התשובה רחוקה מלהיות חד משמעית.
שינוי שם המותג היווה מלכתחילה כלי שיווקי בלבד, אבל הוא הצליח. אולי אפילו מעבר למצופה. לפני תחילת העונה בה יצא ניסוי הליגה האירופית לדרך הצהיר נשיא אופ"א מישל פלאטיני: "לא רק השם השתנה. יש לנו שיטה הגיונית יותר, תוך שאנחנו מרכזים את מכירת זכויות השידור, מגדילים את ההכנסות והופכים את המפעל לאטרקטיבי יותר. האחות הקטנה של ליגת האלופות תצדיק את כל התקוות שהכדורגל האירופי תולה בה".
בגדול, ההערכה של פלאטיני היתה נכונה. המפעל המשופץ יצר התעניינות רבה יותר, הן בקרב האוהדים והן אצל הקבוצות המשתתפות. לא נתקלנו עוד בתופעות ביזאריות של קבוצות ששולחות בכוונה סגלים חלשים לגביע אופ"א, מאחר והוא מוגדר מראש כתחרות לא חשובה מבחינתן בהשוואה לליגה המקומית. זכור במיוחד המקרה של פארמה ב-2005 קבוצת תחתית באיטליה ששיחקה עם הרכב שני במשך כל הטורניר, אך הגיעה בכל זאת לחצי-הגמר, כמעט בניגוד לרצונה. העונה חשקו כל הקבוצות בליגה האירופית להעפיל לשלבים מתקדמים ככל הניתן, גם כאשר העומס פגע בהופעותיהן בליגה.
התמורות בשיטה תרמו מאוד, ובמיוחד מעבר לבתים של ארבע קבוצות בשיטת בית וחוץ, בניגוד לבתים בני חמש קבוצות בשנים הקודמות. הפעם, כאשר הוגרלו מועדונים קטנים מול יריבות מושכות קהל, הם ידעו בוודאות שיזכו לארח אותן במגרשם הביתי, על כל המשמעויות הספורטיביות והכלכליות המתלוות לכך.
מאידך, הולידה השיטה החדשה בעיה רצינית חלק ניכר מהבתים הוכרעו בשלב מוקדם יחסית, והמחזורים האחרונים הפכו לגארבג'-טיים של ממש. בניגוד לליגת האלופות, אין בליגה האירופית הבדל בין מקום שלישי למקום רביעי שניהם מביאים הישר להדחה. בנוסף, אין הבדל מהותי בין מקום ראשון למקום שני. בעוד בליגת האלופות, נהנית בדרך כלל הקבוצה שמסיימת בפסגה מהגרלה נוחה יותר בשמינית-הגמר, הרי שבליגה האירופית ההשפעה מזערית. קחו, למשל, את הפועל תל אביב שהקדימה את המבורג בשלב הבתים, אך קיבלה בתור "פרס" את רובין קאזאן, אחת הנושרות החזקות מליגת האלופות. מצב זה לא יכול להימשך לאורך זמן, ובאופ"א יצטרכו לחשוב כיצד מוסיפים עניין למחזורי הסיום של שלב הבתים. לחלוקת העוגה הכלכלית יכול להיות חלק נכבד בפתרון.
אתלטיקו, אתם בטוחים?
תחילת המשחקים בשעה אחידה הקבילה את הליגה האירופית לליגת האלופות, ואיפשרה הפקת תוכניות בנוסח "חגיגה אירופית" ששודרו ברחבי היבשת. אלא שגם כאן לא הכל ורוד. ראשית, לחלוטין לא ברור מדוע הוחלט לקיים את משחקי רבע-הגמר וחצי-הגמר במקביל, כאשר ניתן היה בקלות לפצל אותם כדי להביא לרייטינג גבוה יותר ולאפשר לאוהדים צפייה במשחקים רבים. הקיבעון המחשבתי של אופ"א גרם גם לכך שהפועל תל אביב וקאזאן נאלצו להפעיל לחצים לא סבירים על מנת להקדים את המשחק, שהתקיים בפברואר בתנאי קור חריגים, לשעה מוקדמת יותר דבר שבגביע אופ"א הישן היה מתקבל באופן מיידי וכמעט אוטומטי.
