MVP: קווין דוראנט. כמה פעמים אני מתכוון לעשות את אותה הטעות ולהמר נגד לברון בתחילת העונה? כנראה עד שזה יצליח. בעונה שעברה קינג ג'יימס היה צריך את רצף 27 הניצחונות כדי לעקוף את עונת ה-50,40,90 של דוראנט, הפעם מיאמי תתקשה לשחזר הישג מהסוג הזה בעונה הרגילה. חודש וחצי בלי ווסטברוק יעזרו ל-KD לנפח מספרים וייתנו לו הנחת מאזן אצל הבוחרים, התחושה שהוא טוב מכדי לא לזכות בתואר פעם אחת תעשה את שאר העבודה.
שחקן ההגנה: רוי היברט. לפני שנתיים טייסון צ'נדלר זכה בפרס בעיקר כהערכה בדיעבד על הפלייאוף ההגנתי הגדול שלו, דבר דומה יכול לקרות עם הענק מאינדיאנה. בפלייאוף, היברט היה בבירור הסנטר ההגנתי הטוב ביותר והשחקן שהופך את הצבע של הקבוצה שלו למקום שגם השחקנים הטובים בעולם מתקשים להגיע אליו. הפייסרס אמורים לשמור על מעמדם כקבוצת ההגנה הטובה בליגה, הפעם היברט עשוי להרוויח ברמה האישית. אופציה ב' - לברון, בעיקר אם לא ייקח את ה-MVP (למרות שרק בשתיים מ-25 השנים האחרונות זכה שחקן חוץ).
רוקי העונה: ויקטור אולדיפו. אין השנה פייבוריט ברור ויש הזדמנות לשחקני עשירייה שנייה כמו מייקל קרטר וויליאמס וקלי אוליניק לגנוב את ההצגה, אבל אולדיפו הוא ההימור הבטוח. הגארד של אורלנדו יקבל הרבה דקות ובמהלך העונה צפוי גם להיכנס לחמישייה, הוא שחקן שיודע למלא שורה סטטיסטית עם נקודות, ריבאונדים, אסיסטים, שלשות וחטיפות.
השחקן המשתפר: ג'יימס אנדרסון. אני לא אוהב לבחור בקטגוריה הזאת שחקני שנה שנייה או כאלה שמקבלים צ'אנס לראשונה, אבל השנה פשוט יש יותר מדי כאלה. בין אנתוני דיוויס, אנדרה דראמונד ובערך כל יוטה ופילדלפיה, אני מהמר על השוטינג גארד של הסיקסרס ששלוש עונות לא הצליח להטביע חותם בסן אנטוניו ויוסטון. השנה הוא יקבל את המקום בחמישייה של פילי ובמשחקי ההכנה הוא מפגיז מבחוץ באחוזים מצוינים ונראה כמו אחד הבודדים בקבוצה שמסוגל לעשות סל. אופציה נוספת - קאווי לאונרד, אם ימשיך את היכולת מהגמר.
השחקן המאכזב: ג'ף גרין. אם בבוסטון בונים על כך שגרין יהיה הכוכב שיוביל את התקפת הקבוצה עד שרייג'ון רונדו יחזור, ונדמה לי שהם בונים על כך, הם צפויים להתאכזב. גרין נהנה מהנוכחות של הסופרסטארים סביבו ונקלע לתקופה לוהטת במיוחד בחצי השני של העונה שעברה, אין לו את היכולת לסחוב התקפה של קבוצה חלשה לתקופה ממושכת. הוא הולך להתברר כשחקן משני שנאלץ לקחת על עצמו תפקיד שגדול עליו.
מאמן העונה: פרנק ווגל. הפערים בין 11 הגדולות לכל השאר נראים גדולים מאוד השנה, יהיה קשה מאוד לקבוצת מרכז טבלה להפתיע ולהתברג בצמרת וזה בדרך כלל המצב שמוביל למאמן העונה. מבין הגדולות, אינדיאנה היא מאלה שנחשבות לקבוצות של מאמן. אם הפייסרס יתקרבו לאזור ה-60 ניצחונות, ואני מהמר שזה יקרה, ווגל יקבל את מרבית הקרדיט על כך.
