בבית הזה אף פעם לא משעמם

ה-AFC מערב הוא אחד מהבתים שתמיד מושכים את תשומת הלב הכללית. סן דייגו הולכת על כל הקופה, אוקלנד מתחזקת ועושים, לראשונה אחרי הרבה זמן, קולות של משהו טוב, דנוור מנסה לעשות צעד גדול בדרך למעלה ורק קנזס סיטי תקועה חודשיים מאחור – עם רץ אחורי שרק כרגע חתם ובלי עתיד אופטימי. בקיצור, המערב חם ומתחמם, ואחרי שלפני כמה ימים אוקלנד רכשה את ג'רארד וורן, התאקל ההגנתי הכושל שדנוור ניסתה למכור בכל דרך אפשרית, החזית המרכז/פסיפית נראית מעניינת מתמיד.

מאזן העונה שעברה: 14:2

מאמן: ליין קיפין

הגעות בולטות: ג'מרקוס ראסל (קוורטרבק, בחירה ראשונה), דאנטה קולפפר (קוורטרבק, מיאמי), דומיניק רודס (רץ אחורי, אינדיאנפוליס), ג'אסטין גריפית' (פול בק, אטלנטה), ג'וש מקוון (קוורטרבק, דטרויט), מייק ויליאמס (תופס, דטרויט), דאג גבריאל (תופס, ניו אינגלנד), דונובן דריוס (סייפטי, ג'קסונוויל), ג'רארד וורן (טאקל הגנתי, דנבר), זאק מילר (טייט אנד, בחירה שנייה), קוונטין מוזס (קיצוני הגנתי, בחירה שלישית).

עזיבות בולטות: ארון ברוקס (קוורטרבק, ללא קבוצה), טיירון פול (מגן פינה, יוסטון), רנדי מוס (תופס, ניו אינגלנד), קורטני אנדרסון (טייט אנד, מיאמי),

ציפיות: פלייאוף ולעבור יותר מסיבוב. הריידרס מילאו את סל הקניות בקיץ, החל ממאמן וכלה בקוורטרבקים, רצים אחוריים ושאר ירקות. בחירת המאמן היא תמוהה ומעניינת, אבל לא היינו מצפים מאל דיוויס לשום דבר אחר. לדיוויס יש, ככה אומרת ההיסטוריה, עין טובה למאמנים צעירים (ג'ון מאדן, מייק שנאהאן וג'ון גרודן התחילו אצלו) אבל לבחור מאמן בן 31 שלא אימן קבוצה בחייו - נו, ימים יגידו. ראסל הוא בחירת דראפט ראשונה צפויה מאוד וכולם כמהים לדעת אם יש לנו ויק חדש או קוורטרבק אמיתי.


למה שיצליחו? קודם כל, ההגנה. לריידרס יש אחלה הגנה. זו היתה ההגנה הטובה ביותר נגד המסירה בשנה שעברה והשלישית בטיבה בליגה, והם אמורים להתחזק עוד יותר עם עוד שנה של ניסיון וההצטרפות של דריוס ו-וורן. שני מגני הפינה שלהם, אסומוגה ו-וושינגטון, צעירים ומצוינים והגנת הריצה תתחזק, אם דריק בורג'ס יהיה בריא. בהתקפה הם בנו הרכב עם הרבה עומק בכל העמדות - קולפפר יגבה וימנטר את ראסל, רודס יחליף את ג'ורדן (ויקבל עזרה מגריפית', אחד הפולבקים המצטיינים בליגה). פורטר חוזר מפציעה וביחד עם קארי, ויליאמס וגבריאל הם יוצרים חוליית רסיברים מגוונת.


למה שלא יצליחו? ההחתמות המאוד מאוחרות של ראסל וקולפפר עשויות לפגוע בקבוצה, שהתחילה את מחנות האימונים עם שיטת משחק חדשה ובלי קוורטרבק שינהיג אותה. ובכלל, עם מאמן חדש ושלושה קוורטרבקים חדשים בהרכב, החודש הראשון עלול להיות תחליף למשחקי ההכנה (דטרויט, דנבר, קליבלנד ומיאמי – לא ממש נורא). למרות לו"ז לא קשה לפרקים (יוסטון, גרין ביי, מינסוטה) יש לזכור שבדרך מצפים שני משחקים נגד סן דייגו/דנבר/קנזס ובנוסף עימותים מול הקולטס והברז שמבטיחים לריידרז חצי עונה לא פשוטה.


תחזית: ייאבקו עם דנבר על משבצת בפלייאוף ואם יגיעו - סיבוב אחד ודי.

