החמישייה הטובה
1. אדים של מומנטום. יוסטון היא החייזר של ה-NBA, עם רצף של 20 ניצחונות (השני באורכו בהיסטוריה), ונראה שגם הפציעה של יאו מינג לא עוצרת את הטילים. יוסטון משחקת כאחוזת דיבוק, ונראית כמי שמאמינה שהיא יכולה להמשיך ככה בלי הפסקה. גם משחקים גדולים לא מפחידים אותם, כפי שהוכח בניצחונות המרשימים על דאלאס, ניו אורלינס וקליבלנד, והתלכיד הלא מרשים סביב טרייסי מקגריידי עובד כרגע כמו מכונה משומנת. ואף אחד לא מדבר על זה שמה-20, 11 ניצחונות רצופים הגיעו בהפרש דו ספרתי. מי יודע היכן זה ייעצר, אם בכלל (אולי נגד הלייקרס בראשון) והאם יוסטון מסוגלת בהרכב הנוכחי אפילו לעבור שלב בפלייאוף, אבל נכון לעכשיו מה שעושה האחות הקטנה בטקסס הוא מרשים לכל הדעות, וכמובן ראוי לכל התשבחות.
2. העתיד כבר כאן. פילדלפיה היא כבר סוד גלוי. אם לא יהיו תקלות מיוחדות היא תשחק השנה, כנגד כל הציפיות, בפלייאוף, ואם תמשיך בקצב הנוכחי היא עוד מסוגלת לסיים את העונה במאזן חיובי. עם שמונה ניצחונות מאחד עשר המשחקים האחרונים, כולל בפיניקס ובדטרויט, ובבית מול אורלנדו ודאלאס, ה 76' מראים שהם לא מפחדים מאף אחד. התלכיד של אנדרה איגודאלה, אנדרה מילר וסמואל דאלמבר הופך ליעיל יותר ויותר, והצוות המסייע של ווילי גרין, לואיס וויליאמס הנפלא ותדיאוס יאנג מלא אנרגיה, חיוניות ורעב. פילי מסבה העונה, ובפרט לאחרונה, הרבה הנאה לאוהדיה, ונותנת תקוות לעתיד.
3. סן אנטוניו. המערב השנה מפוצץ בכשרון והתחרות בו כמעט בלתי אפשרית, ובכל זאת בין כל הקבוצות החדשות והישנות הנלחמות על המקומות 1 עד 8 נמצאת שוב במקום גבוה סן אנטוניו. היא נראית משעממת, זקנה ואדישה מתמיד, אבל מנצחת כמו תמיד. בסוף השבוע האחרון הספרס ספגו הפסד ראשון אחרי 11 ניצחונות רצופים, וגם עתה היא צמודה במאבק על המקום הראשון במערב. וכאמור, הספרס לא היו מעורבים בשום טרייד גדול העונה(עם כל הכבוד לקורט תומאס) והסגל הרחב שלה לא הולך ונעשה צעיר או רעב מיום ליום. והנה, כנראה שאין תחליף לניסיון, לכשרון ולמקצוענות. הספרס מגיעים אל השלב האחרון בעונה בכושר מצוין.
4. על האש. היו כמה חבר'ה ששיחקו לאחרונה משחקים גדולים באמת וראויים לציון. קובי בריאנט ניצל את הבמה מול דאלאס (ואת השידור הנדיר בטלוויזיה הישראלית) כדי לקלוע 52 ולהוריד 11 ריבאונדים במשחק הראשון במרץ. לברון ג'יימס ראה כי טוב והגיב עם 50 נקודות משלו, בחמישה במרץ מול ניו יורק. קווין מרטין החליט לא להישאר הרחק מאחור, ובשבעה במרץ רשם 48 בהפסד הביתי למינסוטה (!). גם לדרון וויליאמס מגיע קרדיט בין רצף הקלעים האלו, למרות שההצטיינות שלו אינה בקליעה לאחרונה. בשני המשחקים הראשונים החודש רשם הרכז המוכשר מיוטה 39 אסיסטים מול ממפיס ודאלאס. יוצא מגדר הרגיל.
5. טורקיש דילייט. אחרי פתיחת עונה מהוססת במקרה הטוב, מהמט אוקור מצא את הרוח שלו והפך במשחקים האחרונים לשחקן החם ביוטה, ולאחד החמים בליגה. פתאום קולע אוקור ושואב ריבאונדים בלי הכרה (21.3 נקודות, ב- 53 אחוזים מהשדה, 11.9 ריבאונדים, בתשעת האחרונים), ולפתע מקבלת יוטה בחזרה את האופציה ההתקפית השלישית הכל כך חסרה לה, בזמנים בהם אנדריי קירילנקו וקייל קורבר לא מהווים איומים התקפיים אמיתיים. הרבה מתקוות הפלייאוף של יוטה תלויות באוקור הבלתי יציב, אך אם התורכי ימשיך בכושרו הנוכחי גם בסוף אפריל, לג'אז יהיה בהחלט מה להגיד גם אז.
עוד בוואלה!
