שינויים בהרגלי הצליפה

כשדורון פרקינס עמד מול פאבלו פריג'יוני, ביצע הטעיה קטנה, הביט בסל וקבר את השלשה המנצחת, 44 שניות לסיום המשחק עם ריאל מדריד, הגיע לשיאו תהליך השינוי שעבר השחקן מאז הגיע לישראל באוגוסט 2008. כשפרקינס חתם בקיץ בקבוצה של שמעון מזרחי, היו במועדון ובסביבתו רבים שתהו כיצד ישתלב במארג החברתי-קבוצתי שטוו פיני גרשון ושרון דרוקר. מקצועית, היו במכבי מי שחששו מוויל סולומון חדש: גארד חתולי ואיכותי שאוהב את הכדור אצלו ביד, אך לא מתקשר עם סביבתו.

מבחינה חברתית, כולם שמעו את הצ'יזבאטים על הגארד האנוכי והדחוי, שלמסיבת יום ההולדת שערך לעצמו בשנה שעברה טרחו רק שניים מחבריו לקבוצה להופיע. במכבי חיפה ידעו לספר על בחור מופנם, סגור, כזה שגם המאמן מתקשה לקרוא את תחושותיו. גם השמועה כי נדקר מחוץ למועדון ה"מנדי'ס" בימיו הראשונים בישראל לא תרמה לתדמיתו. לאחר השלשה שקלע על הראש של פריג'יוני, זריקה שהצילה התקפה קריטית שנתקעה, הסתובב פרקינס והלך בצעדים גדולים לעבר ההגנה. הוא לא חגג את הרגע בצורה מוחצנת; פרקינס נראה מאופק, זהיר, כמו שחקן שיודע כי הרוויח בזכות את זמן הפרקט לו זכה, אבל כזה שחובת ההוכחה עדיין רובצת על כתפיו.

בתום המשחק מול מדריד בשבוע שעבר, היה פרקינס האחרון לעזוב את חדר ההלבשה של מכבי. כשנשאל כיצד רואה את תפקידו בקבוצה, השיב כי "הג'וב שלי הוא להפעיל את החברים, למסור לשחקנים הפנויים ולשמור חזק בהגנה". פרקינס הוא סמל השינוי שהתחולל במכבי בשבועות האחרונים: הקבוצה הכבויה והרופסת שנכנעה בהיכל לויטוריה, שהפסידה למארוסי ושהובכה בנתניה, אינה מזכירה את זו שבשבועיים האחרונים משחקת עם ביטחון ואמונה.

כך קורה שבית ו' של שלב הטופ-16, שנחשב לבית מוות עבור מכבי, הפך אחרי שני משחקים לפחות מאיים – אולי משום שמכבי הפכה בעצמה ליותר מאיימת, ידעה לכפות את יתרונותיה על היריבות ולנצל את חולשותיהן. מה חולל את השינוי בפרקינס, ועד כמה הוא משפיע על צורת משחקה של הקבוצה?

העונה זורק פרקינס בליגה 4.9 זריקות מהשדה ב-19.2 דקות בממוצע. בחיפה זרק אשתקד 12.1 פעמים במשחק, ורץ 32 דקות על הפרקט מדי ערב. פרקינס ידע מראש כי הוא מגיע למכבי כשחקן משלים. ללא ניסיון ביורוליג ועם כישרון שטרם נתקל בעילית היבשת, היה ברור כי יצטרך להרוויח את הדקות. פרקינס, זה שהגיע לחיפה עם מניירות של כוכב, ידע לעמוד באתגר, והפך לבורג חשוב במכונה של גרשון. "פרקינס יותר טוב בעיני מוויז'נייבסקי, נקודה", אומר מוטי דניאל, השחקן השישי המיתולוגי של מכבי תל אביב. "הוא מסוג השחקנים שמשחקים טוב יותר כשהם עולים מהספסל. פרקינס משחק בדקות היותר חשובות, כי הוא פשוט יותר איכותי ודומיננטי מויז'נייבסקי".