מאמן: מייק שנאהאן

מאזן השנה שעברה: 7:9

הגעות בולטות: דרי בליי (מגן פינה, דטרויט), טרוויס הנרי (רץ אחורי, טנסי), דניאל גרהאם (טייט אנד, ניו אינגלנד), פטריק רמזי (קוורטרבק, ניו יורק ג'טס), ברנדון סטוקלי (תופס, אינדיאנפוליס), טוד סאוורברן (פאנטר, ניו אינגלנד), סם אדאמס (טאקל הגנתי, סינסינטי), ג'ארויס מוס (קיצוני הגנתי, בחירה ראשונה), טים קראודר (קיצוני הגנתי, בחירה שנייה).

עזיבות בולטות: טייטום בל (רץ אחורי, דטרויט), ג'ייק פלאמר (קוורטרבק, פרש), קורטני בראון (קיצוני הגנתי, סן דייגו), אל וילסון (ליינבקר, שחקן חופשי), דארנט וויליאמס (מגן פינה, נרצח), ג'רארד וורן (טאקל הגנתי, אוקלנד).


ציפיות: סופרבול, כמו תמיד. הברונקוס נראים חדים ורעננים בשני צידי הכדור. ההגנה אמורה לחזור לצמרת ועומדת על צוות ההגנה האחורית הטוב בליגה (לינץ', ביילי ובליי) והחוליות החזקות מאוד מקדימה, עם צירופם של אדאמס, קנדי והרוקים המבטיחים. קאטלר נראה חד ומלא ביטחון עצמי וחיזוק צוות הטייט אנדים (גרהאם, שפלר ואנדרסון) אמור להבטיח אופציות מסירה קרובות ואמינות. ביחד עם התופסים הצעירים (סטוקלי ומרשל), במקום רוד סמית' הוותיק – הכל ביד של קאטלר עכשיו.


למה שיצליחו? שנאהאן עשה השנה מהלך נדיר בבית הספר שלו – הוא הביא רץ אחורי מנוסה ומוכח, במקום לפתח רצים אלמוניים וצעירים, כפי שהוא נוהג לעשות. הנרי יודע לרוץ (יש לו כבר שלוש עונות של 1,200+ ברזומה, האחרונה עם 14 משחקים בלבד), עכשיו הוא רק צריך ללמוד את השיטה, שנראית שתפורה עליו והוא ללא ספק רץ טוב יותר משני הבלים. קבוצת ההגנה, אחרי שנה לא טובה ב-2006, התחזקה ומאיימת לחזור צפונה, למרות הפציעה שסיימה את העונה של אבנזר אקובן.


למה שלא יצליחו? כי שנאהאן כבר צריך ללכת הביתה. תחזיקו טוב – מאז האליפות של 1998 לברונקוס יש ניצחון פלייאוף אחד בלבד. ותחשבו על זה – הם כל שנה מועמדים מובילים, שנאהאן מקבל המון הערכה, ובצדק, אבל חלאס – עשר שנים, הגיע הזמן להיפרד. הסיבה השנייה היא שלא ברור כמה זמן ייקח להנרי ללמוד לרוץ מאחורי שיטת הזון-בלוקינג של דנבר. הזון בלוקינג היא שיטה יעילה מאוד, אבל דורשת המון ניסיון והבנה מוחלטת, דבר שלוקח זמן ולא מעט חבטות, ולא ברור אם להנרי, שכבר נקע את הקרסול בפרי-סיזן, יש את זה. ושאלה שלישית – עד כמה הפציעה של אקובן, ביחד עם הפרידה מוילסון, יהיו משמעותיות?


תחזית: 7:9. אולי ויילד קארד. אולי ניצחון פלייאוף אחד, כמיטב המסורת.

מאזן העונה שעברה: 2:14

מאמן: נורב טרנר

הגעות בולטות: קרייג דיוויס (תופס, בחירה ראשונה), אריק וודל (סייפטי, בחירה שנייה), אנטוניו ווטרס (ליינבקר, בחירה שנייה).

עזיבות בולטות: סטיב פולי (ליינבקר, שוחרר), קינן מקארדל (תופס, יוסטון), דוני אדוארדס (ליינבקר, קנזס סיטי).


