"מגיע לי כל הזמן הרכב"

"ניגשתי לדף ההרכב מול הפועל תל אביב וראיתי שאני בחוץ. איך הגבתי? בהתחלה הייתי קצת בהלם. הייתי בטוח שאני בהרכב. אבל אני? אני ווינר מטבעי. אני מודה, לא אהבתי את זה. אבל אמרתי לעצמי 'עידן, זה לא הזמן לחשוב על זה'. ידעתי שבחודש האחרון אני צריך להיות עם הקבוצה. הכנסתי לעצמי לראש שאני צריך לעזור לכל השאר. אי אפשר לשקר, הייתי בשוק, אבל אתה יודע איך זה. אם הייתי צועק או עושה פעולה שלילית, מי הייתה נפגעת? רק הקבוצה. ואני אחד שחשוב לו שלקבוצה יהיה טוב. אז שתקתי".

בסיפור הזה של עידן ורד (22) מסתתר אולי סוד ההצלחה של מכבי חיפה. סוד על שחקנים ברמה של ורד שידעו ברגע הנכון לשים את השיקולים האישיים שלהם בצד, ולהתגייס למען המערכה הכללית. ורד, אם תרצו, הוא גם טעם של עוד. שחקן רכש יקר, כישרון ברמה הכי גבוהה שיש, שמכבי חיפה בחרה לבשל לאט יותר ממה שהוא חשב שמגיע לו לפעמים, אבל על הדרך היא תרוויח את השחקנים שיסחבו אותם בשנים הבאות במקום אלו שיעזבו. באליפות הבאה הוא כבר ירצה שהחלק שלו יהיה גדול יותר. כאב הפרידה מבית"ר מאחוריו. בית חדש לכישרון הנהדר הזה נמצא.

"כן, אפשר לומר שהעבירו אותי בכוח. שלא תבין, היה לי בית חם בבית"ר. אני אחד שחושב שאם לא טוב לך במקום שבו אתה נמצא, כדאי לקום ולעזוב. אבל המצב בבית"ר לא היה כזה ולמרות זאת אני אומר בפה מלא: העבירו אותי בעל כורחי. אני זוכר היטב את התקופה האחרונה. הסתכלתי מסביב, ראיתי שהביאו את דריו פרננדז, ואלבארז, שחקנים ברמה. אמרתי לעצמי 'היי, עם שחקנים כאלה אני לא הבעיה'. אבל אז קורנפיין לקח אותי לשיחה. הוא הבהיר לי: 'אם לא תימכר, המועדון הזה יתפרק'. אחרי שבועיים הגיעו גם סטיבן כהן וסמואל יבואה. לא הבנתי מה קורה, אבל אז איציק (קורנפיין) הבהיר לי חד משמעית: 'אם אתה לא עוזב, יש פירוק'. עזבתי את המועדון הזה מאהבה, פחדתי שזה יקרה על המצפון שלי, ואולי גם של טוטו (תמוז) וברק (יצחקי). העדפתי שיהיה שקט ולא פירוק. זה לא היה קל. איציק הניח את כל הגורל של המועדון על ילד בן 21. את האמת? הרגשתי רע, רע מאוד. אבל ברגע שהבנתי שאם אני לא עוזב מתפרקים, לא היו לי אופציות. בעצם היו, מכבי והפועל תל אביב, מכבי חיפה או קבוצות בחו"ל. באותו רגע החלטתי: רק מכבי חיפה".

"כי חיפה זה מועדון מסודר. מבחינת ניהול, סדר וארגון לפי דעתי הוא הכי טוב בארץ. חיפה הייתה לקראת המשחקים באירופה. גם זה היה שיקול. פה בארץ זה ידוע שחיפה זה המועדון מספר 1 מבחינה ניהולית. הפועל לחצה ודיברה עם קורנפיין, אפילו דיברו כמה פעמים. אמרתי לו שאני לא מעוניין".

"אתה יודע, השנאה בין מחנות האוהדים".

"כן. זה היה שיקול".

"או-או, היתה תקופה של שבועיים שהייתי בוכה. אמרתי 'זה לא פייר שעושים לי את זה'. חשבתי על הפירוק, ולא נרדמתי בלילות. ושוב בכיתי. עד שהגיעו אליי אוהדים הביתה. באותו שבוע, שני וחמישי, 150 אוהדים באו ושרו לי שירים. הסברתי להם שזה לא תלוי בי. אתה חושב שהם לא ידעו?".

"בתקופת הזמן הזאת כן, אבל עדיין, בית"ר ירושלים זה מקום שגדלתי בו, זאת אימפריה. במבט לאחור, זה היה צעד טוב, צעד חכם. טוב שעברתי לחיפה ולא להפועל".