שני המשחקים המכריעים של הבית המוקדם, נגד ויטוריה וצסק"א, היוו את נקודת השפל מבחינתו. בשניהם תרם 7 נקודות, ושיחק כ-11 דקות בממוצע. אלא שבטופ-16 הסיפור שונה. מספר הדקות נסק: 17:25 דקות בממוצע בשלב הראשון, לעומת 26:38 דקות בטופ 16. למרות אחוזי קליעה נמוכים בשני המשחקים האחרונים בהשוואה לשאר, הוא נמצא על הפרקט ברגעים הקובעים. את זריקת המאני-טיים של פרקינס מול מדריד ראה ויז'נייבסקי מהספסל. לפרקינס יכולת לשנות משחק ולהשפיע עליו גם אם הוא עולה מהספסל, ולויז'נייבסקי, כפי שזה נראה כרגע, אין.

"מאמנים רוצים על המגרש ברגעי המפתח שחקנים כמה שיותר מגוונים", אומר עוזר מאמן מכבי חיפה, אלעד חסין. "היתרון של פרקינס זה שיש לו מספיק ביטחון עצמי לעלות מהספסל ולהישאר עד לסיום. הוא יותר אחראי, אבל לא מכריח את עצמו על המשחק, נותן את ההגנה החזקה שלו, ריבאונד, חטיפות, אסיסטים".

התרומה של פרקינס אינה נובעת רק משיפור אלמנטים מסוימים, אלא מהביטחון שהוא מקבל מגרשון. כמות הדקות והפנמת תפקידו במכבי – זה שאמור למצוא את החבר'ה הפנויים, לחסל את רכז היריבה ולשנות מומנטום – הפכו אותו מכוכב לשחקן לתפקידים מיוחדים. בסיינה לא רשם פרקינס משחק התקפי גדול, אבל עמד בהצלחה יתרה במשימה העיקרית שלו – שיתוקו של טרל מקינטאייר. בכך הפך לשחקן המשמעותי ביותר של מכבי באותו משחק, שכן יכולתו ההגנתית עזרה למכבי לכפות את הסגנון הרצוי לה, ולצאת מטוסקנה עם הפסד שהיה גם מעין ניצחון מוראלי.

פרקינס אינו פליימייקר משובח, אבל יכולותיו מתאימות ככפפה ליד של גרשון – יד שביצעה שינוי בצורת המשחק ובהיררכיה הקבוצתית. לאחר שגרשון הבין כי לא יצרף גבוה לקבוצה, הוא סיים את התהליך בו החל בשלב מוקדם יותר, כשלאמפה סופסל וגרין קיבל מספר דקות נמוך: משחק של ארבעה נמוכים על המגרש, עם גבוה אחד בלבד – לרוב פישר או לאזמה.

בנוסף, קיצר גרשון את הרוטציה. לאמפה איננו, גרין ולימונד לא נספרים, ואת מכבי הניעו בשני המשחקים האחרונים (לפי כמות דקות יורדת): אנדרסון, איידסון, פרקינס, בלותנטאל, ויז'נייבסקי, פניני, לאזמה ופישר. גרשון, כמו בימים הטובים, חזר לשחק עם שמונה שחקנים. שחרור לאמפה והשארת הסגל בעינו, ללא הבאת גבוה אחר, הייתה קו פרשת המים של מכבי הנוכחית: בניגוד לתחילת העונה עם לאמפה, מכבי מציבה חמישיות יותר מהירות, אתלטיות וקשוחות הגנתית. פרקינס נהנה. גם אלן אנדרסון, אליו נגיע בהמשך.

"במיני-ליגה כמו הטופ-16, בה כל משחק קובע, אתה לא עושה חשבונות, אלא מחפש רוטציה קצרה איתה נכון יותר לנצח", מסביר מוטי דניאל. "כשאתה מקצר רוטציה אתה מגדיל את האחריות של השחקנים וגם את הביטחון העצמי שלהם, והם חייבים להחזיר על הפרקט". אולי הסיבה לכך שמכבי נראית מחויבת יותר תלויה במעמד המחייב ובדקות הרבות שמקבלים חלק מהשחקנים.