ציפיות: אליפות העולם, אלא מה? הצ'ארג'רס הם קבוצת פוטבול כמעט מושלמת. זו הסיבה שההפסד לניו אינגלנד בפלייאוף שעבר היה מכה כל כך גדולה. שוטנהיימר הוא אחד משני המאמנים המצליחים ביותר בהיסטוריה שפוטרו מיד אחרי הצלחה (ג'ימי ג'ונסון בדאלאס היה השני, אחרי שתי אליפויות) ולמרות הכישלונות בפלייאוף, הוא יצר קבוצה מדהימה. השאלה הגדולה היא מה יכול לעשות טרנר עם המכונה המשומנת שקיבל. טרנר ידוע כמאמן התקפה מעולה אבל כמאמן ראשי לא מוצלח – תשע עונות אימון, הופעת פלייאוף אחת.


למה שיצליחו? כי זאת הקבוצה, על הנייר לפחות, הכי טובה ומאוזנת בליגה. כשיש לך את השחקן הכי טוב בעולם, קוורטרבק צעיר, מצוין וכריזמטי, הטייט אנד הכי טוב, הליינבקר הכי טוב והרכב שפרט לשני שחקנים (שניהם לא ילדים) נשאר זהה אתה חייב להצליח. טרנר וטד קוטרל, מאמן ההגנה החדש, הולכים ליישם תכניות משחק זהות לאלו של השנים האחרונות והשחקנים מביעים אמון בצוות האימון החדש.


למה שלא יצליחו? החלפת מאמן בקבוצה מצליחה היא תמיד בעייתית, במיוחד כשמגיע אחד עם היסטוריה של כשלון. מעניין יהיה לראות עד כמה השחקנים באמת מאמינים בטרנר ועד כמה מזה מס שפתיים. שאלה נוספת היא האם טומלינסון יצליח להישאר בריא. הקבוצה הזאת תעמוד ותיפול על היכולת של הסופרסטאר. עונה כמו שהיתה ל-LDT ב-2006 דורשת מאמץ עילאי מגוף אנושי וראינו לא מעט דוגמאות בהיסטוריה, אלכסנדר של לפני שנה הוא דוגמא נפלאה, של שחקנים הקורסים תחת העומס בעונה העוקבת ונפצעים.


תחזית: מינימום הופעה בסופרבול

מאזן השנה שעברה: 7:9

מאמן: הרמן אדוארדס

הגעות בולטות: דוני אדוארדס (ליינבקר, סן דייגו), נפוליאון האריס (ליינבקר, מינסוטה), דוויין בואי (תופס, בחירה ראשונה), טארק מקברייד (קיצוני הגנתי, בחירה שנייה), דמרקוס טיילר (טאקל הגנתי, בחירה שלישית).

עזיבות בולטות: טרנט גרין (קוורטרבק, מיאמי), סמי נייט (סייפטי, ג'קסונוויל), ויל שילדס (גארד, פרש).


ציפיות: בנייה ואולי גם פלייאוף. לארי ג'ונסון עשה חרם וחתם מאוחר אבל מייקל בנט, לשעבר בפרו בול עם מינסוטה, הוא מחליף מצוין. נא לא לשכוח את פריסט הולמס, אמנם לא בכושר משחק, אבל יכול לתת שכמיה. דיימון היוארד רוצה להוכיח את עצמו ומקבל הזדמנות אחרי השנים הארוכות כנער המים של הליגה ואדוארדס בונה קבוצה צעירה, רעבה ומלאה התלהבות.


למה שיצליחו? הקבוצה מתרגלת לשיטות העבודה של אדוארדס – מאמן לא סטנדרטי שמגיע מאילן מכובד מאוד (שכולל את שוטנהיימר ודאנג'י), השחקנים הצעירים מוכנים לטרוף כדי לקבל מקום בהרכב הפותח, לארי ג'ונסון הוא עדין לארי ג'ונסון וההגנה אמורה להתקדם עם צירופם של אדוארדס, האריס והרוקים.


למה שלא יצליחו? אחד הדברים שאנחנו יודעים על אדוארדס הוא שהקבוצות שלו אף פעם לא מוכנות לעונה. נחשו מה קורה בקנזס סיטי השנה: לארי ג'ונסון לא מתאמן, פריסט הולמס פצוע ואף אחד לא יודע מי יהיה הקוורטרבק הפותח (היוארד או ברודי קרויל, שנראה טוב בפרי-סיזן). הפרישה של שילדס תפגע במשחק הריצה, שהוא הלחם והחמאה של הקבוצה (בשנה שעברה ג'ונסון סחב את הכדור 416 פעמים – הכי הרבה בליגה), היוארד מעולם לא הוכיח שהוא קוורטרבק ברמה של פלייאוף ומההגנה לא ראינו משהו מלהיב כבר הרבה שנים.


תחזית: 6 ניצחונות בקושי ויקראו לזה עונת בניה.