וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

שער האשפתות

19.11.2008 / 11:55

הוא השלים הכנסה כעובד זבל ורק בגיל 28 הגיע לליגה הראשונה. היום, בגיל 30, סטיב סבידאן זומן לנבחרת צרפת ונתן תקווה לחלכאים ולנדכאים

ביום שישי האחרון, כאשר כינס המאמן ריימונד דומנק את מסיבת העיתונאים המסורתית בה הוא מודיע על פרסום סגל הנבחרת הצרפתית, ציפו כולם לשמוע עוד כמה פילוסופיות בגרוש של חובב התיאטרון וקלפי הטארוט, ולאחריהן לקבל את אותה רשימת שחקנים שזומנה למפגש הקודם, מינוס הפצועים. אלא שהפעם דומנק הכין הפתעה קטנה וקרא לדגל את סטיב סבידאן, חלוצה בן ה-30 של קון הצנועה.

ההחלטה הזו הפתיעה רבים לנוכח גילו המתקדם של החלוץ והעובדה שהוא מגיע מקבוצה קטנה וללא כל ניסיון בינלאומי. אולם היכולת הנפלאה שהוא מגלה בליגה (7 שערים ו-5 בישולים ב-14 משחקים) בתוספת לאישיותו הכובשת ועלייתו מהאשפתות (תרתי משמע), גרמו לקונצנזוס תקשורתי באשר לזימונו. ואם מישהו, חלילה, חושב שדומנק ראוי לקרדיט על ההימור המחושב, טעות בידיו. המאמן היה זקוק לתעמולה אישית מצד השחקן כדי להשתכנע ולתת לו את ההזדמנות להכיר את מתחם קלייר פונטיין כשחקן בינלאומי.

"אם בנבחרת אמורים להיות השחקנים שנמצאים בכושר הטוב ביותר, אז למה לא אני?", התחיל סבידאן במסע ההסברה, מספר ימים לפני פרסום הסגל. "אני לא אומר שאני חייב להיות שם, אני רק שואל למה לא? תדמיינו שזה יעבוד. תדמיינו אותי כובש צמד בנבחרת, כמו שחלמתי בילדותי. אין כאן שום סיכון – אם זה לא יעבוד, אני אחזור למקום ממנו באתי וכולם יוכלו להגיד: 'אתם רואים, הוא לא מתאים לרמות הללו'". ריאליזם, כמו שניתן יהיה להבין בהמשך, זו דרך חיים עבורו.

"ראיתי בו סוג של לייט בלומר"

סטיב סבידאן נולד לפני 30 שנה בעיר אנז'ר, לאב מתווך ואם עקרת בית. השכונה המעורבת בה גדל, לצד אנשי עמל פשוטים והרבה מהגרים אפריקאים, העניקה לו מודעות חברתית ובעיקר כלכלית כבר מהרגע הראשון. כמו כל ילד שמתחיל לשחק כדורגל, רצה סטיב הצעיר להיות חלוץ בקבוצה המקומית. בגיל 20 הגשים את החלום וערך את הופעתו הראשונה באנז'ר, אז קבוצת ליגה שלישית עם תקציב מינימלי. המשכורת הזעומה שקיבל לא איפשרה לו להתקיים אך ורק מכדורגל, ולכן היה החלוץ קם בכל בוקר בשעה חמש כדי לפנות את הזבל בעירו, ובצהריים ממשיך לאימון הקבוצה. בזמנים קשים יותר אף היה עובד כברמן בערבים הפנויים.

סבידאן אף פעם לא נחשב לכישרון גדול ובנבחרות הצעירות של אותם ימים כלל לא שמעו עליו. גם הקריירה שלו התקשתה להתרומם, כשהכישלון בקבוצת נעוריו שלח אותו להתנסות במקומות כמו שאטורו ואז'קסיו, שגם שם לא הרשים. בעונת 2003/04 החליט החלוץ לעבור לקבוצת אנגולם החצי מקצוענית מהליגה השלישית, בניסיון אחרון להעיר את קריירת הכדורגל שלו. דווקא שם, בגיל 25, סיים סבידאן עונה ראשונה עם מאזן שערים דו ספרתי. עונה שלמעשה הייתה נקודת המפנה בחייו המקצועיים.