אבל כל זה כלום לעומת הבעיה המרכזית של הליגה האירופית - הפיכתה לפח הזבל של המודחות מליגת האלופות. למעשה, סוגיה זו רק החמירה העונה בהשוואה לגביע אופ"א ז"ל. שימו לב 15 הקבוצות שמודחות בסיבובים המוקדמים של ליגת האלופות נושרות לסיבוב המוקדם של הליגה האירופית. 10 הקבוצות שמפסידות בפלייאוף ההעפלה לשלב הבתים בצ'מפיונס-ליג מקבלות פרס בדמות השתתפות בשלב הבתים של הליגה האירופית. ולקינוח, 8 המסיימות במקום השלישי בבתיהן בשלב הבתים בליגת האלופות מצטרפות לליגה האירופית בשלביה המתקדמים. בסך הכל, מקבל המפעל השני בחשיבותו ביבשת לא פחות מ-33 מפסידות במפעל הראשון, וזה הופך אותו, לפחות מבחינה תודעתית, לטורניר סוג ב'.
המאזן של אתלטיקו מדריד מדגיש את האבסורד באופן מושלם. מדובר בנתון כמעט בלתי נתפס - הקבוצה שנחשבת לפייבוריטית להניף מחר (רביעי) את הגביע ניצחה בשני משחקים בלבד מתוך 14 שקיימה במסגרת אירופית מאז תחילת ספטמבר. אתלטיקו סיימה את שלב הבתים בליגת האלופות ללא ניצחון, עם 3 נקודות מסכנות מ-6 משחקים וכשלה אפילו מול אפואל ניקוסיה. לפי כל קריטריון הגיוני וסביר, היא היתה צריכה לסיים את חלקה באירופה, אך אופ"א דאגה לה למפעל חלופי. לפקידים בשווייץ יש סיבה טובה לכך, אבל העובדה שדווקא אתלטיקו הצליחה לשרוד עד הגמר בהמבורג מוכיחה את הכשל החמור במערכת.
אלאבס, אתם זוכרים?
הדילמה שעומדת בפני אופ"א קשה, ולא בטוח שהיא ניתנת לפתרון. מצד אחד, המעבר הסיטונאי של קבוצות מליגת האלופות פוגע קשות במוניטין של הטורניר. מאידך, אם תופסק הזרמה זו, הרי שהליגה האירופית תהפוך למפעל המשמש קבוצות בינוניות בלבד. בנוסף, יקטן מספר המשתתפות במפעל, וכתוצאה מכך יירד מספר המשחקים, וזכויות השידור יימכרו בסכומים נמוכים יותר. חשוב לזכור גם שאחת המטרות המרכזיות מלכתחילה היתה לאפשר לקבוצות הפאר להמשיך לשחק באירופה גם במקרה של כשלון בצ'מפיונס-ליג. הרי המשך הופעותיה של ליברפול עד אפריל, במקום ההדחה לה היתה ראויה בנובמבר, תרם רבות מבחינה פיננסית, הן למועדון עצמו, והן לאופ"א.
עד לפני שבועיים, שברו באופ"א את הראש על הקצאת הכרטיסים לגמר החלומי בין המארחת המבורג לליברפול. פלאטיני זהר מאושר כאשר התראיין בנושא, אבל סייג את דבריו: "כולכם מתעסקים בזה, אבל אולי נקבל גמר בין פולהאם לאתלטיקו". חושיו של הנשיא לא הטעו אותו, ולא בטוח שבאופ"א פיללו לקרב בין הקבוצה מהמקום התשיעי בליגה הספרדית למועדון קטן מהמקום ה-12 בפרמייר-ליג. כפי שכבר ראינו, אתלטיקו באמת לא ראויה למעמד, אבל החבורה של רוי הודג'סון דווקא כן. פולהאם אחראית לסנסציה הגדולה במפעל עם 1:4 ענק על יובנטוס בגומלין בשמינית-הגמר, ולאחר מכן הדיחה את וולפסבורג ואת המבורג בדרך לתהילה. ב-2001 הגיעה קבוצה בסדר הגודל שלה לגמר גביע אופ"א, אז הפסידה אלאבס, מועדון קטנטן מבירת חבל הבאסקים, לליברפול 5:4 בהארכה. מאז היא הספיקה להידרדר לליגה השלישית בספרד, אבל אם פולהאם תספק מחר שליש מהדרמה מהמשחק ההיסטורי ההוא דיינו.