מה מיאמי צריכה לעשות?
המהלך שמייצג יותר מכל את מה שקרה למיאמי במשחק החמישי התרחש דווקא בסוף המחצית הראשונה. ג'ייסון קיד קיבל כדור אחרי הוצאת חוץ של המאבריקס, ואז דירק נוביצקי קיבל חסימה כדי להשתחרר לקליעה באזור קו העונשין. אודוניס האסלם, ששמר על נוביצקי, עזב אותו לפתע כדי לבצע שמירה כפולה על קיד. הרכז המנוסה פשוט מסר את הכדור לגרמני, שקלע בחופשיות בדיוק מהטווח שהוא הכי אוהב.
זו לא הייתה ההוכחה הראשונה לכך שבמשחק החמישי שכחה מיאמי מה הביא אותה עד הלום. למרות כוכביהם הנוצצים, ההיט אימצו במהלך העונה מנטליות של צווארון כחול. אלא שהפעם השחקנים של אריק ספולסטרה עשו כל טעות אפשרית בהגנה, בעיקר על הפיק אנד רול. כתבנו כאן בפעם הקודמת שדאלאס מתחילה להתרגל להגנת הבליץ של מיאמי (שמירה כפולה על הפיק אנד רול), אבל בפעמים הקודמות ההיט לפחות ביצעו את ההגנה בצורה טובה. הפעם הגבוהים של מיאמי נמנמו ונתנו עזרה לא נחוצה. הם הגיעו לעזור בחדירות ובפיק אנד רול ללא צורך, נתקעו באמצע הדרך כך שלא כיסו את השחקן שלהם ולא את השחקן החודר, ואיפשרו לגארדים של דאלאס למסור מסירות קלות לדאנקים, בעיקר של טייסון צ'נדלר. זו אמנם לא הסיבה הישירה ל-13 השלשות של דאלאס, אבל ברגע שמאפשרים לשחקני כדורסל בכל רמה לצבור ביטחון בסלים קלים מתחת לסל, הזריקות מבחוץ נהפכות קלות הרבה יותר.
הרכות המפתיעה של מיאמי בהגנה היא חלק מבעיה עמוקה יותר. לאורך כל העונה ריחף מעל אריק ספולסטרה צלו של פט ריילי. ברמה הטכנית, ספק אם יש הבדל גדול בתרגילים ובתבניות ההגנתיות בין המאמן הוותיק לבין מי שהיה בעבר עוזרו. השוני היה יכול להיות טמון בעניינים מנטליים. ריילי הוא מאמן שתובע משחקניו מחויבות עצומה. האגדה מספרת שכדי להמחיש לשחקנים את מחויבותו שלו, הוא נשא בפניהם נאום מוטיבציה כשלפניו דלי של מי קרח. "אם אתם רוצים לזכות באליפות, עליכם לרצות אותה כאילו...", אמר, תחב את ראשו לדלי והותיר אותו שם במשך יותר מדקה. כשהוציא את הראש, השלים את המשפט בפני שחקניו ההמומים: "כאילו זו נשימתכם האחרונה". כפועל יוצא לפנאטיות של המאמן, הקבוצות של ריילי בניו יורק ובמיאמי היו אגרסיביות, לעתים אפילו מלוכלכות.
מול הטראש טוק של שון מריון על המגרש והדיבורים הבלתי פוסקים של דשון סטיבנסון מחוצה לו, אפשר להניח שקבוצה של ריילי כבר הייתה דואגת לקטטה שתבהיר מי כאן בעל הבית. מיאמי של ספולסטרה, לעומת זאת, מתרכזת בחיקויים ילדותיים ופתטיים של השיעולים של דירק נוביצקי. על הפרקט, לעומת זאת, קבוצה אחת, דאלאס, תוקפת בלי הפסקה, בעוד השנייה מגיבה ומתגוננת. אין לנו כל כוונה להסית לאלימות, אבל אם כל אחד משחקני מיאמי ידאג לתחוב לצלעות של יריבו מרפק בתחילת המשחק השישי, תהיה לכך משמעות רבה יותר מכל הכנה טקטית.
מה דאלאס צריכה לעשות?
להיזכר בסדרת הגמר של העונה שעברה. הלייקרס חזרו ללוס אנג'לס אחרי הפסדים בבוסטון במשחקים הרביעי והחמישי, ובפיגור 3:2. לא רק הדינמיקה של הסדרה היתה דומה, אלא גם הביקורת התקשורתית. פאו גאסול קלע במשחק החמישי 12 נקודות וספג מטחים בגין רכות ולוזריות, בדומה לאלה שחוטף לברון ג'יימס בימים האחרונים. הלייקרס התעשתו במשחק השישי ואז הצליחו לנצח גם במשחק שביעי מכוער במיוחד. איש לא זוכר את הצליעה של הלייקרס באותו פלייאוף. הלקח הוא שתחושת האופוריה שאופפת את המאבריקס בימים האחרונים עשויה להתפוגג במהירות.
לכאורה, אין סיבה להאמין שכך יקרה. דאלאס נהנית משילוב נדיר בין ניסיון, חוכמה וקשיחות. היא מסתגלת ככל שהסדרה מתקדמת להגנה של מיאמי ומוצאת לה פתרונות. במקום להיכנס לפאניקה נוכח ההזדמנות האחרונה בקריירה לתואר, שחקניה הוותיקים של דאלאס, בראשות נוביצקי וג'ייסון קיד, פורחים ברבע האחרון. המומנטום של המאבריקס אינו מלאכותי: הם באמת נראים כמו אלופים שבדרך.
עם זאת, צריך לזכור שלא רק מיאמי שמרה רע במשחק האחרון. המאבריקס מפתיעים במהלך הפלייאוף בהגנה קשוחה וחכמה, בראשות טייסון צ'נדלר הנהדר, שמשנה זריקות ברחבה ומפרק כל פיק אנד רול בעזרה אימתנית. רק שברבע האחרון של המשחק החמישי, המאבריקס נרדמו. רוב הסלים שבעזרתם מיאמי חזרה למשחק הושגו בליי אפים קלים מתחת לסל, בדרך כלל אחרי פיק אנד רול. דוויין וויד מצא פעם אחר פעם את אודוניס האסלם, בסלים שלמאבריקס אסור היה לקבל בשלב כל כך קריטי. האשם העיקרי במרבית הסלים, אגב, היה נוביצקי. בהמשך קפאה מיאמי, כמיטב המסורת, אבל סביר להניח שריק קרלייל לא שכח את הרגעים הבעייתיים.
נקודה נוספת שקרלייל יצטרך לתת עליה את הדעת תהיה דקות המשחק של כוכביו. בזמן שאריק ספולסטרה מסרב להוריד את לברון ג'יימס מהמגרש, קרלייל מקפיד לספק דקות מנוחה לנוביצקי (8 במשחק האחרון) וצ'נדלר (9 דקות), והוא ממשיך לעשות לעשות זאת גם אחרי שהספסל של המאבריקס התקצר עקב הפציעה של ברנדן הייווד והחולשה של פז'ה סטויאקוביץ'. במשחק החמישי איכשהו הצליחה מיאמי נטולת החדות שלא לנצל את נוכחותם על המגרש של בריאן קרדינל ויאן מאהינמי, שניים מהמחליפים החלשים בתולדות סדרת הגמר. מצד אחד, קרלייל משדר ביטחון ומאפשר לכוכביו להגיע רעננים לדקות ההכרעה. מצד שני, עליו לקחת בחשבון שמיאמי עשויה להתעורר מתישהו, ולהריח דם בדקות שהמאבריקס ישחקו עם הרכב יורוליג מחוזק.
העיקר התרגיל
לאורך הקריירה שלו, יצאו לריק קרלייל מוניטין כמאמן הגנה מצוין. עם זאת, יש לזכור שבימים שהיה עוזרו של לארי בירד באינדיאנה פייסרס, הופקד קרלייל דווקא על ההתקפה. ואמנם, הכדורסל ההתקפי שלו הוא תמיד חכם וקבוצתי, ומראה על הבנה עמוקה של המשחק.
בסדרה הנוכחית, ההתאמה ההתקפית העיקרית שעשה קרלייל היא שימוש מוגבר בתרגיל הפיק אנד רול המדורג, ששובר את השמירה הכפולה של מיאמי. במשחק החמישי התחילו רוב ההתקפות של המאבריקס במהלך הזה: גארד מכדרר באזור חצי הפינה ושני גבוהים חוסמים לו בזה אחר זה. אין כל חדש בתרגיל, אבל התחכום של קרלייל בכל זאת בא לידי ביטוי גם כאן. החוסמים נעים בכל פעם באופן אחר, על פי התכונות האישיות שלהם. אם החוסם הראשון הוא קלעי כנוביצקי, בדרך כלל הוא ינוע לפינה הקרובה, כדי לקלוע או למסור (פיק אנד פופ); לעומת זאת, אם החוסם הראשון הוא צ'נדלר, הוא יחתוך בעוצמה לעבר הסל, בעוד החוסם השני ייצור זווית מסירה רחוק מהסל. פיתוח נוסף לתרגיל היה כשקרדינל וצ'נדלר חסמו כשהם עומדים זה מעל זה. לאחר החסימה, קרדינל חסם בגבו של המגן של צ'נדלר, שנע לעבר הסל, קיבל את הכדור וסיים בהטבעה.
טיפ
בזמן שקרלייל עשוי לקצץ את דקות המנוחה של כוכביו, מומלץ לאריק ספולסטרה לתגמל את שחקני המשנה שלו בהתאם לתרומתם. פרט למשחק אחד, התרומה של מייק ביבי בסדרה, ולמעשה במהלך הפלייאוף כולו, אפסית. במקביל, מריו צ'אלמרס משחק נפלא, ולמרות זאת זכה רק ל-23 דקות במשחק החמישי. גם הגימיק של ג'ואל אנתוני בעמדת הסנטר מתחיל למצות את עצמו. בניגוד לתחילת הסדרה, אנתוני כבר לא מצליח לעצור את נוביצקי, ובהיעדר תרומה התקפית מקלה נוכחותו על ההתמקדות של דאלאס בג'יימס ו-ווייד. לאור חולשתו של אנתוני, אודוניס האסלם זכה במשחק האחרון ל-33 דקות, וייתכן מאוד שהמספר הזה אפילו יגדל במשחק השישי.