קבל תמונת מצב, נמני

זה היה עוד דרבי בו הדרך של אלי גוטמן ניצחה. דגלאס דה סילבה אמנם כבש את השער, אבל האיש שאחראי יותר מכל על ההתאוששות של הבלם היה מאמן הפועל תל אביב. הצעות מגרמניה, הסתבכות בשבדיה, חזרה לעמדה החלשה יותר שלו כבלם - הרבה דברים העיקו על דגלאס דה סילבה בתחילת העונה. הרבה דברים חוץ מדבר אחד: המאמן שלו, שידע לתת לו גב, דקות משחק ושקט לצאת מהתקופה הקשה. השער היה רק פרס קטן. לשניהם. זה הרגע בו איליה יבוריאן אומר: הלוואי עליי

מה שיפה בדרבי התל אביבי הוא שלא צריך משחק גדול כדי לקבל עוד דרבי גדול. שני הקהלים יוצרים אווירה שיש רק בליגות האירופית, אבל המתח לא נותן לשתי הקבוצות לפתח משחק מסודר. בשבוע שעבר ראינו משחק נהדר בין מכבי חיפה לבית"ר, לפני כן היו אלה מכבי חיפה והפועל תל אביב שסיפקו משחק מרכזי ברמה גבוהה ביותר, אבל בדרבי כמו בדרבי: המתח הורס ובונה. הוא הורס את הסדר, אבל גורם לשחקנים לרוץ בשביל שני משחקים ויוצר בלאגן במגרש ואיתו גם לא מעט מצבים. בהתחלה אתה שואל מה זו השכונה הזו, אבל מהר מאוד נסחף ללהט האירועים. דרבי תל אביבי, מה צריך יותר מזה

לא, זו לא התמונה של הגול. כאן כבר דה סילבה נשמר על ידי שחקן קצת יותר חזק ויותר נגחן מיוסי שבחון, שלקח אותו בגול הארור ההוא. בסיום אמרו שנמני צריך השבוע לעבוד על מצבים נייחים, אבל שכחו דבר אחד: זו לא השמירה, זה הציוות. איך יכול להיות שמכבי תל אביב מגיעה לדרבי מבלי שהיא מתוכננת מראש מי לוקח את אחד הנוגחים הכי טובים של הפועל. אם ההכנה של מכבי תל אביב מסתכמת במוטיבציה, מוטיבציה ומוטיבציה, אין פלא שזה הדבר היחיד שבלט במכבי תל אביב

זה לא היה רק הדרבי הגדול הראשון של ביברס נאתכו, זה היה המשחק שבו סופסוף ההשקעה של גוטמן בילד התחילה להשתלם. נאתכו סופסוף הוציא החוצה את כל מה שיש בו ולא השאיר כמעט שום דבר חבוי בפנים: גם הנעת כדור, גם מסירות לעומק, רק הגולים חסרים. יובל אבידור, מנגד, ממשיך לא להצדיק את הקרדיט הבלתי מוגבל שנמני נותן לו. מהצד השני, איתי שכטר רקד והעלה את השאלה: האם לא היה נכון יותר מבחינת אבידור לעשות תחנת ביניים בקבוצת ביניים, כמו ששכטר עשה בנתניה, ולא ישר לקפוץ למים העמוקים של מכבי תל אביב. כרגע, נראה שהוא טובע

לקראת סיום המשחק, עמית הורסקי הנורא קפץ כרגיל לכיסא הפרשן וטען שרונאלד ראלדס לא ממש מרשים ובעצם די מסורבל. חוצפה? פזיזות? חוסר מקצועיות של שדר? כן, כן וכן. אבל יש עוד דבר: ראלדס צריך זמן התאקלמות כפול כי הוא הגיע לקבוצה שבמקרה הטוב אפשר לכנות אותה קבוצה מחלימה, לעומת דדי בן דיין, שידע למה הוא מעדיף הקיץ את הפועל תל אביב על פני מכבי. הנה, פתיחת עונה נוראית שלו לא גבתה מחיר כבד מדי כי יש מאחוריו קבוצה טובה. הנה, היה לו מספיק זמן להתחיל להתאושש ולשחק טוב יותר במחזורים האחרונים. לראלדס אין את הפריבילגיה הזו

אם יש דבר טוב שאיתו יצאה מכבי תל אביב מהדרבי זה הקהל שלה: פעם, דרבי כזה היה מסתיים בקללות, תקריות ומהומות, אבל אמש הקהל של מכבי היה מאחוריה. אולי זה בגלל המלחמה של השחקנים על הדשא, אולי כי הם מאמינים בתהליך שהקבוצה עוברת, אולי כי הם חוששים לבוא בטענות למאמן שלהם. מה שבטוח שהם ויתרו על רוב דרכי המחאה הישנות. בגרות או ייאוש, תחליטו אתם

זה הדרבי הראשון של נמני בלי מרקו בלבול. איך נאמר זאת בעדינות, אף אחד לא הרגיש בחסרונו. מה שכן, כשרואים איך אבוקסיס משתפשף תחת מאמן מנוסה יותר ומתחיל בקטן כעוזר מאמן, מותר לתהות האם זו לא הדרך שבה אבי נמני היה צריך לבחור. הדרך הצנועה. ככה לא שוכחים לצוות שומר מתאים לנוגח כמו דה סילבה ערב הדרבי התל אביבי

המחדל הכי גדול של נמני הוא איליה יבוריאן. נמני הוא המאמן היחיד שלא מצליח להוציא תוצרת מהחלוץ הזה. כשכולם דיברו על הקהות של מכבי בהתקפה, החלוץ הארמני נשכח בצד. אותו חלוץ שנמני דאג להוריד לו את הביטחון, לפגוע לו במומנטום והעדיף תחתיו, תחזיקו חזק, את יובל אבידור. אז כשאומרים שלמכבי לא היה חלוץ בדרבי, חשוב גם לזכור למה

החגיגות הגדולות של שחקני הפועל בסיום הדרבי יכולות גם להיות בעוכריהם. אחרי הכל, המשחק היותר חשוב של השבוע מחכה להם ביום חמישי בוינה. שם מחכה להם קבוצה שכבר מתה לנקום על החמישיה שאכלה בבלומפילד, ושוודאי תשמח לקבל את הפועל אחרי אופוריה כזו