הפועל ירושלים מתפוררת?

אחרי הטון הפייסני שנוקט אסייג לאורך כל תשעת המחזורים הראשונים של העונה, קשה היה למצוא מישהו מהשחקנים שהגיע לאסיפה של יום ראשון עם שכפ"צ. כולם, ללא יוצא מן הכלל, העריכו לפני האסיפה שגם הפעם - למרות שעבר עוד מחזור, למרות ששוב חטפו בראש, למרות שהמצב בטבלה הוחמר - אסייג שוב יבוא וילטף. אלא שמי שהפתיע ולקח חלק פעיל ועיקרי בקו הפייסני הפעם היה דווקא היו"ר יונה. "לא הייתי במשחק, אבל שמעתי שהקבוצה שיחקה טוב, ואפילו יותר טוב מאיך ששיחקתם נגד עכו במחצית השנייה. מה לעשות, כנראה יש עלינו איזה מנחוס. אנחנו נצא ביום שלישי למשחק גביע הטוטו נגד סכנין ואחר-כך ניסע לקברות צדיקים בטבריה כדי לשנות את המזל הרע שפוקד אותנו מתחילת העונה".

אחרי יונה דיבר אסייג, שהמשיך באותו קו. "מה שמחזק אותי זה שאני רואה אתכם חזקים ושאכפת לכם ממה שקורה כאן. מאמן עוזב קבוצה רק אם הוא מרגיש שהוא איבד את האמון המקצועי אצל השחקנים שלו, ואני מרגיש שהמצב הוא הפוך. נכון שאין כרגע הצלחות, אבל למרות זאת האמונה שלי בכם גדולה. כולם מסתכלים על מבחן התוצאה, וזה בסדר מבחינתי, זה לגיטימי. אני בטוח שאם נמשיך כך, גם התוצאות יבואו". בין לבין לקח סלמן עמר את רשות הדיבור ואמר: "אנחנו רוצים להגיד לכם שאנחנו, השחקנים, יודעים שהאשמה עלינו". אסייג השיב לסלי: "זה לא אתם מולי ומול ויקטור, זה כולנו בסירה אחת. אל תיקחו את המצב והאשמה עליכם. אנחנו נדאג פה להרגשה הטובה של כולנו, ונעשה את המקסימום כדי שיהיה פה טוב. אין לי בעיה לשבת, לשתוק ולא לדבר בכלל, אבל אם כבר לקחתם את זה על עצמכם, אז אני אומר לך, זה כולנו יחד". אידיליה.

בסביבתו הקרובה של אסייג מציינים בסיפוק רב את תמיכתם הבלתי מתפשרת של מי שעד לאחרונה סומנו כמתנגדיו בתוך הקבוצה, הלוא הם שי אהרון וסלמן עמר. זה החל למעשה עוד לפני ההפסד לחיפה, כשאסייג חילק מחמאה לאהרון והודיע לכולם ש"אתם יכולים להיות רגועים, יש לכם את החלוץ הישראלי הכי טוב בלאומית. עם חלוץ כזה אי-אפשר לרדת ליגה". זה המשיך בדברי הסניגוריה של סלמן עמר ביום ראשון, ונסגר כמה שעות מאוחר יותר בהפגנת האוהדים, כשאהרון שוחח ביחידות עם שני אוהדים שהגיעו עם חבריהם כדי לפוצץ את האימון, ואמר להם: "בשנה שעברה יאיר היה המאמן הכי גדול שלכם - ופתאום עכשיו כולכם רוצים לזרוק אותו?". אידיליה כבר אמרנו?

במהלך כל השבוע שעבר היו לחשושים ודיבורים על עיתוי ההתפטרות של מישל דיין. בפורומים השונים החלו אוהדי הקבוצה לדבר על דיין כמי שיתפוס כבר בקרוב את עמדת המאמן בקריית-היובל. אלא שביום חמישי, יום לפני המשחק, הגיע יונה לאסיפה והודיע חד משמעית: "אני רוצה שתקשיבו טוב. לא משנה מה יקרה מחר במשחק ולא משנה מה יהיה בשבוע הבא. כל מיני עיתונאים דיברו איתי, אמרו שבגלל שמישל התפטר מאשקלון, הוא באופן טבעי מועמד לאמן את הפועל. אני מאמין שגם איתכם דיברו על זה. אז דעו לכם שמישל הוא חבר שלי, אבל אני אומר לכם, מישל לא יאמן פה השנה. יש לנו מאמן, והוא יישאר עד סוף השנה".