דניאל לקלרק, מאמן ואלנסיין באותה שנה, גם היא בליגה השלישית, צפה בשחקן והתאהב. "נדהמתי מהנחישות שלו באנגולם, ראיתי בו סוג של לייט בלומר (לייט בלומר הוא אדם שפורח בגיל מאוחר – ת.י)", סיפר לקלרק שלוש שנים מאוחר יותר. "עשיתי הכל כדי להחתים אותו והבטחתי לו שהטוב עוד לפניו". "כשדניאל פנה אליי", נזכר סבידאן, "ידעתי שזה הצ'אנס האחרון שלי לעשות משהו בכדורגל". לקלרק נהנה ממנו רק שנה אחת, בה עלה עם ואלנסיין לליגה השנייה, כשסבידאן מסיים כמלך שערי הליגה עם 19 כיבושים.

האיש שהצליח למצות מהחלוץ את מירב הפוטנציאל היה אנטואן קומבוארה, שהגיע לקבוצה במקום לקלרק. קומבוארה לא נשאר אדיש לנחישות ולעקשנות של החלוץ ונתן לו את כל הכלים על מנת להפיק ממנו את המקסימום. תחת הדרכתו של קומבוארה הוביל סבידאן את ואלנסיין לאליפות הליגה השנייה, כבש 16 שערים והושווה על ידי מספר מאמנים לאלילו, ז'אן פייר פאפן, אותו ניסה לחקות באמצעות קלטות שהיו ברשותו. ההתעקשות על כל כדור והמנטליות הבלתי מתפשרת, ביחד עם המהירות ויכולת הסיום החדה ליד השער, הזכירו לעוד ועוד אנשים את החלוץ האגדי של מארסיי, כולל מושא החיקוי עצמו.

"בשבילי קילר כזה הוא סטיב סבידאן"

כך, בעונת 2006/07 וכשהוא בן 28, נשוי ואב לילדים, הגשים סבידאן את אחד מחלומותיו – להיות שחקן בליגה הבכירה. כבר במשחק הבכורה שלו מצא סבידאן את הרשת של אוקזר, בדרך ל-1:1 ונקודה ראשונה של ואלנסיין בשמפיונט אחרי יותר מעשור. המשחק הגדול ביותר שלו - בו זכה להכרה כחלוץ ליגה לגיטימי ולכינוי המתבקש "סביגול" - הגיע באמצע העונה, אז כבש רביעייה לרשתו של פביאן בארטז ב-2:5 של ואלנסיין בנאנט. לאחר המשחק, כילד בחנות צעצועים, ניגש סבידאן לבארטז המושפל וביקש ממנו את אפודת השוער. "אני מודה לפביאן שהעניק לי אותה", אמר החלוץ הנרגש שסיים את אותה עונה כסגן מלך השערים עם 13 כיבושים, "זו מזכרת נהדרת".

ההצלחה המסחררת בואלנסיין הפכה את סבידאן לאחד האנשים המבוקשים בעיר - חתימות, השתתפויות באירועים וכל היוצא באלה - אולם דבר לא גרם לו להרים את האף ולסטות מדרכו. "אני לא מבין למה מתעניינים בי כל כך. אני לא אדם מעניין ובטח לא כוכב. גם כשחייתי בלי כסף הייתי מאושר, אז שכסף ישנה אותי? אני מרגיש שבורכתי וכל רצוני כעת הוא להמשיך ולהנות מהכדורגל". הקשר של סבידאן לואלנסיין, כמקום שהחזיר לו את ההנאה, התבטא בפתיחת מסעדה שלו בעיר ובתחינותיו להארכת חוזהו במועדון. "אני כלל לא מעלה אפשרות של עזיבה", אמר סבידאן לאור השמועות על התעניינות מצד מספר קבוצות בכירות, "אני חייב למקום הזה כל כך הרבה וטוב לי כאן. רק שיתנו לי להישאר".

