עבורי, אדם שעבר המון בטניס הישראלי, מדובר ביום מרגש במיוחד. זהו ללא ספק ההישג הכי גדול של הטניס הישראלי אי פעם בפרט, ואחד מההישגים הגדולים של הספורט הישראלי בכלל. מימי לא העזתי לחלום שנגיע למעמד הזה - להיות בין ארבע הנבחרות הטובות בעולם - ואני מאושר שמה שלא העזנו לחלום התגשם. נכון, אנחנו לא אחת מארבע הנבחרות הטובות בעולם, אפילו לא קרוב - אבל עובדתית, אנחנו כאן.
ונכון, אולי נבחרת רוסיה לא בשיאה, אבל חשוב לזכור שהיא המדורגת ראשונה בעולם וזה בטח לא נתון שאפשר להתעלם ממנו. בזמנו, כשאני הייתי חלק מהנבחרת שהעפילה לרבע הגמר ב-1987, ניצחנו בסיבוב הראשון את צ'כיה שהייתה הנבחרת הכי טובה בעולם באותה תקופה. זו הייתה סנסצייה אדירה, אבל כמובן שההישג של היום מתעלה עליה. עכשיו רק נשאר לחכות למחר (ראשון) כדי לראות את מי נקבל בשלב הבא. ברור שצריך להחזיק אצבעות לגרמניה, אבל גם היא לא יריבה פשוטה. כך או כך, רק כשנדע מי מולנו נוכל להתחיל בהכנות לשלב הבא. עכשיו עוד אפשר לחגוג את ההישג הגדול.
להגיע לחצי הגמר הינו הישג חסר תקדים, בטח כשבנבחרת יש רק שחקן אחד שמדורג בין 50 הראשונים בעולם, וכשהיתר הרבה מאחור. אבל הגדולה של הנבחרת הזו היא שהיא יודעת להתעלות על סך חלקיה. דודי סלע המצויין יודע להוביל ולדחוף קדימה גם את הראל לוי ונועם אוקון, שמדורגים נמוך בסבב העולמי אבל בכל זאת שחקנים טובים, וכשהם מגיעים לנבחרת הם אפילו טובים יותר.
כשמוסיפים אליהם זוג מצויין כמו אנדי רם ויוני ארליך, מקבלים נבחרת שאפשר להתגאות בה. כזו שהסוד הגדול שלה הוא הנשמה, התשוקה והמלחמה של כל שחקן, ומעל לכל - החיבור ביניהם. זו נבחרת שרצה יחדיו כבר שנים ארוכות, וההיכרות והחברות בין השחקנים תורמת להגברת כוחה. כוח שכפי שראינו היום, מסוגל להביא גאווה גדולה לא רק לענף ספורט אחד, כי אם למדינה שלמה.
המרכיב הסודי
שלמה גליקשטיין
11.7.2009 / 20:23