בדקה ה-24 ברצלונה נותרה בהלם. אמיל קוסטדינוב שלח את חריסטו סטויצ'קוב לכדור עומק והאחרון ראה מולו רק את השוער אנדוני זוביזארטה והקפיץ מעליו בקור רוח ממרחק של כ-22 מטר. הכדור נעצר ברשת וסרדץ סופיה עלתה ל-0:1 במשחק הראשון בחצי גמר גביע אירופה למחזיקות גביע בעונת 1988-89.
גארי לינקר, גיירמו אמור וחוסה מארי באקרו דאגו להפוך בהמשך ולקבוע 1:3 לברצלונה, אבל בדקה ה-67 סטויצ'קוב הכה בשנית. הפעם הוא חלף על פני ריקרדו סרנה ונפל - ספק הוכשל, ספק צלל - השופט הגרמני זיגפריד קירשן הצביע על הנקודה הלבנה והבולגרי צימק ל-3:2.
ברצלונה ניצחה לבסוף 2:4 ולמרות שנכנעה לסטויצ'קוב פעם אחת נוספת בגומלין, היא גברה על סרדץ 1:2 בבירת בולגריה. משם המשיכה לניצחון 0:2 על סמפדוריה בגמר ולציון הזכייה השלישית בתולדותיה בגביע אירופה למחזיקות גביע ז"ל. יוהאן קרויף חגג תואר אירופאי ראשון כמאמן האימפריה הקטלאנית, אבל לא שכח לרשום בפנקס את הבולגרי שעשה לו כל כך הרבה צרות בדרך לשם. ולחשוב שכל זה לא היה אמור לקרות.
בעשרים וקצת השנים האחרונות, למעשה מאז ירידת המפלגה הקומוניסטית מהשלטון בבולגריה, הפכו המשחקים בין לבסקי סופיה לצסק"א סופיה לא פעם לאירועים מדממים בחסות האוהדים. סכינים, אלות, קטטות המוניות ומה לא, תושבי הבירה הבולגרית ובעיקר ראשי המשטרה המקומית, יודעים היטב שביום של דרבי העיר עוברת לכוננות מלחמה. בימים שבהם האוהדים פחדו מהחוק ושליחיו, לעומת זאת, החוליגנים היו השחקנים.
גמר הגביע הבולגרי בשנת 1985 התקיים בעיצומם של ימים חדשים בנוף הכדורגל המקומי. חביבת השלטון, צסק"א, זכתה בארבע אליפויות ברציפות בשנים 1980-1983, אבל עכשיו ראתה את לבסקי מקדימה אותה בעונת 1983-84 וחוגגת אליפות שנייה ברציפות ב-1984-85. בנוסף, משחקי הדרבי באותה תקופה נצבעו בכחול וערב הגמר, לבסקי ספרה בהם שבעה ניצחונות ברציפות. לפיכך עד היום ישנן תיאוריות לפיהן המפלגה הקומוניסטית החליטה אז שדי לה ושהגיע הזמן שהכדורגל הבולגרי ייצבע שוב באדום.
עד הדקה ה-26 המשחק התנהל בצורה שקטה, אלא שבאותה דקה גאורגי סלאבקוב מצסק"א השתלט על כדור בעזרת היד, חדר לרחבה והכניע את שוער לבסקי, בוריסלב מיכאילוב. השחקנים בכחול הקיפו את השופט אספרו יסאנוב, אך זה היה נחוש לאשר את השער. הכיבוש הלא חוקי הצית את הרוחות ומכאן כר הדשא הפך לקרב.
השופט שרק לכמות כמעט בלתי נתפסת של 42 עבירות לחובת צסק"א ו-29 לחובת לבסקי ובאותו זמן איבד שליטה על המשחק. שחקנים עזבו את המגרש מדממים וחבולים, העבירות הגסות לא פסקו והשערוריות נמשכו. צסק"א עלתה ל-0:2 ובמחצית השנייה אותו סלאבקוב שכבש את השער הראשון, צלל בתוך הרחבה ו-יסאנוב הצביע על הנקודה הלבנה. השוער מיכאילוב שקץ בשריקות של השופט רץ לעברו ודחף אותו פעמיים, אבל לא ראה כרטיס אדום.
בינתיים קוסטדין יאנצ'ב מצסק"א ביצע שורה עבירות קשות על אמיל ספאסוב מלבסקי, עד שבדקה ה-78 האחרון תפס אותו בגרון פעולה שהוליכה למהומה רבתי במרכז המגרש בכיכובו של הכישרון הצעיר של צסק"א, חריסטו סטויצ'קוב. יאנצ'ב וספאסוב הורחקו, לבסקי סיימה את המשחק בתשעה שחקנים אחרי שפלאמן ניקולוב ראה צהוב שני וכשהעשן התפזר, צסק"א חגגה ניצחון 1:2 וזכייה בגביע. אלא שהמהומה לא הסתיימה כאן.
השמועות גרסו שאחרי המשחק התחוללה קטטת ענק בהשתתפות שחקני, מאמני ומנהלי הקבוצות במנהרת השחקנים. על פי הסיפור, השופט יסאנוב הוכה נמרצות על ידי שחקני לבסקי ואושפז לכמה ימים עם צלעות שבורות. על תקרית אחת אין עוררין שהיא התרחשה - המעורבים הרי אישרו: קשר לבסקי, אמיל ולב, סטר לסטויצ'קוב וזה ברח לחדר ההלבשה של צסק"א בדמעות.