לצערם של אוהדי ואלנסיין, כיום במקום האחרון בליגה הצרפתית, ראשי המועדון התמהמהו עם הצעת החוזה החדש וממש אילצו את סבידאן לעזוב. למרות חילוקי הדעות, דאג סבידאן שואלנסיין לא תצא נפסדת מהעברתו ונדד לקון תמורת 5 מיליון יורו – שווה ערך ל-20 אחוזים מתקציבה של הקבוצה. כבר עם הגעתו לקח חלק סבידאן באירועי התרמה בקון וגם הדיבידנדים על המגרש לא איחרו לבוא. עד כדי כך שאתלטיקו מדריד ומארסיי מנהלות מאבק באשר לרכישתו כבר בינואר.

"אני צריך קילר מול השער, אחד שלא עושה טעויות", אמר מאמן מארסיי אריק גרטס לאחר הפסד קבוצתו בקלאסיקו הצרפתי לפ.ס.ז'. "בשבילי קילר כזה הוא סטיב סבידאן". סביגול עצמו לא מתנגד לעוד העברה, בטח כשזו יכולה להיות ההזדמנות האחרונה שלו לזכות בתארים. "להצטרף למועדון גדול? כמובן שאני אשמח. אני מרגיש כמו ילד בן 20, יש לי שאיפות". לפירגונים זוכה סבידאן לא רק ממאמנים ומקבוצות שרודפות אחריו, אלא גם מחברים למקצוע, אשר מעריכים את נחישותו על המגרש ומחוצה לו, כאחד מנציגיו הבכירים של ארגון השחקנים הצרפתי.

"30 הוא ה-20 החדש"

את הפרס הגדול על ההשקעה והיכולת לאורך חמש השנים האחרונות, קיבל סבידאן בעת הזימון לנבחרת צרפת. בגיל 30 כדורגלנים בדרך כלל כבר מחשבים את קיצם לאחור ובוחנים אופציות ליום שאחרי. לא זה המקרה. "זו ההוכחה ששום דבר אף פעם לא אבוד וגם לשחקנים מהליגות הנמוכות יש את האפשרות להגיע לרגעי התהילה שלהם", אמר סבידאן לאחר ההודעה על צירופו לנבחרת, "תהיו בטוחים שיש עוד הרבה כמוני. אני אמנם בן 30 בראש, אבל בן 20 ברגליים. מצידי, אתם יכולים להגיד ש-30 הוא ה-20 החדש".

גם בקון קיבלו את הידיעה בהתלהבות עצומה. הפעם האחרונה שלקבוצה היה נציג במדים הכחולים הייתה לפני 16 שנים, אז סבייר גרבלאן זכה לכבוד. "עבר נצח מאז היה שחקן שלנו בנבחרת", אמר בגאווה הנשיא ז'אן פרנסואה פורטאן, "אני שמח בשביל סטיב ובטוח שזה יהפוך אותו למנהיג הקבוצה". חתן השמחה, לעומת זאת, לא שכח להודות גם לקבוצתו הקודמת. "אני מבין שזה כבוד גדול לקון, אבל אסור לשכוח את ואלנסיין", אמר סבידאן, "אני חב הרבה תודות לאנטואן קומבוארה ולכל עמיתיי שם לאורך השנים".

בסיפור הזה גם סינדרלה עצמה משתדלת להיות ריאלית. סטיב סבידאן יודע שבגיל 30 הוא מגיע לקדנציה קצרה בנבחרת ולא כדבר החם הבא. גם אם לא ישותף הערב (רביעי) במשחק הידידות מול אורוגוואי, מהווה סבידאן את התקווה עבור כל אותם כדורגלנים חובבנים המכתתים רגליהם במגרשים חשוכי אל ובטוחים כי איחרו את הרכבת. אם תרצו, בדיוק כפי שזינדין זידאן הוא המודל לחיקוי של בני המהגרים.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

פריצות הדרך, הטיפולים ומה צופן העתיד? כל מה שצריך לדעת על סוכרת

בשיתוף סאנופי

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully