לאריק בנאדו יש 80 אחוז הצלחה במכבי חיפה העונה. נתון חסר תקדים, אבל לפי השמועות, נתון שמתגמד לעומת אחוז ההצלחה של שמואל שיימן בשש בש. "מעולם לא ראיתי אותו מפסיד", אמר גורם בקבוצה בשבוע שעבר. "הוא מספר 1 בזה, למרות שהוא בכלל מהולנד", הוסיף גורם אחר. בקיצור, מדובר בקונצנזוס.
אולי בגלל זה הוא הפך את השולחן כשהוא חטף את המארס המפתיע.
"מה זה?!", צעק בזמן שקם לאחור וזרק את המיקרופון. "אין, אין דברים כאלה. תראה מה זה. מזליסט. אוח, איך אני לא אוהב את זה. אני רוצה ריבנג'".
משפחת שיימן עזבה את הארץ ועברה להולנד כששמואל היה בן 5. הקיץ, אחרי יותר מ-20 שנה של טחנות רוח, דן בוש, אקסלסיור ומגן דוד על היד, הוא חזר, היישר למכבי חיפה. למרות 20 שנות גלות, שיימן ישראלי כאילו מעולם לא עזב את עפולה. העצבים דופקים חזק, וכשהצלם מבקש ממנו לזרוק את הקוביות שוב, הוא מסכים, אבל מבהיר: "זה נחשב, אני מתחיל". אפילו העברית מתקרבת לשלמות. מונחים כמו "מחיאת כפיים" או "תרבות" הוא עדיין אומר באנגלית, אבל הרוב כבר נתפס.
בשיימן דווקא משתמשים. פחות אולי ממה שחשב (11 הופעות בהרכב) בכל זאת, טאלב טואטחה (20 הופעות בהרכב) נהנה מעונה מרשימה אבל המגן השמאלי קיבל הזדמנויות והוכיח שהוא ראוי, ויקבל עוד הזדמנויות לזכות בגביע בזמן שטואטחה פצוע. בלי קשר לספורט, הוא התאהב מחדש בישראל. "אני הכי אוהב את האמונה פה", הוא מפרט. "אנשים מאמינים, אנשים עם כיפות, עושים שבת. זה הכי כיף. אני ממש מתחבר לזה". למה פחות מתחבר? "אין דבר שאני לא אוהב", הוא מדבר דרך הגומות. "פקקים, תורים, מאחרים, אבל אני דווקא אוהב את זה. בהולנד יש משמעת מטורפת ופה יותר משוחרר. בתחילת העונה התקשרתי לאדו (קייסי) ואמרתי שאאחר בדקה. הוא צחק עליי, אמר 'מה אתה מתקשר על דקה?'. זה ההבדל. איי דונט האב פרובלמס פה".
במשחק מולי הולך לו טוב, אבל אז 2:5 שלי מסבך אותו. כשרק עמודות ה-4 וה-6 אצלי חסומות, ויוצא לו 4:6, הוא מאבד את זה. "אין דברים כאלה", הוא צווח, "אני מתעצבן, תעזוב את המצלמה, מה זה השטויות האלה?!".
בחיים הוא הרבה פחות נגטיבי. ובכל זאת, רגע כואב אישי? "כשבאתי לארץ בגיל 18, לא התקבלתי לקבוצה פה והייתי צריך לחזור להולנד". ורגע טוב? "הרגע שבו התקבלתי למכבי חיפה. הרגע הכי טוב בישראל". שיימן לא זר, אבל הוא בכל זאת הגיע על תקן אחר. בהולנד הוא שיחק עם זרים, והוא שם לב להבדל ביחס. "כולם עוזרים", הוא אומר. "מזמינים לשבת ולימי חופש, מקבלים יפה את השחקנים. שירגישו טוב, שירגישו בבית. אפילו שהאנגלית פה לא הכי טובה", הוא צוחק.
הוא עדיין בקשר עם הרבה הולנדים. הם שואלים, בעיקר, על מזג האוויר. "בהולנד עדיין קר", הוא אומר. "זה הבדל ענק. כשאין בעיות בטחוניות מדברים בעיקר על אקלים". גם ההבדל בכדורגל גדול. "פה מתלהבים משחקן אחרי שבוע", הוא מתלונן. "שבוע אחד אתה אלוף ושבוע אחרי זה אתה יורד ליגה. ככה זה מרגיש. הכול משתנה. אתה יום מלך ואז לא מלך. צ'יק צ'ק. בהולנד מסתכלים יותר לטווח ארוך". כששוב הקוביות נגדו הוא פולט: "אני אזרוק פה דברים, יואו! נו, שאל שאלה, גם ככה אני לא יכול לשחק".
ויאם עמאשה עובר וזורק הערה, אז זרמנו. "אני חולה על הבחורות הישראליות", שיימן מודה. "לא אוהב בלונד, אז ייצא לי טוב פה כי הרוב לא בלונדיניות". שוב יוצא לי דאבל, ושיימן מתחרפן. "הוא הביא את הקוביות שלו", הוא מאשים. כשנשארו לי שלושה חיילים, הוא התקרב עד כדי זריקה אחת להינצלות ממארס. אבל יצא דאבל. ואז הוא הפך את השולחן.
החבר'ה בירוק יצאו מהאספה לכיוון הדשא, וערכו עוד אימון בכפר גלים. בחיפה צחקו, אמרו שטואטחה יצטרך לחזור מהפציעה מרוב ששיימן עצבני. גם יום לאחר מכן ההולנדי לא שוכח. "הוא היה מזליסט", הוא סיפר לחבריו. "תגידו לו שאני רוצה קרב גומלין".
יביא גביע, יקבל.
