בבית"ר ירושלים התאכזבו אחרי הרחקתו של דריו פרננדס לארבעה משחקים, בעקבות העימות עם השופט במשחק הפתיחה מול עירוני קרית שמונה (3:2). לא היה חסר הרבה גם שפרננדס יחליט בעצמו לא לחזור, לפרוש. לתמיד. בקבוצה כבר הוחלט על העמדתו לדין, אך המאמן אלי כהן שוחח עימו בימים שלאחר האירוע והבין שהוא שבור ועלול לקבל החלטה קיצונית. פרננדס הועמד כמו כל שחקן לדין משמעתי, אך כהן ביקש מהיו"ר איציק קורנפיין לנהוג בעדינות עם השחקן, היות שהעונש שספג מספיק קשה עבורו.
היום פרננדס, 34, נזכר בתקופה הלא פשוטה: "עברנו קיץ קשה מאוד עם הקבוצה. לא היה כלום, לקחו את המכוניות והיו בעיות עם הדירות, לא היו תנאים ונלחמנו לשרוד כקבוצה רק בשביל המועדון. בסוף נוסעים ארבע שעות לצפון עם האוהדים שעשו דרך ארוכה, ובהחלטה אחת השופט מכריע את המשחק. כאב לי מאוד. זה היה כאב של קיץ שלם וכל מה שעבר עלינו".
השופט אמר שניסית לתקוף אותו.
"בכלל לא הייתה כוונה כזאת. זה לא אני ואין סיכוי שזה יקרה לי. רציתי לומר לו את מה שאני חושב ולשפוך את כל מה שעיצבן אותי, אבל תמיד אני מכבד את השופט. אני אגיד לך יותר מזה, בארגנטינה מותר לדבר עם השופט ולהתעצבן ולא מקבלים על זה כרטיס, אם הייתי יודע שיש סיכוי שזה יקרה הייתי נמנע מזה, כל העניין יצא מפרופורציות".
את העונש של ארבעה משחקים לקחת קשה.
"כן. גם ככה כאב על ההפסד ואז פתאום כולם התעסקו בסיפור עם השופט, אמרו שצריך לתת עונש רציני וזה לא הגיע לי. כל כך כאב לי שהקבוצה תישאר בלעדיי ואני לא אוכל לעזור, הייתי עם הראש באדמה. אני חי את הקבוצה והכדורגל, ברגע שאני לא יכול לעזור אני מרגיש רע, ואם אני אשם, זה עוד יותר אוכל אותי מבפנים. כשהייתי צעיר הייתי מתקשה להתמודד עם רגעים כאלה. במקרה הזה המאמן דיבר איתי, חיזק אותי ועברנו את זה".
אלי כהן מרבה להחמיא לך על המקצוענות לעיני השחקנים.
"באמת עושה טוב לשמוע את זה בכל פעם. אני מרגיש הרבה יותר אחריות בקבוצה הזאת, כי יש הרבה צעירים שמסתכלים עליי כשחקן מנוסה ורואים בי דוגמה. זה לא עוד מאמן. אלי כהן מאמן שעשה דברים בכדורגל וזכה בתארים, ואני שמח ללמוד אצלו דברים חדשים וגם לדעת שהוא יודע איך לטפל בשחקן. הוא קיבל אותי בכושר לא טוב, בנה לי תכנית, הכניס אותי בהדרגה ולא היה מודאג מהכושר משחק שלי. מאמן שנותן בך אמון מלא מקבל ממך חזרה הרבה לב ונשמה".
עם אורי מלמיליאן זה היה קצת אחרת. עד היום לא דיברת על מה שקרה שם.
"גם היום אני מעדיף שלא לדבר יותר מדי. צריך לשאול את אורי, כי אני עד היום לא מבין. אני לא שחקן בעייתי. הקבוצה לא הייתה טובה, הוא החליט על שינויים וזה לגיטימי, אבל איכשהו דברים נפלו עליי ועל כל דבר קטן שעשיתי או לא עשיתי זרקו אותי מהאימון או שהוציאו אותי מהסגל. זה מעולם לא קרה לי עם מאמן, ובאמת שזה משהו שאני רוצה לשכוח ממנו".
חזרת לבית"ר בשנה שעברה כמעט בחינם, למרות שיכולת לקבל חוזים טובים יותר. היה שווה?
"כן. כסף לא מעניין אותי. היו לי הצעות הרבה יותר גבוהות מיוון וקפריסין, אבל רציתי מאוד לחזור לישראל ולבית"ר. יותר היה חשוב לי שבית"ר בצרות ואני יכול לעזור לה. יותר מזה, באלקי לרנקה לא היה קהל ולעבור מבית"ר לאלקי זה קשה מאוד, אתה צריך את האוהדים והאטמוספירה מסביב. אני אוהב את ישראל ואת בית"ר ומאוד טוב לי כאן. יש לי חברה ישראלית כבר שלוש שנים ואני מקווה שאחרי הקריירה אוכל להשתלב כאן באימון או בכל תחום בכדורגל ולהישאר כאן, אני מרגיש בבית".
עברית אתה יודע?
(צוחק): "בעיקר את הקללות ואת המילים 'שכונה', 'בלגן' וכאלה. ברור לי שאם אשאר כאן אני צריך ללמוד את העברית, בינתיים לא השקעתי בללמוד אותה וזה חסר לי, אבל אני מבין את האנשים".