בינתיים ינסה יונה להרוויח זמן, ובמלים בוטות יותר, לשרוד. ביום ראשון, כמה דקות אחרי שהאוהדים עזבו את המתחם בקריית-היובל, עמדו אסייג, עוזרו שלומי עמר ומנהל הקבוצה רפי מלכה והחלו לעשות חישובים: כמה מחזורי ליגה נותרו להם עד שחלון ההעברות ייפתח. הצוות המקצועי היה מעדיף כמה שפחות משחקי ליגה, כאילו מחכים להם מיליוני דולרים כדי לחזק את הקבוצה. מכל החישובים התברר כי בזמן המדובר מתקיים מחזור אחד של גביע הטוטו, דהיינו, מחזור אחד פחות לליגה. כך שנשארנו עם חמישה משחקים, שכרגע נראים כמו חמישה הפסדים, או לחלופין כמו נצח עד למהפך שצפוי בסגל. היו"ר, כמובן מקבל את הדרך. הוא חורק שיניים ומסביר: "לא חושב שיש מה לעשות עד ינואר. אין מה לעשות וגם לא יהיו עד אז שינויים". ואסייג? הוא כמובן מסכים (חשבתם אחרת?) עם כל מלה של הבוס. "חודש וחצי שאנחנו לא יכולים להביא אף שחקן, וזה עונש", הוא אמר. בשיחות סגורות נשמע אסייג מדבר על הצורך הדחוף בהבאתם של שחקני רכש חדשים, שיגיעו על חשבונם של שחקנים קיימים.

זוכרים את שייע פייגנבוים? זוכרים מה היתה התפוקה שלו בזמן הקצר שאימן בהפועל ירושלים? זוכרים למה הוא פוטר? הנה תזכורת קטנה. לפני שנה פוטר המושייע אחרי 13 מחזורים, ובהם שבעה משחקים ללא הפסד. בבירה יכולים היום אולי רק להתרפק בנוסטלגיה על המספרים האלה, שכבר אינם. למה? פייגנבוים לא יכול להשתחרר מהתחושה שהוא הובא לקריית-היובל רק כפקק זמני, כדי לסתום חור לתקופה קצרה, עד שאסייג יחלים. זה הופך אותו לאיש הכי נכון לדבר איתו בימים האלה. "מה, הוא לא יכול לעשות לבד את העבודה?", עוקץ שייע בראיון מיוחד ל"ספורט כל העיר". "אני הרי העליתי את הפועל על הפסים והרכבת התחילה לנסוע. עזבתי באמצע, כשהכל כבר רץ. כשבאתי היינו מקום אחרון, עברתי שבעה משחקים ללא הפסד, כשהשיא היה הניצחון על עכו, שהיו במקום השני. אחרי הניצחון הזה הלכתי הביתה, אבל בגאווה. אני, ברוך השם, להבדיל ממה שקורה היום, עם עבודה קשה הבאתי את הקבוצה למצב שמכמעט ירידה היא נלחמה על העלייה. הבראתי את הפועל, והבאתי גם את יניב והבה, למי ששכח".

אתה מבין מה עובר היום על אסייג?

"אני לא מוכן לתקן דברים דרך הדברים שאני אגיד לך".

אולי היה חסר לך גיבוי כמו שאסייג מקבל היום?

"היה גיבוי, אבל לא לי. היתה שם כנראה איזו מחויבות למישהו".

ואתה אז הגעת רק לסתום חור, בינתיים.

"אני לא אומר את זה, אבל כנראה שהיתה מחויבות למישהו, כי עם כל ההצלחה וההתקדמות בטבלה וההבראה שעשיתי בקבוצה, הלכתי הביתה. אנשים אולי חשבו שאני סתם מדבר, לא? אולי היום הם רואים על מה דיברתי".

אתה מתכוון גם לעומר עבדול עזיז?

"כן. איפה הוא היום? היסטוריה. איפה הוא? עזוב, אני לא מתכוון לדבר. לי אף אחד לא עזר. עזרתי לעצמי לעשות שם עבודה יסודית, והחזרתי את הפועל מירידה למלחמה על עלייה. תראה לי עוד קבוצה במקום האחרון, ואני לא מדבר איתך על אלופה, שעשתה דבר כזה. חשבתם אולי שמישהו אחר עושה את העבודה והקבוצה רצה? הרי כל התקשורת ניהלה נגדי מלחמה אישית כשהייתי שם, וכל זה בגלל חברות של מישהו עם מישהו".

יש בלבך על אסייג שאמר עליך כמה דברים כשנכנס אחריך בחזרה לתפקיד?

"אני אז אמרתי שעוד יבדקו וימדדו את כל הדברים שהיו וישנם היום. אני לא ארד לרמה שלו, של הקנטות. גם לא היום, כשהמצב שלו כמו שהוא. לפני שנה היה אותו מצב כשאני באתי. כולם דיברו אז, ואפשר לחשוב איזה קבלות יש לאסייג. מה הוא כבר עשה בכדורגל? אני לא רוצה לדבר".

אם יונה ישתגע ויקרא לך לחזור, תחזור?

"שמע, אני מאמן כדורגל, וכמו שפרדי עבד בהרצליה, שוחרר וחזר, אז גם אני, איפה שקוראים לי וטוב לי אני עובד".

מה עם איזה מסר אישי ממך לאוהדים, שסובלים מאוד בימים האלה?
"המסר שלי זה האהבה לקבוצה. תמיד כשאני הייתי איתם היה ורוד וטוב וכולם חגגו".

