טעות אנוש

הייתי בטוח שלא תהיה לי הזדמנות לכתוב את הטור שלפניכם. בסוף השבוע, כששמעתי את המשפט המופרך והמשעשע הזה, הייתי קצת עסוק. לא היה לי ספק שכשאפתח את מדורי הספורט ביום ראשון הוא יהיה מרוח על טוריהם של מיטב הפובליציסטים, שמתגוללים על תפיסת המציאות הלקויה של הדובר, על ההיסטריה שלו, על יציאתו מפרופורציות. טעיתי. אוקיי, אמרתי לעצמי, קרב המוחות דה סילבה-שכטר-אלכסנדרה היה עסיסי מכדי להתעלם ממנו, אבל מחר כבר לא יהיה מנוס מעיסוק במשפט העשור. אלא כשפתחתי את העיתונים הבוקר, שוב לא מצאתי זכר לאותן מילים אומללות. לא נותרה לי ברירה.

לפני שננתח את המשפט, הנה בוחן קצר: כשדייויד פדרמן אמר "מי שעשה את זה הוא פשוט לא בן אדם אנוש (הטעות במקור), והכבוד שלי אליו שואף לאפס", למי הוא מתכוון?

1. ליגאל עמיר, רוצחו של ראש הממשלה יצחק רבין.

2. למרדכי ואנונו, שחשף את סודות האטום של ישראל.

3. לחבר הדירקטוריון של מכבי תל אביב, שהדליף לעיתונות את משכורות השחקנים והצוות, לרבות מנהל המשק עמי ביטון, האפסנאי והאחראית על הכביסה (!) – בהנחה שפדרמן יודע מיהו, ולא בטוח שכן.

אם אינכם מבינים דבר בספורט ונקלעתם לכאן במקרה, אתם בוודאי תוהים מדוע ויתר הכותב הרחום על אופציה רביעית ואף הוסיף אפשרות שלישית כל כך מטופשת ולא סבירה. אך בעודכם מגרדים בראשכם ותוהים אם הכוונה היתה לסטודנט המתועב למשפטים או לעובד המטורלל של הקריה למחקר גרעיני, נגלה לכם שאחד מבעליה של מכבי תל אביב דיבר דווקא על אחד מעמיתיו. זה בטח נשמע לכם מוזר: כולה קבוצת כדורסל. כמה בחורים צעירים, רובם אמריקאים, שרצים, קופצים וקולעים קצת. אה, וגם הבחור הזה, עמי ביטון. והכובסת. אז עכשיו הציבור יודע כמה הם מרוויחים. מה הביג דיל?

כנראה שבאמת אין לכם מושג מהחיים שלכם, הא? לא בקבוצת כדורסל מדובר, ידידיי, כי אם ביחידה צבאית. יחידה חשאית, למעשה, שמעשי הגבורה שלה מקבילים למוסד, לשב"כ וליחידה 101 המיתולוגית גם יחד. במחשבה שנייה, ההשוואה הזאת עושה עוול למכבי: כבר שנים רבות שמהיחידות המיוחדות מודלפים פרטים עסיסיים על קרבות הירושה בין ג', ה', ח' ועמיתיהם, בעוד מכבי, לפחות עד לאחרונה, התנהלה בסודיות גמורה. העובדים, ובהם ביטון, האפסנאי והכובסת, תוגמלו ביד רחבה, ובתמורה שמרו על האומרטה, קוד השתיקה המפורסם, שקיומו מאפשר לתחזק את המסתורין סביב האימפריה. הכל כדי שלא נגלה, חלילה, שאת משרדי המועדון הזה מאכלסים אנשים כמונו, בשר ודם, שעלולים, השם ישמור, לטעות מפעם לפעם.

האגדה מספרת שדייויד פדרמן אינו אחד מהפנאטים הללו. במשך השנים, הוא דיבר בזכות הפתיחות לתקשורת, טען כי התחרותיות בליגה טובה למכבי תל אביב, חתם על טופס השחרור של שרון ששון להפועל ירושלים, עמד מאחורי מינוי מאמן צעיר ולא קונבנציונלי כעודד קטש ואף אמר על עמיתיו ש"ההנהלה של מכבי מאוד קיצונית ברצינות התהומית שלה".

