וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

ראה את האור: משחק מספר 4 בגמר ה-NBA

אסף רביץ

14.6.2013 / 13:00

לאורך הפלייאוף לא ניתנה שום אינדיקציה לכך שדווין וויד עדיין מסוגל לשחק ככה. האופן שבו פלאש הפתיע והתפוצץ, יחד עם היכולת של מיאמי להגיב להפסדים ולנצח, הופכים את סדרת הגמר המרתקת לארץ לא נודעת. אסף רביץ על משחק 4 בגמר ה-NBA

לברון ג'יימס שחקן מיאמי היט. GettyImages
העלו עוד הילוך. לברון ג'יימס/GettyImages

היכולת של מיאמי להגיב להפסדים זו אחת התופעות המרשימות בפלייאוף הזה. מיאמי אחרי הפסד זו קבוצה הפלייאוף המושלמת. יש לה שלוש דרכים לחסל יריבות - יום קליעה ענק מחצי מרחק ומשלוש (משחק 2 נגד שיקגו, משחק 3 נגד אינדיאנה), בריחה בזכות כמה דקות גדולות בניהולו של לברון ג'יימס (משחק 5 מול אינדיאנה, משחק 2 מול הספרס) ושימוש בהילוך הנוסף (משחק 7 מול אינדיאנה, משחק 4 מול הספרס הלילה).

ההילוך הנוסף זו הדרך המפחידה ביותר ושחקני ההיט שומרים אותה למצבי חירום. הלילה בהחלט היה מצב חירום - משחק שהפסד בו היה הופך את סיכויי הריפיט לנמוכים מאוד. לכן מיאמי הגיעה מוכנה לתצוגה של אינטנסיביות ואגרסיביות שלאף יריבה בליגה אין פתרון עבורה. לברון ודווין וויד, עוד לפני כל תיאור אחר שאפשר למצוא להם, מכילים פוטנציאל להתפוצצות אתלטית. כשהם רוצים, הם שני שחקני הכנף הטובים בליגה בעזרה בהגנה, כאלה שיכולים למצוא דרך להפריע לכל פוזשן התקפי. במשחק ההילוך הנוסף מל אינדיאנה, לפייסרס היו 21 איבודים, הלילה לספרס היו 18.

דווין וויד שחקן מיאמי היט. GettyImages
סוף סוף אות חיים. דווין וויד/GettyImages

אריק ספולסטרה יודע מה יש לו ביד. הוא יודע שכבר לא תהיה לו קבוצת הגנה ממושמעת ומרוכזת מספיק כדי למנוע מקבוצת התקפה טובה להגיע לזריקות פנויות. הוא מקבל הוכחה לכך כל פעם מחדש כשמאמצע הרבע השלישי דני גרין פתאום מקבל שלשות פנויות כי השחקנים שלו לא מסוגלים להישאר מרוכזים מספיק כדי למלא את ההוראה הפשוטה שהשחקן שלו לא הולך לעזור. לוויד ולברון יש חלק חשוב גם בכך, ההגנה שלהם מבוססת על אינסטינקטים שפעמים רבות מתבררים כמוטעים (כשמוסיפים לכך את כפתור האון/אוף ההגנתי ההכרחי לשחקני התקפה דומיננטיים, ניתן להבין למה בתמונה הגדולה הם לא שחקני הגנה גדולים כפי שנדמה להם).

לכן, ספולסטרה בנה הגנה שמתבססת על הימורים - דאבל טימים אגרסיביים, הרבה עזרה, הרבה בלגן. זאת הסיבה לכך שגם כששאר מיאמי נמצאת בהילוך הנוסף שלה, כאשר ההתקפה בצד השני תתפקד טוב היא תגיע לזריקות נוחות די בקלות מול ההגנה הזאת. אבל כל חריקה קטנה - מסירה לא מושלמת, שנייה של היסוס - יכולה להפוך לחטיפה וליי-אפ בצד השני. ככה נראית הגנה שמונהגת ע"י וויד ולברון.

וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על מה שהשניים האלה מסוגלים לעשות בהתקפה. במשחק השביעי מול הפייסרס השינוי בא לידי ביטוי בעיקר בריבאונד התקפה, הפעם זו הייתה פשוט תצוגה התקפית מושלמת מהסוג שהצמד הזה מסוגל לספק. עדיין מסוגל, מסתבר, במקרה של וויד. אין ספק שאות החיים מהפלאש הוא הסיפור הגדול של משחק 4, בין היתר בגלל שלכל אורך הפלייאוף לא ניתנה שום אינדיקציה לכך שהוא עדיין מסוגל לשחק ככה. האמירה שזה היה המשחק הטוב ביותר שלו בפלייאוף הזה לא תתחיל לתאר את המטאמורפוזה, גם אם ניקח את כל הרגעים הטובים מכל משחקי הפלייאוף של וויד עד עכשיו לא נתקרב למה שהוא עשה במשחק הזה. הנתון המדהים ביותר של וויד הלילה הוא 10 נקודות ברבע האחרון, כולל שש רצופות שפתחו את הפער בזמן שלברון נח והתבררו כחשובות ביותר במשחק. זה הגיע אחרי שבשלושת המשחקים הראשונים ביחד הוא קלע 4 נקודות ברבעים האחרונים.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

איך הופכים אריזת פלסטיק לעציץ?

בשיתוף תאגיד המיחזור תמיר
כריס בוש שחקן מיאמי היט. GettyImages
משחק הפלייאוף הכי טוב שלו השנה. כריש בוש/GettyImages

הייתה גם צלע שלישית, גם כריס בוש סיפק הלילה את משחק הפלייאוף הטוב ביותר שלו השנה. והוא עשה את זה באופן שבו ציפו ממנו לעשות את זה כמספר 3 של שני שחקנים דומיננטיים - קליעות מחצי מרחק, ליי-אפים בזכות תנועה בלי כדור, ריבאונד, הרבה אנרגיות בהגנה ומדי פעם גם סל שהוא יוצר לעצמו. הוא לא השחקן שיתעלה כאשר שני האחרים לא פוגעים, אבל כאשר הם סוחפים אותו עם היכולת והאנרגיות שלהם הוא יכול להזכיר לנו למה גם הוא נחשב לסופרסטאר.

קשה לבוא בתלונות אל סן אנטוניו הלילה. כאשר וויד מגמר 2006 פוגש את לברון מגמר 2012 ואל שניהם מצטרף בוש של טורונטו, ניתן רק להחמיא לספרס על כך שהם הצליחו להישאר במשחק הזה כל כך הרבה זמן. פחות מתשע דקות לסיום ההפרש עדיין היה של חמש, פופוביץ' והשחקנים שלו עצרו מומנטום אחרי מומנטום של ההיט וציפו שמתישהו תגיע נפילת המתח, אך במקום זה הם קיבלו התעלות של וויד ברבע האחרון, אחת יותר מדי עבורם.

מה עכשיו? משחק מהסוג הזה שם בפרופורציות כל ניסיון חיזוי. מי יכול היה לדעת שהפלאש מסוגל לספק תצוגת שיא כזאת? מי יכול לדעת איך הוא ייראה במשחק החמישי? הבשורה הרעה עבור מיאמי היא שהיא מגיעה למשחק הזה אחרי ניצחון, ובשתי הסדרות האחרונות במצבים כאלה היא תמיד הפסידה ונראתה רע. אם היא תמשיך בסדרה המתמטית של ניצחון-הפסד זה ייגמר בהפסד במשחק 7, כך שמשהו מתישהו יצטרך להשתנות באופן בו ספולסטרה והשחקנים שלו מגיבים לניצחונות.

המטוטלת נעה ולמשחק הבא זוהי סן אנטוניו שתגיע עם תחושה שזה משחק שחייבים לנצח, אחרת הם יצטרכו לנצח פעמיים במיאמי ואת זה קשה להאמין שהם מסוגלים לעשות. בנקודה הזאת שיטת ה-2-3-2 של הגמר עובדת דווקא לטובת קבוצת החוץ, כי זו הזדמנות לנצח בבית ולשים את הלחץ על מיאמי. יומיים מנוחה, בפעם האחרונה בגמר הזה, אולי יעזרו לשלישייה שרחוקה משיאה וכוללת שני וותיקים ואחד פצוע.

