צילום ועריכת וידאו: נועם אשל
השנה האחרונה לא הייתה קלה עבור תמיר כהן, גם מסיבות מקצועיות אבל בעיקר מסיבה אחת מובנת - אובדן אביו, אבי כהן, שנהרג בתאונת אופנוע בדצמבר שעבר. "סביר מאוד להניח שלולא התאונה הייתי נשאר באנגליה", הוא אומר בראיון. "אבל קרה מה שקרה, החיים מובילים אותנו למקומות שאנחנו לא תמיד מוכנים אליהם ואני כאן, במכבי חיפה".
כהן מודה לגופים ולאנשים שמנציחים את זכר אביו, אבל יש כאלה שלא ממש נותנים יד. "בהתאחדות עדיין לא עשו כלום", הוא אומר, "אין לי מושג איפה זה עומד כרגע".
הטענה נגד כהן היא שעם או בלי קשר למקרה, הוא לא תמיד מרוכז, לא נותן את כולו למשחק. הוא דוחה טענות על חוסר מחויבות, אבל מסכים עם הדעה שהלב אולי נמצא שם, הראש לא תמיד: "הראש של שחקנים לא תמיד במקום ומתפזר להרבה מקומות אחרים, זה יכול לקרות אפילו באמצע משחק. אבל אני לא כבוי, תמיד משתדל לשמור על ריכוז".
חוסר הריכוז הזה זוכה לביקורות, גם מצד חבריו במכבי חיפה. "כולם יודעים באיזה מצב הגעתי", הוא מגיב, "ידוע שכדורגל הוא לא הוקוס פוקוס והכושר הגופני שלי היה פגום כי לא הייתי עם הקבוצה מתחילת השנה. אני מתאמן קשה ומתקדם בצורה חיובית וטובה. כשאוכל, אוכיח את זה על המגרש".
ומה לגבי הביקורות הפנימיות?
"אני יכול רק להגיד שחבל שאנחנו בתור קבוצה שנמצאת הרבה זמן ביחד מתנהגים ככה, אבל כל אחד בוחר את דרך ההתנהלות שלו. במשך הקריירה לא הפריעו לי דעות של שחקנים, פרשנים ועיתונאים כי אני יודע שהכל מוקף באינטרסים. הגעתי מבולטון וסביר להניח שאני תחת זכוכית מגדלת, וזה בסדר ומקובל. הגעתי בתור שחקן בכיר יחסית וזה כיף. אני אוהב את ההרגשה ומקווה להוכיח שמכבי חיפה קיבלה את מה שרצתה לקבל".
לסיום, יש לו גם מה להגיד על לואיס פרננדז ונבחרת ישראל: "יש דברים שהוא עושה והמון אנשים תוהים לגביהם, אבל יש מאמן אחד שקובע. אם כולם היו מאמנים, הם היו נמצאים בנעליים האלה ואולי נוהגים אחרת".