מסר לאסייג לסיום?

"לא, אבל מסר לכולם: רק אל תנסו להגיד לי שהוא היום נמצא במצב שאני הייתי. לי היו שבעה משחקים ללא הפסד. מצב מצוין, אל תשוו בכלל בשום נושא, בשום מצב. באתי להוציא את הקבוצה מהבוץ והוצאתי אותה. היום המצב שם שונה".

אולי יונה צריך ללמוד לקח מהשחרור החפוז שלך בעונה שעברה?
"פה לא מדובר על ללמוד. אנשים עושים שגיאות, לשגיאות יש מחיר ומשגיאות לומדים, הבנת? אני לא הולך ללמד אף אחד לנהל".

אסייג בתגובה: "לא חדש לי, שבמצב כזה כל העכברים יוצאים מהחורים. לא היה לי לרגע ספק, שהחולדה הזאת שנקראת שייע תצא מהחור. אני מאוד מקווה שנחזיר אותו לשם כמה שיותר מהר".

האדומים מהבירה ספגו עד היום את מספר השערים הכי גבוה בליגה. הנתון המדאיג יותר נוגע לשלושת המשחקים האחרונים, שבהם ספגה הקבוצה תשעה שערים. הנתונים הללו גרמו לאסייג לחשוב שאולי, אבל רק אולי, הבעיה נעוצה באיש עם האפודה והכפפות. זאת הסיבה שבמהלך השבוע האחרון עלו בלבו מחשבות לספסל את יניב והבה. יותר מזה: לחשושים בסביבתו הקרובה דיברו על אכזבה מיכולתו של השוער, ואפילו תלו בו אשמה ישירה בלא מעט מהשערים.

בסופו של דבר הדחה מההרכב לא היתה, והסיבה נעוצה אולי בעובדה שבקבוצה החליטו לתת צ'אנס נוסף לכולם. אם יונה היה פייסני באסיפה, ואסייג משבח את סלמן עמר ושי אהרון, אז גם ליניב והבה מגיע ליהנות מהאידיליה. כששוחחנו עם והבה על היכולת המידרדרת, הוא דווקא ניסה לבעוט את האשמה לעבר חוליית ההתקפה, זאת שכבר לא כובשת אפילו שער בשלושת השבועות האחרונים. ככה זה נראה כשלא הולך: מתחילים להאשים אחד את השני בהפסדים. "אני חושב שאנחנו צריכים את הגול הראשון", החל והבה להציג את משנתו והבנתו. "גול שבסופו של דבר יביא את הניצחון הראשון. אם נוביל 0:1, דברים ייראו אחרת. אני בטוח. קשה לספוג ואחר-כך לרדוף אחרי היריב, ואז, כשכולם עולים, אתה שוב סופג. זה בדרך-כלל מה שקורה לנו במשחקים האחרונים".

איך מרגיש שוער שסופג כל-כך הרבה?

"מצוברח. אין ספק שבשנה שעברה נראינו יותר טוב. אנחנו גם לא נהנים מיותר מדי מזל. יש לנו חוסר מזל גדול מאוד, וגם הנקודות שירדו לנו זה לא משהו שמוסיף. לא מספיק שאנחנו לא לוקחים נקודות במגרש, אז מה שכבר יש לוקחים לנו".

מה עושות לכם כל הקריאות והקללות של האוהדים מסביב לאסייג וליונה?

"אנחנו לא מנותקים ממה שאנחנו רואים ושומעים, וברור שכל זה גם משפיע. זה מסוג הדברים שאנחנו חייבים להתמודד איתם".

אפשר, במצב המורלי והמקצועי שלכם, לנצח בבאר-שבע?

"אני חושב שאפשר. הפועל יכולה לנצח כל קבוצה. זה פשוט צריך להתחבר לנו. אנחנו רק צריכים את הגול הראשון".

עדכונים: השוער יניב והבה חש דקירות באזור הבטן התחתונה במהלך משחק גביע הטוטו נגד סכנין, וייתכן שנפצע בשרירי הבטן. והבה ביקש ביוזמתו מאסייג להתחלף במצב של תיקו אפס. כרגע לא ברור אם והבה יהיה כשיר למשחק בבאר-שבע ביום שני.

שחקני הפועל התבשרו על הירצחו של חברם טיבי טיבי מיד לאחר סיום המשחק מול סכנין. הם שמעו את הדברים מפיו של תומר סולטן, שבגלל פציעתו ישב ביציע, קרוב למאזן גנאים, שאצלו התאמן טיבי בתחילת השנה. מאזן קיבל טלפון שהודיע לו על שאירע, וזה מיהר להודיע לסולטן, שישב סמוך אליו. את סולטן כבר לא עיניינה המחצית השנייה. בסיום ירד המגן לחדר ההלבשה והודיע לסלמן עמר, שפרץ בבכי. השחקנים כולם היו המומים.