טוני פארקר שחקן סן אנטוניו ספרס מול נוריס קול שחקן מיאמי היט. GettyImages
זקוק נואשות למנוחה. טוני פארקר/GettyImages

בזמן שדברים רבים במשחק הבא לא ניתן לחזות - היכולת של וויד, האינטנסיביות של מיאמי, הבריאות של טוני פארקר, הסיכוי שנקבל הצגה מג'ינובילי (אני לא מוכן להאמין שהגמר הזה יסתיים בלי הצגה של מאנו), הנה כמה נקודות קטנות מהמשחק הרביעי שכן יכולות להיות רלוונטיות בחמישי:

1. השינוי בחמישייה של ספולסטרה - מייק מילר במקום האסלם ובעצם מעבר ל-48 דקת של הרכב נמוך, גרם לפופוביץ' להגיב מיד ולעבור להרכב נמוך, שגם אצלו זה ההרכב המוצלח ביותר. ניתן להניח שהמגמה הזאת תימשך בשני הצדדים. זה אומר שהולך להיות הרבה יותר ריווח בהתקפה ושההגנות יהיו פחות טובות. גם מילר וגם גארי ניל, שני המרוויחים הגדולים מהשינוי, הם שחקני הגנה בינוניים שפחות מתואמים עם שאר השחקנים בגלל שרוב הפלייאוף החלק שלהם ברוטציה היה שולי. את המחיר ספולסטרה שילם בדקות הראשונות בהן סן אנטוניו פתחה פער בזכות כמה חורים של מילר.

2. בוריס דיאו חוזר לעניינים בסדרה הזאת, בהרכבים הנמוכים הוא מתברר כגבוה היחיד של הספרס שמסוגל לשמור על שחקני חוץ, היו לו אפילו כמה דקות לא רעות על וויד שהתקשה לחדור מול השילוב בין רוחב לזריזות יחסית שמולו. דיאו יכול ליצור למיאמי בעיה בריבאונד ובפוסט מהסוג שדיוויד ווסט יצר, אם הוא יפתח בחמישייה הוא יכריח את לברון לשמור עליו. מכיוון שמדובר בשחקן התקפה יצירתי ומגוון, ההתאמה הפתאומית שלו לסדרה הופכת אותו לאקס פקטור פוטנציאלי של שלושת המשחקים הנותרים.

3. בשני המשחקים האחרונים מיאמי ניסתה בכל הזדמנות להתחיל התקפות מהר עם חדירה לפני שההגנה מתארגנת. זה בלט בעיקר כשלברון לקח ריבאונד הגנה ומיד נכנס באגרסיביות לצבע. זאת התבררה כדרך יעילה במיוחד עבורו להשיג נקודות בצבע וגם לפנות שחקני חוץ לזריקות טובות לפני שההגנה מבינה מה קורה. הבעיה המרכזית היא שאפילו את לברון השיטה הזאת מעייפת, מה שהוביל לשתי מנוחות יזומות ומעט ארוכות מהרגיל. שווה את זה.

4. גארי ניל וריי אלן - שני המחליפים הטובים בסדרה עד כה נמצאים בכושר נהדר. אלן השיג נקודות בהרבה מאוד דרכים הלילה, לא רק חיכה על קו השלוש, ניל קלע כמה סלים מטורפים בשני המשחקים האחרונים. אם מתישהו יהיה משחק עם מאני טיים אמיתי בסדרה הזאת, אלה שני מועמדים מעניינים להיות זה שקולע את הסל הגדול של הגמר. ניל כבר קלע כמה סלים גדולים בקריירת ה-NBA הקצרה שלו והיכולת שלו ליצור לעצמו מצב קליעה הופכת אותו לחשוב במיוחד במאני טיים.

בוריס דיאו שחקן סן אנטוניו ספרס. GettyImages
הגבוה היחיד של הספרס שמסוגל לשמור על שחקני חוץ. בוריס דיאו/GettyImages

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully