לב אדום-לבן: חייו ומותו של הכדורגלן הקרואטי אלן פאמיץ'

ב-19 בנובמבר, 2010, זה קרה בפעם הראשונה. אלן פאמיץ', שנרכש מספר חודשים קודם לכן על ידי סטנדרד ליאז', עלה לחימום של הקבוצה הצעירה לקראת משחק מול זולטה וארחם. לפתע, הכל החל להיות מטושטש. 194 הסנטימטנרים של הקשר האחורי הצעיר, אחת התקוות הגדולות של קבוצת הפאר הבלגית, עברו למצב כריעה, בתקווה שהסערה תחלוף. מספר שניות לאחר מכן, פאמיץ' התמוטט על כר הדשא. אבא של אחד השחקנים, בעברו נהג אמבולנס ואז כבאי, ראה את המתרחש על כר הדשא ומיד זינק אל המגרש. "ראיתי שחקן על הדשא", אמר, "הוא לא נשם, העיניים והפה שלו היו פתוחים. הוא פחות או יותר היה מת". ביחד עם רופא הקבוצה, ביצעו השניים עיסוי לליבו של אלן פאמיץ'. אחרי ארבע דקות שנמשכו כמו נצח, הוא חזר לנשום.

למחרת, ממיטת בית החולים, העניק הכישרון הקרואטי ראיון טלפוני לאחד העיתונים בארצו. הכל בסדר, הבטיח, והשורה התחתונה שלו היתה פשוטה: "אני כבר לא יכול לחכות לחזור לאימונים". כזה הוא היה, אלן פאמיץ': פריק של כדורגל. ההתמוטטות הראשונה לא עצרה אותו, ההתמוטטות השניה לא עצרה אותו, ההתמוטטות השלישית לא עצרה אותו.

אלא שביום שישי האחרון, על מגרש קט-רגל בקרואטיה, אלן פאמיץ' צנח אל הפרקט ולא קם עוד.

פאמיץ' נולד ב-1989, פחות או יותר בנקודת הזמן בה הקריירה המקצועית של אביו, איגור – חלוץ לא רע בכלל בשנות התשעים, שהספיק לשחק שש פעמים בנבחרת קרואטיה – יצאה לדרך. מבחינת סנטימטרים, התפוח לא נפל רחוק מהעץ התמיר: איגור התנשא לגובה של 1.91 מ', אלן הגיע עד 1.94 מ' וזבונקו, האח הצעיר, קשר מרכזי המשחק כיום בדינמו זאגרב, הוא בגדר הכבשה השחורה, 185 סנטימטרים "בלבד". הבית היה כל כולו כדורגל, וכשאלן החל את הקריירה המקצועית שלו, אביו כבר ספר חמש כמאמן. עונת הפריצה של אלן הצעיר הגיעה ב-2009/10, אז הפך לאחד הקשרים הצעירים הטובים בקרואטיה – חבר בנבחרת הנוער והנבחרת הצעירה. יכולתו המצוינת הביאה אותו אז סטנדרד ליאז', שהיתה מוכנה לשלם 725 אלף יורו על היהלום הצעיר, ולהחתימו על חוזה לחמש שנים.

אלא שארבעה חודשים אחרי מעמד החתימה, הגיעה ההתמוטטות הראשונה – זו שפתחה את הכתבה. "הוא מרגיש מצוין", הבטיח אביו בחזרה בקרואטיה, אך הודה שאף אחד לא בדיוק יודע מה קרה ביום ההוא. "הוא פתאום הרגיש חלש ונפל. הרופאים בדקו אותו בצורה יסודית, המומחים הכי גדולים אמרו שהוא בריא. גם לפני המעבר לסטנדרד הוא עבר בדיקות רפואיות מקיפות ולא מצאו אצלו כלום". במידה מסוימת, ייתכן ועצם הספק המבעית – מדוע צנח כך אל כר הדשא אם הלב שלו בריא? - הוא זה שגרם לקבוצת הפאר הבלגית להתיר את חוזהו של אלן פאמיץ' במרץ 2011. רופאי הקבוצה חששו לתת לו אור ירוק לחזור לכר הדשא, וכך, הקשר שהגיע בקול תרועה רמה לא הספיק לשחק דקה אחת בבלגיה, וכבר מצא עצמו בחזרה בקרואטיה – נטול קבוצה, עם סימן שאלה מהדהד איפה שפעם היה לב.