הכול היה נשכח אילולא כמה עיתונאים שהעזו לדרוש מהשלטונות לא לאפשר לאירועים האלימים בגמר הגביע לעבור בשקט. יומיים לאחר מכן התכנסה הוועדה המרכזית של המפלגה הקומוניסטית לדיון חירום וחבריה קיבלו החלטות מרחיקות לכת.
צסק"א סופיה ולבסקי סופיה, שתי קבוצות פאר, פורקו. זו לא טעות פורקו. בעונה הבאה בולגריה לא שלחה נציגה לגביע אירופה למחזיקות גביע ובוטב פלובדיב, שסיימה את עונת 1984-85 במקום השלישי, הופיעה בגביע אירופה לאלופות. בנוסף שורה ארוכה של שחקנים ומנהלים נמצאו אשמים בסעיף של "ונדליזם והפרת המוסר הסוציאליסטי" וספגו עונשים קשים.
בלבסקי ארבעה שחקנים הורחקו מכדורגל לצמיתות: בוריסלב מיכאילוב, פלאמן ניקולוב, אמיל ספאסוב ואמיל ולב. היו"ר קרוסטי צ'ראקוב והמאמן ואסיל מטודייב הושעו בעצמם לכל החיים ונאסקו סיראקוב ומירוסלב באיצ'ב הורחקו לשנה. בצסק"א היו"ר בוריס סטנקוב והמאמן מנול מנולוב פוטרו והורדו בדרגה הצבאית. סטויצ'קוב הושעה לכל החיים, ואסיל טינצ'ב הורחק לשנה וקוסטדין יאנצ'ב הורחק לחודש.
שבוע לפני הגמר, חתם אמיל ספאסוב מלבסקי על חוזה בפורטו. הוא היה אמור להרוויח כ-80 אלף דולר לשנה סכום עתק עבורו אבל הכרטיס האדום הראשון שספג בקריירה וההשעיה לכל החיים שהגיעה יומיים לאחר מכן, טרפו את הקלפים. "זה היה הרגע הכי נורא בקריירה שלי. המעבר שלי לפורטו היה אמור להיות אחד מהמעברים הכי גדולים בהיסטוריה של הכדורגל הבולגרי - להרבה מאיתנו לא אפשרו לעזוב לחו"ל - אבל בגלל ההרחקה המפלגה הקומוניסטית ביטלה את העסקה".
פירוק של שתי ספינות הדגל של הכדורגל והשעיה לכל החיים של כמה מהשחקנים הטובים במדינה, היוו כמעט מכת מוות לכדורגל הבולגרי ולמרות הרצון העז להעניש בשם "המוסר הסוציאליסטי", גם בצמרת השלטון הבינו את זה. כמה שבועות אחרי שפורקו, צסק"א ולבסקי הוחזרו לחיים תחת שמות של שניים מ-24 המחוזות שמרכיבים את סופיה: צסק"א נקראה עכשיו סרדץ (Sredetz) ולבסקי קיבלה את השם ויטושה (Vitosha).
חודשים לאחר מכן גם הכדורגלנים המורחקים הוחזרו למגרשים ולקראת סוף 1989 ויטושה וסרדץ חזרו להיקרא לבסקי וצסק"א. ב-1990 חריסטו סטויצ'קוב שכבר היה אמור להיות שחקן עבר מוכתם, עבר לברצלונה של יוהאן קרויף וארבע שנים לאחר מכן הוא ובוריסלב מיכאילוב שניים מהכדורגלנים שהורחקו לכל החיים היו שותפים בכירים להישג השיא של הכדורגל הבולגרי: הגעה לחצי גמר הגביע העולמי.
לוקומוטיב סופיה התייצבה למחזור הלפני אחרון של העונה שעברה בידיעה שרק ניצחון חוץ על ליטקס לובץ' ישאיר לה סיכוי לשרוד בליגה הראשונה בבולגריה. ליטקס שכבר גמרה את העונה, הוליכה 0:1, אבל עד הסיום לוקומוטיב הפכה וניצחה 1:2. המאמן המפסיד, חריסטו סטויצ'קוב, התקשה לקבל את תוצאת הסיום וזעם על צוות השיפוט שלטענתו היה אשם באיבוד היתרון והנקודות.
"הם עשו צחוק מהשחקנים שלי", נזף והוסיף ש"לא אכפת לי שייקנסו אותי בגלל הדברים שלי". התגובה של ההתאחדות הייתה מהירה: כדורגלן העבר המהולל הורחק ממשחק. אלא שסטויצ'קוב סירב לשבת בשקט ואחרי שספג את העונש, הוא סימן את נשיא ההתאחדות לכדורגל, בוריסלב מיכאילוב ולא התבייש להכריז בפומבי: "יום אחד אני אתפוס אותו איפשהו ואכניס לו מכות".
אהבה גדולה מעולם לא הייתה בין שני שחקני העבר של לבסקי וצסק"א סופיה. מאז שמיכאילוב הפך למי שעומד בקודקוד של הכדורגל המקומי, סטויצ'קוב כתש אותו בביקורות קשות ופעם אפילו טען ששוער העבר מעורב בהטיות משחקים. לקראת סוף העונה שעברה הגיע גם אותו איום אלים. כאילו לא עברו 28 שנים מאז אותו גמר גביע ידוע לשמצה בין לבסקי לצסק"א.