"רואים מהצד קבוצה אנרגטית, משוחררת, רצה, שמצליחה לעשות דברים פשוטים טוב", אומר פסיכולוג הספורט נועם אייל. "זה קשור לתחושה חיובית, הנובעת מהידיעה העמוקה של השחקנים מה תמונת המצב ומה תפקידם בתוכה. הביטחון מתבטא אצלם במשחק יותר משוחרר, גם אם פראי ופחות מחושב, וזה אפקטיבי, כי הם נותנים יותר מהיכולת האישית שלהם ומשקיעים יותר בהגנה. במצב של חוסר היררכיה וסגל רחב – הביטחון מעורער, השחקנים כל הזמן חושבים האם המאמן יוציא אותם אחרי שביצעו טעות. אנשים לא קופצים לפרקט כשהם לא מקבלים גיבוי מהמאמן. כשהרוטציה קצרה, שחקנים מרגישים בטוחים ונותנים יותר מעצמם, וראינו את זה נגד ריאל".

הרוטציה הקצרה וההרכב הנשכני מבחינה הגנתית אינם תורמים רק לפרקינס, כאמור. כשאלן אנדרסון הובא בתחילת העונה, הציפייה הייתה כי השילוב שלו עם איידסון ייצור יחד אנתוני פארקר. כזאת היא מכבי, קבוצה שעברה רודף אותה. אולם זה לא עבד; כשאנדרסון פרח, איידסון קמל, ולהפך. מול ריאל זה סוף-סוף קרה. כדי שמכבי תוכל באמת להפוך לקבוצה מסוכנת שמסוגלת להעפיל להצלבה, החיבור חייב להתרחש גם במשחקים הקרובים.

מקורבים לאנדרסון טוענים כי יש רק הסבר אחד לשיפור ביכולתו: כיום, בניגוד לשבועות האחרונים של שלב הבתים הראשון, הוא כשיר במאת האחוזים. "כשאלן נפצע בשורש כף היד, לפני פגרת חג המולד, הוא התלונן שכואב לו, אבל במכבי לא האמינו לו, כי בצילום לא ראו כלום", מגלה אחד מחבריו. "אז חייבו אותו לשחק ככה, וזה נראה כמו שזה נראה. בפגרה הוא נסע לרופא בארה"ב, על חשבונו, ושם התברר שיש לו סדק קטן שהקשה עליו מאוד את התנועה. הוא ממש שיחק עם יד אחת. רק אחרי הבדיקה ההיא אלן קיבל את המנוחה שלו, והיום, כשהוא מרגיש יותר טוב, גם רואים שחקן אחר לגמרי".

"אלן בכושר טוב", מאשר חברו לקבוצה יניב גרין. "הוא היה פצוע לפני כן, אז הוא לא הצליח לשחק כמו שהוא יודע. הוא יצא מזה, ועכשיו מרגיש הרבה יותר טוב. הוא משפיע מאוד על הקבוצה. אלן שחקן מרכזי שמאפשר הרבה נקודות בהתקפה. לנו כקבוצה חשוב מאוד שהוא יהיה בכושר טוב".

"פרקינס עוזר לאנדרסון בהפחתת האנרגיה שהוא משקיע בהגנה, ואז אלן יותר משוחרר וטרי לעשות דברים בהתקפה", מאבחן חסין. "למרות זאת, התקפית אני חושב שאיידסון יותר משפיע. כשאיידסון טוב, הרבה יותר קל לאנדרסון לשחק, כי איידסון מושך הרבה אש. אנדרסון תלוי יותר באיידסון ולא ההפך, כי אנדרסון ייתן את התרומה, והשאלה היא באיזה אחוזים ומחיר, ואם זה בא בשטף המשחק או אחרת. אם איידסון טוב, אז אנדרסון יכול לתרום תרומה מגוונת וחשובה יותר לקבוצה, כמו שראינו מול ריאל מדריד".

כאן, למעשה מגיע המבחן הגדול של מכבי וגרשון: בהרכב של גאנרים, בו כל אחד יכול לקבור שלשה מנצחת, כפי שעשה פרקינס, צריכה לבוא לידי ביטוי הרוח הקבוצתית, שמתבטאת בוויתור על זריקה ומסירה נוספת, יצירת מצב לאחרים ופרגון לאיש החם. במובן זה, איש המפתח הוא לא איידסון, הקבוצתי באופיו, כי אם אנדרסון, שכבר גילה בעבר מניירות של כוכב.