במקביל, קיבל אביו של אלן את משרת האימון בקבוצת איסטרה 1961 מהליגה הראשונה בקרואטיה. בקיץ, כשמעט מאוד אנשים היו מוכנים להמר על הבריאות של בנו, איגור צירף אותו לסגל. השניים בילו חלק מהקיץ בעיר הולדתם, ז'מין, ובמהלך אימון שגרתי בתחילת יוני, אלן שוב איבד את ההכרה, התעלף על כר הדשא והובהל לבית החולים. "הרופאים בדקו אותו וקבעו שהלב שלו בסדר, וזה הדבר הכי חשוב", הבטיח איגור, וסיפר כי הבעיה, כך הם חושבים, נמצאת במערכת הדם של בנו, שסובלת מחוסר איזון מסוים. "אין לי ספק שהכל יסתדר. הוא ייבדק שוב ואם הרופאים לא יאפשרו לו הוא לא יחזור לשחק, אבל הוא לוחם. אני בטוח שהוא עוד יחזור לדשא". הקשר השאפתן נלקח למומחה עולמי באיטליה, שקבע שהוא סובל מהפרעה בקצב הלב וציווה על מנוחה בת חצי שנה וטיפול תרופתי.

ב-21 במרץ, 2012, אלן פאמיץ' שב למגרשים, בדרך ל-89 דקות מול קבוצת לוקו. עד תום עונת 2011/12, הספיק לשחק עשר פעמים – שבע מתוכן כשחקן הרכב – ולפרקים נראה כמו הפוטנציאל הגדול שפעם היה. איסטרה הקטנה סיימה במקום התשיעי בטבלה, ופאמיץ' היה אופטימי באשר לעתיד. במחזור השביעי של העונה החולפת אף סיפק שער ראשון במועדון כשנגח לרשתה של זדאר בערב אמוציונלי מאוד. אלא שרצה הגורל, והשער הראשון היה גם השער האחרון בחייו.

ב-16 בפברואר, 2013, שנתיים וחצי אחרי הפעם הראשונה שהתמוטט על מגרש כדורגל, ליבו של אלן פאמיץ' שוב לא היה יכול עוד. זה קרה בדקה ה-15 של משחק הליגה מול לוקומוטיבה, וכך זה נראה:

הרבה פחות דרמטי משתי ההתמוטטויות הקודמות, אמת, ופאמיץ' התאושש במהירות ואפילו התעקש לרדת מכר הדשא בעצמו, אבל סימן השאלה הגדול שוב הופיע. "זה כמו שקרה לי בבלגיה", ניסה להסביר השחקן מספר ימים לאחר מכן. "התמוטטתי ואיבדתי הכרה, אלא שהפעם זה נמשך הרבה פחות זמן. התעוררתי והכל היה בסדר, כאילו כלום לא קרה. בהתחלה לא הבנתי, אבל ננתח כל פרט וננסה להבין מה זה היה. זה חייב להיות משהו". אלא שמרבית הרופאים שטיפלו בו לא הצליחו לשים את האצבע על המשהו החמקמק הזה, ולקבוע באופן מובהק במה מדובר, ואיך מטפלים בזה. לפני כחודש ביקר פאמיץ' אצל רופא מקומי, שהעביר אותו בדיקת MRI. "אלן אמר לי שהרופאים הבלגים שבדקו אותו בזמנו לא מצאו שום פגם בלב שלו, אבל המצלמה שלי מיד זיהתה מקרה חמור של הפרעה בקצב הלב. המלצתי לו לנוח ולהפסיק עם ספורט או עבודה מאומצת".

אבל אלן פאמיץ' לא רצה להפסיק עם ספורט, ובפרט לא עם כדורגל. אין אפילו ציטוט אחד בתקשורת הקרואטית בחודשים האחרונים שיכול היה ללמד על פרישה עתידית, ובסך הכל נדמה היה כי מה שעבד שלוש פעמים אמור היה לשוב לעבוד: תקופת החלמה כלשהי, רופא שייתן אור ירוק, ויאללה, לעיגול האמצע. ביום שישי שעבר הלך אלן פאמיץ' לשחק קט-רגל עם חבריו. בדקות האחרונות של המשחק נכנס לשער, ואתם כבר בטח יכולים לנחש מה קרה: חושך. נפילה. איבוד הכרה. אלא שהפעם, אף אחד כבר לא יכול היה להציל אותו. סיבת המוות הרשמית עדיין לא ברורה, וככל הנראה תיוודע רק אחרי הנתיחה. "אלן תמיד רצה להיות שוער", אמר איגור פאמיץ' לתקשורת למחרת המקרה, "כנראה שזה גורל - הוא מת בשער".

ההלוויה התקיימה בז'מין ביום ראשון האחרון. אלפים, כולל כמה מהכוכבים הגדולים של הליגה הקרואטית, עסקנים ופוליטיקאים, הגיעו לבית הקברות כדי לחלוק כבוד אחרון לסיפור העצוב של השנה. איסטרה דחתה את משחק הידידות שהיתה אמורה לקיים והדליקה מספר נרות במגרש האימונים שלה, בסטנדרד ליאז' עמדו דקת דומיה, יו"ר ההתאחדות דאבור שוקר שלח תנחומים, ואם מישהו – כל מישהו – חשב האם זה יכול היה להיות אחרת, אם המוות הזה יכול היה להימנע, הוא חשב זאת בשקט. משפחתו של אלן פאמיץ' לא רוצה לעסוק בימים האלה במחשבות בדיעבד, לא רוצה כרגע להתמודד עם הסוגיה הברורה של כדורגל מול מוות, ובאותה נשימה גם לא רוצה להפנות מבט באופן מלא לענף. איגור פאמיץ' התעקש שעל ארון הקבורה יוצבו החולצות מכל הקבוצות בהן בנו שיחק בשנים האחרונות. רגע לפני שהקבר כוסה באדמה, המאמן זרק פנימה גם את החולצה האחרונה – החולצה הצהובה עם המספר 19.

אמש (שלישי), דווח בתקשורת המקומית כי איגור פאמיץ' בן ה-43 נחנק באימון הקבוצה ותדרך את עוזריו לדבר עם השחקנים. "מעולם לא היה לי קשה יותר", אמר, "זה אפילו קשה יותר מהיומיים הראשונים שאחרי המוות, ולא ציפיתי לזה. רציתי לחזור לעבוד בכל הכוח, אבל אני לא יכול עדיין. אני חייב להמשיך לחיות בשביל הילדים שלי, אבל דבר אחד אני יודע: אלן לא מת. הוא עדיין איתנו, פשוט הגוף שלו עבר הלאה". אחד הרופאים שטיפלו באלן פאמיץ' בתקופה האחרונה סיכם את סיפורו אפילו טוב יותר: "הוא שיחק כדורגל בשביל הנשמה שלו, אבל כנראה שאחרי שלוש אזהרות, הלב שלו אמר: "זהו, מספיק"".

אם יש גן עדן, תהיו בטוחים שאלן פאמיץ' כבר מצא בו פיסת דשא פנויה, כדור ושער.

לטוויטר של נמרוד עופרן

לכתבות קודמות ב"מגרש השדים"

לתגובות:
nimrodofran@walla.co.il