מילאן קורסת השנה. לאחר 27 מחזורי ליגה באיטליה, מדובר בקבוצת מרכז טבלה לכל דבר עם 35 נקודות ומקום עשירי, מרחק 20 נקודות ממקום בליגת האלופות ו-9 נקודות ממקום בליגה האירופית בעונה הבאה. בליגת האלופות עצמה, הרוסונרי הפסידו בבית לאתלטיקו מדריד 1:0 וזקוקים לנס כדי לצאת עם משהו מהויסנטה קלדרון. מהגביע האיטלקי מילאן כבר הודחה, כך שבהנחה שנס לא יתרחש במדריד, הלילה תיגמר לא רק העונה האירופית הנוכחית של מילאן, אלא גם העונה האירופית הבאה.
אם נדמה שמדובר בדעיכה הדרגתית מאז הקבוצה הגדולה של אמצע העשור שעבר, התוצאות לא תומכות בתחושה הזו. בכל אחת מחמש העונות האחרונות מילאן סיימה בין שלוש הראשונות באיטליה (בעונה שעברה ממש ברגע האחרון בזכות התאוששות מרשימה), השיגה לפחות 70 נקודות ועברה שלב בליגת האלופות. רק לפני שלוש שנים, ב-2010/11, מילאן זכתה באליפות. אמנם היא ניצלה את חולשת הליגה האיטלקית ואת תקופת ההתאוששות של יובנטוס מפרשת השחיתות, אבל אליפות באיטליה היא עדיין אליפות באיטליה. אז מה קורה למועדון המפואר הזה השנה?
שימוש במספרים לתיאור הקריסה של מילאן זו משימה לא פשוטה, מאחר ואין לקריסה אינדיקציה במדדים המרכזיים בהם ניתן לצפות שהיא תופיע. במדדים בעלי הקשר הגבוה ביותר להצלחה- בעיטות לשער של הקבוצה ושל היריבה והחזקה בכדור, מילאן נראית כמו קבוצת צמרת לכל דבר. הסיפור מסתבך עוד יותר כשמתבוננים אחורה והצידה.
הנתונים של מילאן ב-5 העונות האחרונות באיטליה (בסוגריים - מיקום בקטגוריה ביחס לשאר קבוצות הליגה):
כפי שניתן לראות בטבלה המצורפת, קשה לזהות שינוי בנתונים של מילאן השנה ביחס לשלוש העונות הקודמות. היא מחזיקה בכדור כ-60 אחוז מהזמן, בועטת לשער אפילו יותר מבדרך כלל ולמסגרת כמו בעונות הקודמות. כשמשווים את העונה הנוכחית עם 2009/10 המצב כבר ממש מוזר- אז נתוני הבעיטות לשער בשני הצדדים היו של קבוצת מרכז טבלה אבל ההישגים של קבוצת צמרת, השנה הנתונים הם של קבוצת צמרת וההישגים הם של קבוצת מרכז טבלה.
לחיזוק הטענה שאלה הנתונים שמעידים על קבוצת צמרת ניתן להתבונן בקבוצות האחרות שחזקות בתחומים האלה. מילאן מדורגת שנייה בבעיטות לשער למשחק בליגה האיטלקית, מעליה יובנטוס, מתחתיה רומא, נאפולי, פיורנטינה ואינטר. במילים אחרות- אם היינו מוציאים את מילאן היינו מקבלים את חמש הראשונות בטבלה, לפי הסדר. גם בהחזקה בכדור ובעיטות של היריבה אלה הקבוצות שנמצאות ליד הרוסונרי בצמרת. במבט רחב יותר, לא תמצאו בחמש הליגות הגדולות קבוצה נוספת שחזקה מאוד גם בבעיטות לשער וגם בהחזקה בכדור ולא נמצאת בצמרת הליגה שלה.
המצב של מילאן בהקשר הזה קיצוני כל כך שלא ניתן להסתפק בטענה שהמספרים לא מספקים תמונה מלאה. טענה אחרת תהיה רלוונטית כאן- הנתונים שהובאו כאן מצביעים על קבוצה שמתנהלת כאילו היא קבוצה גדולה בזמן שהיא לא. מילאן נבנתה כדי להצליח בגדול, אך תוך כדי כך הזניחה את הלחם והחמאה של קבוצת כדורגל איכותית. התוצאה היא קריקטורה של קבוצה גדולה שמשיגה תוצאות ברמה של טורינו וגנואה.
מבחינה התקפית, הבעיה המרכזית היא תלות עצומה במריו באלוטלי. מילאן מובילה בגדול את הליגה האיטלקית בכדורים ארוכים עם 78 למשחק, באלוטלי הוא הנמען של חלק גדול מהם מאחר והוא מהווה מטרה נוחה לכדורים ארוכים. ניתן לבנות קבוצה מצליחה סביב שחקן מטרה דומיננטי, הבעיה היא שבאלוטלי עוד לא הוכיח שהוא מספיק טוב כדי להיות כזה, הוא מבצע פעולות רבות באחוזי הצלחה נמוכים.
