הגענו לשלב הזה בעונת ה-NBA בו צריך לנסות להבין למה וושינגטון כל כך גרועה. בשנים האחרונות, בבירה האמריקאית יש לזמן הזה שם - תחילת דצמבר, אלא אם כן יש שביתה ואז זה מתאחר קצת. הוויזארדס הגיעו לשיא מקומי באמצע העשור הקודם עם גילברט ארינאס, אנטואן ג'יימיסון וקרון באטלר בשיאם, מאז הם לא מצליחים לגבש סגל ראוי וזו כבר העונה החמישית ברציפות שמדובר באחת הקבוצות החלשות בליגה.
הנתון הזה מטריד במיוחד מאחר שבמהלך התקופה הזו וושינגטון זכתה בלוטו והביאה לקבוצה את אחד השמות הלוהטים ביותר שהגיעו מהמכללות בעשור האחרון - ג'ון וול. זה קרה בקיץ של 2010, עברו מאז כבר שנתיים וחצי. בדרך כלל קבוצות שמשיגות פרנצ'ייז פלייר פוטנציאלי בדראפט יודעות להגיב בהצלחה לגורל ששפר עליהן, מבצעות סוויץ' ועוברות לתהליך בנייה מואץ במטרה להוכיח לכוכב תוך ארבע שנים שכדאי לו להישאר. בעונה השלישית של קווין דוראנט ב-OKC זו הייתה קבוצה של 50 ניצחונות, בעונה השלישית של דרק רוז בשיקגו זו הייתה קונטנדרית, בעונה השלישית של בלייק גריפין בקליפרס (כולל הראשונה אותה החמיץ בגלל פציעה) הביאו לו את כריס פול.
ובוושינגטון? וול התחיל את העונה השלישית שלו פצוע, כך שהוא יכול לחזות מהיציעים בצוות המסייע שלו מעלה לילה אחרי לילה מופע של חמישיית מה קשור. בדרך כלל זו גם לא אותה חמישייה. הוויזארדס פתחו את העונה עם 12 הפסדים רצופים עד שגירדו ניצחון מול פורטלנד במשחק ה-13. אם בעונה שעברה הדגש היה על התחושה שוול לא באמת שייך לקליבר של השחקנים מהפסקה הקודמת, הפציעה שלו העבירה את הזרקור לתהליך הבנייה הנוראי שביצע ארני גראנפלד בניסיון לסדר לו קבוצה ראויה.
תהליך הבנייה המבולבל הזה כולל, בינתיים, שילוב בין בחירת צעירים בינוניים, בעייתיים או לא מתאימים, הבאת ותיקים יקרים ונטולי ערך מוסף וחוסר יכולת למצוא את המאמן הנכון לקבוצה. בשנה האחרונה גראנפלד נפטר מרוב הבעייתיים שלו לאחר שביצע טריידים על או שחרר את ג'בייל מגי, ניק יאנג ואנדריי בלאץ'. בינתיים יאנג הספיק להיות בורג מרכזי בניצחון של הקליפרס על ממפיס בפלייאוף ובלאץ' נראה נהדר כסנטר מחליף בברוקלין החזקה, בזמן שבוויזארדס אין דרך לציין מישהו לטובה, כך שכדאי לתהות אם הבעיה היא בשחקנים או במערכת. לפחות כרגע אין להם שחקנים שמסתבכים בפרשיות עם שמות כמו Lapdance Tuesday.
מבזבזים את המזל
בחירות הדראפט הגבוהות שהיו לקבוצה בשנים האחרונות לא הניבו יותר מדי. בשנה שעברה הבחירה השישית התבזבזה על יאן וסלי הצ'כי שכרגע מספק 2.4 נקודות למשחק ב-14 דקות וממש לא נראה כמו שחקן NBA בהתהוות. על ברדלי ביל עוד מוקדם לדבר, אסתפק בלציין שבחודש הראשון שלו ב-NBA הוא אכן לא סיפק משהו לדבר עליו. בבחירות נמוכות יותר הגיעו כמה שחקני רוטציה פוטנציאליים כמו שחקני הפנים קווין סראפין וטרבור בוקר, אבל גם אותם גראנפלד מתעקש לתקוע ומביא לעמדות שלהם ותיקים מיותרים.