"וואו, שאלה קשה. מצד אחד טוב לי, אני יכול לקחת דאבל. אני יכול לומר שאם לא אהיה בחיפה או באירופה, בית"ר זה הבית החם שלי. כשהייתי נער הם הביאו לי את כל התהילה, לא אשכח להם את זה בחיים. אם לא היו מכריחים אותי, הייתי נשאר שם עד היום. אתה צריך להבין, לא הייתה לי סיבה לעזוב. קמתי כל בוקר לאימון בכיף. אבל בוא נסכם את זה כך: עזבתי בית חם והגעתי לבית חם. בחיפה קיבלו אותי מהרגע שבאתי, מאוהדים ועד הנהלה, בצורה מדהימה. אני מרגיש כאילו אני כמה שנים פה. אני חי את האהבה הזאת כל יום".

"כשבאתי למכבי חיפה ידעתי שיש יחד איתי שחקני צד כמו רפאלוב, גולסה וגדיר. כשחתמתי לא אמרו לי 'עידן, זה אתה ועוד עשרה'. היה ברור לי שקודם כל אני צריך לעבור לכאן, ואז יהיה טוב. התחלתי את העונה כשחקן הרכב, אבל אז באה הפציעה. מאז, הכל הלך הפוך. יכול להיות שאלישע חשש מזה. אני יודע שהוא מעריך אותי מאוד ובכל זאת, אני צריך להודות לו על מה שעשה. לא יודע מה הסיבה, אבל חודש שלם שיחקתי כמחליף. כל פעם שנכנסתי הייתי טוב. אבל צריך להבין, חיפה זה לא מועדון קטן, יש הרבה שחקנים, אתה צריך שתהיה רוטציה. אם אתה שואל אותי, ברור שאני צריך להיות כל הזמן בהרכב. אין בכלל שאלה. אני חושב שמגיע לי להיות ב-11, כי כל פעם ששיחקתי עשיתי שינוי. כשהייתי מחליף, לא התלוננתי. יש לי אופי, גם ברגעים האלה לא עשיתי דווקא לאף אחד. מחליף או לא, הקבוצה מעל הכל. אני לא אוהב להיות מחליף ובאופן עקרוני לא אמור להיות אלטרנטיבה, אבל יש מאמן והוא קובע. הכל באווירה טובה".

"יש לי פוטנציאל גדול יותר ממה שהראיתי עד עתה. אבל שוב, רק המאמן יקבע מה יהיה. כששיחקתי טוב העונה, אלישע בא ואמר לי את זה. אבל יש עוד שחקנים טובים, כמו קטן, חמד. אני יכול להבין את ההתלבטות, הבחירה קשה. למרות שאני חושב שאני שווה הרבה יותר".

"אני שווה כל עונה לפחות שישה עד שבעה בישולים ושבעה שערים, אבל זה ב'קל'. אחרת, אני פספוס. אם לא הפציעה שקצת הפריעה לי הייתי שחקן יותר משמעותי. אבל עדיין, תראה את המספרים שלי, שיחקתי לא מעט. מצד שני, יכולתי לסיים עם יותר בישולים ושערים".

"אני בן אדם שכל הזמן חושב חיובי. הכרתי את הפציעה הזאת וכשזה חזר נחתי חודש וחצי ושמרתי על עצמי. חזרתי טוב יותר. ידעתי שאם אתבאס, הכל ילך לי הפוך. עדיך לבוא בקטע טוב. אבא שלי מאוד מעורב, הוא חלק חשוב בהצלחה שלי. הפציעה עצרה אותי. המחליפים היו טובים".

"האמת? כשזה נגמר 4:1, אז כולם אמרו שאנחנו לא ברמה שלהם. אבל צריך להבין, במצב של 2:1, זה היה או לנסות להשוות ואז לוקחים הימור, או שהם מנצחים באותה תוצאה. זה לא שונה ממה שאמרו בתחילת העונה, כשארבעה שחקנים בכירים עזבו. לא ספרו אותנו, אלא רק את הקבוצות מתל אביב. עד ינואר עוד אמרו שלא נזכה. הכל דיבורים, אבל בינינו? האמנו בעצמנו כל הזמן. אתה יודע מה הכי חשוב? שהיינו יחד. מהראשון ועד אחרון השחקנים, ובמיוחד אלישע שסידר לנו את התואר הזה".

"נהניתי אצל שניהם. ראובן יודע לטפח שחקנים צעירים, אלישע שדרג אותם העונה בצורה יוצאת דופן. תראה מה הוא עשה מסלליך, טואטחה, מגולסה, מגדיר".

"אתה יודע כמה אומרים לי את זה? אבל אגיד לך מה אני חושב: אם מישהו נמצא במצב יותר טוב ממני ואני עדיין יכול לשים גול, אתן לו פס. למה לתת גול כשאפשר למסור?".

"הם אוהבים חבר'ה שעובדים על המגרש, שרצים ורוצים. אני חושב שהם אהבו מה שראו. אני מאוד נהנה מהעידוד וחייב להודות להם. למה הם אוהבים אותי בצורה כזאת? לא יודע, אבל אני שמח על זה. אני שחקן בלי הרבה אגו, אולי בגלל זה? אין ספק, נקשרתי אליהם".