החמישייה הרעה
1. שקיעתה של הזריחה? בינתיים נתקלת פיניקס בקשיים לא פשוטים במלאכת התאקלמות של האיש הגדול החדש בשכונה. מאז בואו של שאקיל אוניל אמנם ניצחה פיניקס חמש פעמים, אך הפסידה בששה אחרים. בינתיים ההתקפה נראית בסדר, שאק לא פוגע בשטף כפי שהיה מי שחשש והסאנס מתמודדים יפה במשחק הריצה, כפי שנהגו לעשות בעבר. אבל ההגנה, אפעס, לא מרשימה. שאק לא עוזר בינתיים לאטום את הצבע, ואם פיניקס סופגת 111 נקודות מממפיס, 126 מיוטה ומדנבר, 119 מפילדלפיה ו-120 מניו אורלינס, אז אין ספק שלסאנס יש בעיה אמיתית ומוחשית.
2. תפוח רקוב. הרבה זמן לא ציינתי את הניקס בטור הזה, אבל הגיע הזמן לחזור אל הפארסה הזו, המכנה את עצמה קבוצה ללא שום אישור רשמי מגורם המכבד את עצמו. המשחקים של הניקס נראים כמו בדיחה החל מהפוזשן הראשון ושחקנים יורים מכל מצב, משתי הקבוצות, כי אין אווירה של כדורסל תחרותי. למרות שאין טעם לחזור על דברים מהעבר, מותר לפחות להדגיש בארבע מילים את מקור כל הסבל- זק רנדולף, אדי קרי, צמד גבוהים שישבור העונה את השיא השלילי לחסימות. איזה מזל שסטפון מארבורי לא בסביבה, אחרת הייתי צריך לרכז את הבעיות לשש מילים. לא נופתע אם ניו יורק תסיים את העונה עם המאזן הגרוע בליגה, וזו קבוצה שמאמנה ושחקניה דיברו ומדברים כל העת על כך שהם חומר לאליפות. הלילה החבורה של איזייה יצאה במיאמי (טוב, לא חוכמה) מרצף של שבעה הפסדים, אבל גם הניצחונות הנדירים שלהם מגיעים רק מול נמושות, אז שלא יקפצו שם בתפוח הגדול למזרקה.
3. לא מאבריקים. דאלאס מחליקה, והיא כבר במקום השביעי במערב. הבעיה היא אפילו לא במאזן של המאבס, שהשנה אינו מבריק כמו בשנים קודמות, אלא בזה שהקבוצה פשוט לא משחקת היטב. ב-13 המשחקים האחרונים דאלאס עומדת על 7 ניצחונות ו-6 הפסדים. ארבעה משבעת האחרונים שוחקו נגד קבוצות גדולות וחשובות (סן אנטוניו, הלייקרס, יוטה ויוסטון) ודאלאס הפסידה את כולם. התסכול של דירק נוביצקי התפרץ השבוע כאשר הורחק מהמשחק מול יוטה אחרי עבירה מכוערת במיוחד על קירילנקו, עבירה לא אופיינית שהראתה פעם נוספת שזה בינתיים לא זה אצל החבורה של מארק קיובן. גם ג'ייסון קיד לא מצליח לעשות את כולם מסביבו לטובים ונחושים יותר, וכרגע החשש ש(גם) מהעונה הזו לא ייצא כלום נראה אמיתי ומוחשי.
4. קפטן כלום. קירק היינריך לא סתם קיבל את הכינוי "הקפטן". כבר כמה עונות שהוא אוחז ביד איתנה ובטוחה בהגה הקטר של צעירי שיקגו, וכל עונה מדברים בהם מחדש, ולא מעט בזכותו, כאחת הקבוצות המוכשרות והמסוכנות בליגה. העונה הכל התנפץ בעיר הרוחות, אבל גם בעונה כזו היכולת של היינריך בשבועות האחרונים פשוט לא מתקבלת על הדעת. חמש פעמים בתשעת האחרונים הקפטן לא שהה על הפרקט יותר מ-20 דקות, ורק פעמיים באותם משחקים קלע יותר מ-6. נכון, לארי יוז פגע בדקות המשחק שלו, וגם תאבו ספולושה נוגס במעמדו, אבל אין שום הנחות או תירוצים לשחקן נבחרת ארצות הברית, שכרגע לא יכול לנהל אפילו את ההתקפה של תיכון בליך.
5. חופשה בפלורידה. המסך ירד השבוע רשמית וסופית על העונה של מיאמי, עם ההשבתה של דווין וויד לשארית המשחקים האומללים שעוד נותרו להיט. מי האמין ש-62 משחקים בתוך העונה למיאמי יהיו 11 ניצחונות בלבד, כאשר את החמישה האחרונים הם ישיגו במהלכם 40 משחקים. וויד לא ירצה לזכור שום דבר מהעונה הנוכחית, בה לא היה בריא בתחילתה, לא התרומם יחד עם שאקיל באמצעה ולא עשה דבר כדי לשנות משהו באופן שבו העונה הזו תיצרב בתודעה לקראת סופה. בשנה הבאה וויד יצטרך להתחיל מחדש לבנות קבוצתו, כשלצדו שון מריון ואחד הרוקיס שייבחרו ראשון, שני או שלישי בדראפט. כרגע לא בטוח שזה יספיק כדי להרים את המועדון ואת וויד עצמו מן השפל אליו צנחו.