ההחתמות של הוותיקים תמוהות במיוחד. ננה הברזילאי עוד הגיע כפוטנציאל לשחקן בכיר, אבל מהר מאוד התברר שהוא יותר בכיוון של סנטר מזדקן ופצוע עם חוזה ענק. אמקה אוקאפור וטרבור אריזה שהגיעו תמורת החוזה הגמור והניתן לחיתוך של רשאד לואיס הם שני שחקנים שהיו בינוניים בניו אורלינס ונשארו בינוניים במקרה הטוב, הערך המוסף שלהם זניח ביחס לכך שהם מפריעים לצעירים להתפתח וביחס לכסף שהם מקבלים. ביחד, השלושה האלה מרוויחים בערך כמו כל שאר הקבוצה ותוקעים את תקרת השכר של הוויזארדס גם לעונה הבאה, שתהיה האחרונה בחוזה הרוקי של וול.
גראנפלד עשוי להיות הדמות המעניינת ביותר בסיפור הזה, דווקא בגלל שמדובר בג'נרל מנג'ר מוערך מאוד. מאז אמצע שנות ה-90 הוא בנה קבוצה חזקה מאוד בניקס, עבר לבנות קבוצה חזקה מאוד במילווקי והמשיך את הרצף עם קבוצה חזקה בוושינגטון. אז איך יכול להיות שבשנים האחרונות הוא עושה טעות אחרי טעות ואחראי על כמה מהסגלים המגוחכים ביותר שנראו בליגה בתקופה הזאת?
מבזבזים את הזמן
הסבר אחד הוא שגראנפלד מעולם לא היה בסיטואציה של בנייה מחדש מאפס. הקבוצות שהוא הגיע אליהן היו עם תשתית טובה, הוא עזר להן לבצע את הצעד הנוסף ולהפוך לקבוצה איכותית. הוא מאמין בכישרון מוכח ומוכן לשלם עליו, אבל זה ממש לא מה שקבוצה בבנייה זקוקה לו. שחקנים מהסוג של ננה, אוקאפור ואריזה לא נוטים לשמוח במיוחד להגיע לקבוצת תחתית בשלב מתקדם בקריירה אחרי שכבר הספיקו לטעום צמרת, בדרך כלל התוצאה היא חוסר חשק מופגן שפוגע בקבוצה. גם מבחינת ניהול תקציב, גראנפלד לא רגיל להיות עסוק בפינוי מקום מתחת לתקרה בשביל הסיכוי להחתים כוכב עוד שנתיים, את הכוכבים הוא רגיל להחתים מיד.
הסבר שני הוא שהליגה משתנה וחלק מהמנהלים לא עומדים בקצב. החלוקה הברורה בין שווקים גדולים לקטנים יצרה מעמדות ברורים, כיום לקבוצה כמו וושינגטון קשה עד בלתי אפשרי לבנות קבוצה בלי להסתמך על הדראפט ועל חוזי הרוקי שהוא מביא. ה-NBA הולכת בעקבות ענפי ספורט אמריקאים אחרים והופכת לליגה שמנוהלת על ידי חנונים עם תואר במנהל עסקים ונוסחאות לבחירת שחקנים ובניית קבוצה, המצב של וושינגטון מבהיר שג'נרל מנג'רים מהדור הישן צריכים להסתגל או להיעלם.
בצד האופטימי, וול יחזור בסופו של דבר ובשאיפה גם ננה יתחיל להיראות כמו השחקן מדנבר. עם שניהם וושינגטון אמורה להתחיל לנצח מדי פעם, אבל כשסביבם אין כרגע שחקן אחד שנראה כמו שחקן חמישייה לגיטימי, רוטציה ברורה או סגנון שניתן להצביע עליו, די ברור שהמקום הראוי של הוויזארדס הוא בתחתית. בזמן שעל הפלייאוף אפשר כבר לוותר השנה, המשימה האמיתית של וושינגטון בחודשים הקרובים ובעונה הבאה היא לשכנע את וול שיש לו סיבה להישאר. במצב תקרת השכר זה לא הולך להיות קל.
באופן אירוני, הסיכוי הגבוה ביותר שזה יקרה הוא שדרוג משמעותי ביכולת של וול עצמו. אם הוא יתחיל לנהל משחק עומד כמו פוינט גארד מוביל, יאבד פחות ויקלע טוב יותר מבחוץ, כל שאר הגורמים עשויים להיראות הרבה פחות רע. דרך נוספת היא מציאת מאמן דומיננטי שיודע להוציא הרבה ממעט (נייט מקמילן פנוי). ואם לא האופציות האלה, תמיד ניתן לקוות לזכות בלוטו פעם נוספת.
הספרס שיחקו בלי הכוכבים, ודייויד סטרן לא מתכוון לסלוח
אזור ה-NBA בוואלה! ספורט