הנתון שמציג בצורה הטובה ביותר את התלות בבאלוטלי ואת הרמה הנדרשת ממנו כדי שתלות כזאת תעבוד הוא של השחקנים המובילים בליגות הגדולות בבעיטות לשער. אלה חמשת המובילים לפי הסדר: כריסטיאנו רונאלדו, באלוטלי, לואיס סוארז, ליאו מסי וזלאטן איברהימוביץ'. עם 5.6 בעיטות למשחק, סופר מריו מדורג רק אחרי רונאלדו. אבל כשמתבוננים בנתוני ההבקעה והבישולים ברור שהוא לא שייך לליגה הזאת- הוא הבקיע עשרה שערי ליגה ובישל שלושה, כך שהוא היה מעורב ישירות ב-13 שערים, ארבעת האחרים היו מעורבים ישירות ב-23 עד 34 שערי ליגה.
מאחורי באלוטלי יש רשימה מכובדת של שמות שמקשה על הטענה שהסגל של מילאן פשוט לא טוב מספיק - קאקה, רוביניו, אנדראה פולי, ריקרדו מונטוליבו, סלי מונטארי, נייג'ל דה יונג ולאחרונה הצטרפו מיקאל אסיין, קייסוקה הונדה ועאדל טראבט. לא תמצאו כמות כזו בקבוצות מרכז טבלה אחרות. הבעיה היא שאף אחד מהם אינו מוציא לפועל- השני ברשימת המבקיעים הוא קאקה עם 5, אחריו מונטרי עם 4 ורוביניו עם 3, מה שמקשה על הרוסונרי לנצל את המצבים גם בימים שהם כן מצליחים ליצור כאלה. ניתן לתרץ זאת בפציעות של סטפן אל שעראווי וג'אמפאולו פאציני, אבל היה מספיק זמן להגיב לכך ולתקן.
ההגנה במצב לא פחות בעייתי, אך קשה יותר להכניס את הבעייתיות הזו למספרים. בתמונה הגדולה, מילאן מדורגת רביעית בכמות הבעיטות של היריבות, שמינית בכמות הבעיטות שלהן למסגרת ו-10-12 (שלוש קבוצות במשותף) בכמות ספיגות. כמעט חצי מהבעיטות מול מילאן הן למסגרת וצריך פחות מארבע בעיטות למסגרת כדי להבקיע מול הרוסונרי, מה שאומר שאם כבר היריבה בועטת לשער סיכוי גבוה מאוד, ביחס לקבוצות אחרות, שזה יסתיים בשער. הנתון הזה מעיד, קודם כל, על חולשה של מרכז ההגנה והשוער, ואולי גם על קושי בהדגשת האלמנטים החשובים ביותר של משחק ההגנה.
משחקני ההגנה של מילאן נדרש לתפקד כשחקני הגנה בקבוצה גדולה, משמע להניע כדור ביעילות ולהתמקם גבוה כדי לאפשר לשחקני הקישור ללחוץ. השוער והבלמים ששיחקו ברוב המשחקים- כריסטיאן אביאטי, פיליפ מקסס וכריסטיאן זאפאטה, מתקשים מאוד בכך. מצבים רבים של היריבה מגיעים כתוצאה מאיבודי כדור שלהם, והבעיה הגדולה ביותר של ההגנה של מילאן היא כדורי רוחב שעוברים בין ההגנה לשוער בגלל שילוב של חוסר עירנות ופערים גדולים מדי (אביאטי מעולם לא נחשב לשוער מז'אנר הסוויפר-קיפר שמתפקד כחצי בלם, בשלהי הקריירה הוא עוד פחות טוב בכך). שוב, אלה לא דברים שניתן להצביע עליהם במספרים ברורים, פשוט הגנה בינונית שנדרשת לבצע יותר ממה שהיא מסוגלת ולא מקבלת מספיק עזרה כי שחקני הקישור מתפקדים כאילו מדובר בקבוצה גדולה.
המינוי של קלרנס סיידורף חסר הניסיון והתוספת של שחקני קישור יצירתיים מהסוג שכבר יש בקבוצה מעידים על כך שבמילאן ממשיכים לחשוב כקבוצה גדולה ונמנעים מטיפול בבעיות בקצוות, באיזורים בהם צריך להבקיע שערים ולהימנע מספיגה שלהם. מאחר שהעונה אבודה, תהיה להם שנה וחצי לבנות ולפתור בעיות ללא לחץ. עם שחקנים כמו באלוטלי וקאקה ניתן גם לנצח במדריד ביום נתון, אבל גם אם זה יקרה הסגל הנוכחי לא מספיק יעיל כדי להוות פקטור אמיתי מול האריות של אירופה.