בית"ר שבאת אליה בשנה שעברה לא דומה לבית"ר שהגעת אליה לפני ארבע שנים מפאניוניוס.
"אז היה הרבה כסף והחזיקו את כל השחקנים הכי טובים. היו כאן שמעון גרשון, אריק בנאדו, דרק בואטנג ועוד שחקנים איכותיים. באמת היינו הקבוצה הטובה בליגה למרות שלא זכינו באליפות. היום המצב בבית"ר לא טוב, היא מנסה לשרוד עד שיבוא מישהו ויקנה אותה. התפקיד שלנו זה לעזור לה לעבור את התקופה הזאת כמה שיותר חזקה. אין לי ספק שמישהו יקנה אותה, זה מועדון גדול. בשבילי בית"ר זה המועדון הכי גדול בישראל עם כל האווירה סביבו".
אמרת אווירה. ביום שני הפועל תל אביב בטדי.
"כן, זה כמו דרבי, בוקה נגד ריבר. זה מסוג המשחקים שבגללם אתה רוצה להיות בבית"ר. הורג אותי לחשוב על טדי עם 17 או 18 אלף צופים, בשביל המשחקים האלה נולדים לשחק כדורגל, זה שווה הכל. הפועל קבוצה חזקה ואיכותית, אבל אנחנו בית"ר ירושלים, נבוא עם הקהל שלנו והרבה לב ונשמה שנשאיר על המגרש כדי לשמח את הקהל. אני מאמין בנו ובקהל, נבוא עם כל הטירוף שיש לנו ונוציא מעצמנו הכל".
יש ביקורת על הכדורגל הישראלי שהוא בירידה משנה לשנה. איך הליגה היום לעומת זו שהגעת אליה?
"קודם כל, זאת ביקורת נכונה. באמת הרמה פה ירדה והאיכות היא לא אותה איכות. אפשר לראות את זה על קבוצה כמו קרית שמונה, שהיא קבוצה טובה אך לא יכולה הייתה לזכות באליפות עם הרמה שהייתה לחיפה, הפועל או בית"ר לפני ארבע שנים. הגדולות נחלשו כאן משמעותית וזה הפך את הליגה למאוזנת ונותנת סיכוי גם לקטנות. יש בעיה עם הרמה, אבל זה משהו שצריך לבנות מגילאים צעירים יותר ולגדל שחקנים, לא לצפות שזה יבוא משומקום".
גם על הנבחרת אומרים שהיא בנפילה.
"זה משהו קצת שונה. בנבחרת ישראל יש הרבה כישרונות, לא פחות מבעבר. הבעיה היא שרק עכשיו מחברים את כולם ואנשים רוצים שדברים יקרו מכלום. באירופה וגם בדרום אמריקה נבחרות רצות ביחד מגיל צעיר, וכאן יש שחקנים מכל מיני מקומות שרק מכירים אחד את השני ברגע שהגיעו לנבחרת וזה לוקח זמן. לואיס פרננדס מאמן מצוין, אבל לא נתנו לו זמן והוא הלך. ברגע שיש מאמן חדש שוב דרושה הסתגלות. גוטמן גם מאמן מצוין, אבל אם לא תהיה סבלנות לרוץ איתו הרבה שנים עם הדרך שלו זה לא יילך. יש שחקנים בנבחרת ישראל שיכולים להביא להישגים, המפתח הוא סבלנות ושקט למאמן".
בתור ארגנטינאי, אתה חושב שליאונל מסי יכול היה לעזור לבית"ר ירושלים?
"יכול להיות שהוא היה מחליף טוב (צוחק). מסי זה משהו שקשה לדבר עליו. השחקן מספר 1 בעולם, הרבה יותר טוב מכריסטיאנו רונאלדו, הרבה יותר מגוון והרבה יותר משפיע על השחקנים מסביבו. חוויה לראות שחקן כזה וגאווה שהוא ארגנטינאי.
יותר טוב מדייגו מראדונה?
"עד כאן. מראדונה הוא אגדה, בשבילי הוא תמיד מספר 1, אליל הילדות שלי. כל החדר שלי היה פוסטרים שלו וכל חולצה, עט או מדבקה שלו שאפשר היה לקנות קניתי. זה דייגו, אין עוד אחד. תבין, הוא היה נבחרת ארגנטינה כולה. הביא לה לבד את גביע העולם ותמיד היה נאמן לנבחרת ברמות בלתי רגילות. דייגו הוא עולם אחר ממסי ברמת הנאמנות וההזדהות של הארגנטינאים".
הפרשנים מתלבטים ביניהם.
"חשוב לזכור שדייגו שיחק בתקופה שבה היה קשה לשחק. כולם יודעים כמה היה קשה לשחק בנאפולי באותם ימים. נאפולי לא הייתה ברצלונה, הוא לקח קבוצה שלא הייתה בטופ ולא נחשבה מהגדולות של איטליה והוביל אותה די לבד לאליפויות. בזמן של דייגו גם לא היו שופטים שיגנו עליו והוא סבל מהגנות הרבה יותר קשות ופיזיות. מבחינתי, הוא הגדול מכולם. הדבר היחיד שיכול לשים את מסי מבחינת הארגנטינאים בנשימה אחת איתו זאת זכייה בגביע העולם. רק אז יהיה בכלל מה להשוות".