מאז החל העימות עם רענן כץ על עתידו של המועדון, מתגלה פדרמן קצת אחר: תחילה, בעקבות ראיון שבו מתח כץ ביקורת על פדרמן, אמר "אולי רענן כץ אדם חולה"; ואילו בתום ישיבת הדירקטוריון ביום שישי האחרון, בעקבות סדרת הכתבות בוואלה! ובגלובס שבהן נחשפו התקציב והמשכורות של מכבי, כבר החריף את התבטאויותיו, כשהוא מכוון שוב לעברו של הבעלים ממיאמי. בראיון שעורר את חמתו של פדרמן טען כץ ששיטות הניהול של מכבי מיושנות. התגובות הקיצוניות של הראשון, שבשום שלב בשבוע האחרון לא התייחס עניינית לנתונים שעלו אלא ניתב את הדיון לכיוון האמוציונלי, מוכיחות שאולי יש משהו בטענות של כץ.

ואולי לא חשיפת הקרביים של מכבי תל אביב הפריעה לפדרמן, אלא קריאת התגר על מנהיגותו במכבי. האיש שנחשב תמיד לג'נטמלמן ולאדם אדיב ונעים הליכות מסוגל להתנהל מאחורי הקלעים בצורה אחרת לגמרי, כפי שלמדו לאורך השנים בעלי מניות במכבי תל אביב, שניסו בתמימותם לתרגם את השקעתם בקבוצה להשפעה בשטח. פדרמן מידר אותם ובסופו של דבר דחק אותם החוצה.

במקרה של כץ, הדפוס דומה: כץ מבקש לשנות סדרי עולם במכבי תל אביב, פדרמן מנצל את כוחו במועדון – ואת הפה הגדול של יריבו, שכושל בלשונו לעיתים תכופות – כדי להפוך אותו למוקצה. כשמאיימים על הטריטוריה של פדרמן, הג'נטלמן שהתגורר שנים רבות בלונדון שוכח את הגינונים הבריטיים, ועושה דה הומניזציה ליריבו. זה התחיל בקרב שליטה עסקי על מועדון ספורט, אבל נגמר בטענות למחלות נפש והטלת ספק באנושיותו של הצד השני, משל מדובר בקרב לחיים ולמוות.

מצד שני, ייתכן שגם הצעדים האלה של פדרמן שקולים ומדודים. לאורך השנים, הוא היה קשוב לרחשי הקהל, והוביל שורה של צעדים פופוליסטיים ונטולי הגיון מקצועי. החל מהחתמתו המחודשת של נייט האפמן, דרך ההצטרפות לליגה האדריאטית, הדחיפה להקמת קבוצת הגלאקטיקוס במועדון הכדורגל, המינוי של קטש הפופולרי אך בלתי בשל וכלה בשידוך המוצלח עם אלכס שניידר. גם הפעם, פדרמן יודע עם מי יש לו עסק: האוהדים ומרבית העיתונאים מקבלים גם הם את הערכים הנושנים של מכבי תל אביב, בלי לערער על נחיצותם ובלי לתהות מהי בעצם מטרתם. במקום להבין שחשיפת שכר העובדים במועדוני ספורט נפוצה ומקובלת בספורט האמריקאי והאירופי – כל משכורות השחקנים ב-NBA נמצאות במרחק לחיצה על הלינק המצורף למטה – ושמעטה הסודיות של מכבי תל אביב הוא חלק מתפיסתה האנכרוניסטית של קבוצת הספורט הזאת כדבר גדול מהחיים וכסמל לאומי, רבים מהאוהדים ראו בחשיפת הנתונים בשבוע האחרון בגידה בקבוצה של המדינה. מכאן, הדרך קצרה לבגידה במדינה. ומי שבוגד במדינה הרי אינו בן אנוש.

הכובסת יכולה להיות רגועה: את המילים של הבוס שלה אין כל צורך לכבס. דייויד פדרמן לא משחק במגרש של העובדות, אלא בזה של הסמלים. ובמגרש הזה, שבו אחד מהצדדים נתפס כג'נטלמן מכפר שמריהו שמגן על האינטרסים של המועדון והאחר כתמהוני ממיאמי שמסכן אותו, פדרמן יכול לומר כל מה שמתחשק לו, ולנצח בנוק אאוט בקרב על דעת הקהל.