"הוא הגיע לכאן באמצע העונה מרוסיה, ומיד הפך לכוכב הגדול של ציבונה. עם אנדרסון זה לא היה משחק קבוצתי, אלא מופע של איש אחד", מספר עיתונאי הכדורסל הקרואטי דראזן בריידיץ', מהעיתון 'וצ'רני ליסט'. "המאמן שינה את הסגנון עבור אנדרסון, והעניק לו חופש מוחלט לעשות מה שהוא רוצה. הוא אפילו ניהל את המשחק מעמדת הפורוורד. שחקנים בולטים כמו ניקולה פרקצ'ין ומרין רוזיץ' הבינו שלמען הקבוצה, עדיף לתת לו לנהל את העניינים. זה עבד עבור קבוצה יחסית קטנה כמו ציבונה, שזכתה באליפות ובגביע, והגיעה לגמר האדריאטית, אבל אני לא בטוח שזה יעבוד בקבוצות גדולות כמו מכבי".

הסטטיסטיקה ממחישה את גודל השינוי: אנדרסון העלה את ממוצע הדקות שלו מ-24:37 בעונה הרגילה ל-35:12 בטופ-16, ובשני המשחקים האחרונים קלע ממוצע של 23 נקודות (לעומת 12.6 בשלב הראשון). האחוזים נסקו (66.6 ל-2 ו-54.5 לשלוש בטופ-16, לעומת 44.2 ל-2 ו-34.6 לשלוש), הוא לא החטיא אף זריקת עונשין, הוריד 7 כדורים חוזרים לעומת 3.3 בעונה הרגילה, והיה מצוין בהגנה. נגד ריאל רשם 40 נקודות במדד היעילות, הראשון שעשה זאת ביורוליג מאז אנתוני פארקר ב-2005.

ריאל לא מצאה מאץ'-אפ הגנתי סביר מול אנדרסון. השאלה היא מה יקרה כאשר כן תצליח היריבה להצר את צעדיו. עם כל הכבוד לרוח הקבוצתית שנשבה לאחרונה ממכבי, היא עדיין תלויה רבות בקלע הבולט שלה העונה. לאפס פילזן, יריבתה של מכבי הערב, יש מספיק שחקנים אתלטים ומנוסים שיכולים להקשות עליו את החיים.

ההנחה כי פילזן אינה נהנית מעיתוי הביקור שלה ביד אליהו, שם תפגוש קבוצה בטוחה בעצמה ומאמינה, היא מטעה. דווקא יש בכך יתרון, שכן המאמן ארגין עתמאן ראה את מכבי משחקת בשני הסגנונות ואם יעשה את שיעורי הבית שלו כהלכה, יידע לפרק את המוקשים שיטמין לו גרשון.

במידה רבה, פילזן ומכבי עשו העונה מסלול דומה: הקבוצה הטורקית שיחקה לאורך רוב העונה כדורסל סטטי ולא ממש התחברה, אבל לאחר ספסולם של בוסטיאן נכבאר ואיגור ראקוצ'ביץ', הפיח עתמאן רוח חדשה בקבוצה. גם מבחינה מקצועית תפגוש מכבי תמונת ראי שלה – קבוצה שנשענת על יכולת הקו האחורי, משחקת בהרכב נמוך, שהתחברה בזמן הנכון ומאמינה ביכולותיה.

"בהנחה שפילזן לא תביא איתה הפתעות, למכבי צפוי אותו סדר גודל של מאבק כמו בשבוע שעבר מול ריאל", סבור נועם אייל. "יותר קשה לשמור על רמת המתח, כי תמיד קשה לשחזר קלף מנצח. דווקא עכשיו גרשון צריך לדעת לדבר עם השחקנים, לכוון ולתת תשומת לב, כדי שהם ירגישו את קרבתו. לא שיחות, שזה טרחני בעיני שחקנים, אלא ליווי אישי צמוד יותר, קשר הדוק יותר".

אלא שבטופ-16, כמו בטופ-16, משחק אחד יכול להכריע גורל של עונה שלמה: ניצחון ביתי נוסף, והדרך לשלב הבא עדיין פתוחה. הפסד, ואפשר להתחיל לקפל ציוד. חובת ההוכחה עדיין על גרשון ושחקניו.