עוד לא ראיתם כלום

ב-7 בדצמבר 1963, במשחק של הצבא האמריקאי נגד הצי אמריקאי, הקוורטרבק של הצבא, רולי סטיצ'ווב, רץ עם הכדור עד לטאצ'דאון. במאי CBS טוני ורה ביקש להזיז במהירות את סרט ההקלטה אחורה ולהקרין זאת, כדי לאפשר צפייה נוספת במהלך. ההקלטה עבדה ללא תקלות, ועל המרקע נראה סטיצ'ווב רץ. "אלוהים, זה עובד", קרא ורה. האמריקאים צפו לראשונה בהילוך החוזר, חידוש שהפך ברבות הימים לחלק הכרחי ומשמעותי בשידור משחקי ספורט.

ב-1939 שודר לראשונה בטלוויזיה משחק בייסבול בין אוניברסיטת קולומביה למכללת פרינסטון. באותה תקופה היו 400 מקלטים באזור ניו יורק, והמצלמה היחידה שצילמה את המשחק עמדה רחוק ממוקד האירועים, כדי שתוכל לעקוב אחר הכדור. ב-1948 היו בארצות הברית 190 אלף מקלטי טלוויזיה, ובאוגוסט 1951 הועבר לראשונה אי פעם משחק בייסבול בצבע. "הטלוויזיה המריאה בזכות הספורט", אמר במאי תכניות הספורט הארי קויל באחד הראיונות, "כששידרנו ב-NBC את הוורלד סירייס של 1947 וקרבות האגרוף במשקל כבד, קפצו המכירות וכולם קנו מכשירי טלוויזיה. היום, נראה שהספורט זקוק לטלוויזיה כדי לשרוד".

האמת היא שהטלוויזיה, הטכנולוגיה והספורט תלויים הדדית אחד בשני. הספורט מחדיר את חידושי הטכנולוגיה, ואילו הטלוויזיה וההתפתחות הדיגיטלית הופכים את ענפי הספורט ותעשיית הספורט הכוללת פרסום, שיווק, מכירות ועוד, לנגישה בכל מקום בעולם. רשת ESPN הכריזה כי תשדר 25 משחקים ממונדיאל 2010 בתלת-ממד. ראשיה מאמינים כי תלת-ממד יהיה בקרוב מאוד הסטנדרט, ואין כמו משחקי גביע העולם כדי להתחיל להטמיע זאת, והצרכנים ישלמו כ-2,000 דולר כדי לשדרג את מקלטי הטלוויזיה שלהם, לא כולל המשקפים המיוחדים הנחוצים לצפייה. בעתיד הקרוב צפייה במשחקי ספורט דרך HD או תלת-ממד תהיה נחלת הכלל בעולם המערבי, ומעבר לו. האם אנו צפויים לעוד חידושים טכנולוגיים שיעצימו את חוויית הצפייה? מה זה יעשה לספורט, ואיך נושפע כצופים?

בשנים האחרונות חדרו לחיינו צמד האותיות HD, ראשי תיבות של High-definition, מערכת שמשדרת ברזולוציה גבוהה. חובבי הספורט שנחשפו לראשונה לטכנולוגיה זו, היו אחוזי פליאה. פתאום שמנו לב שדידייה דרוגבה עלה למשחק לא מגולח, וכל אגל זיעה או פיסת דשא שהתעופפה באוויר, נחשפים לנגד עינינו. אפשר להמשיל זאת לאדם שמתקשה לראות מה כתוב על שלט ברחוב, מרכיב משקפים, ולפתע קורא את הכתוב בבהירות וחדות. האם ה-HD זו הדרך החדה ביותר? רחוק מכך.

“יש Full HD, עם פס רחב יותר, שייקח זמן עד שייכנס אצלנו”, אומר מיקי קליין, מנהל מותג פנסוניק ביורוקום. "כרגע רואים HD Ready בישראל, ההבדל ביניהם הוא שהרזולוציה של Full HD היא של כשני מיליון פיקסלים, ואילו ב-Ready של כמיליון. אפשר לצפות בטכנולוגיה החדשה כבר כיום, אבל הכל פונקציה של כסף. אם חברות הכבלים יעבירו ב-Full HD, הן יוותרו על ערוצים כי לא יהיה להם מספיק רוחב פס כדי לספק את איכות הטכנולוגיה. ייקח לפחות חמש שנים עד שה-Full HD ייקלט בארץ. בישראל ה-HD די בתולי, אנחנו עדיין בשלב חינוך השוק. הכל עניין של החלטה על השקעה בתשתיות מצד הלוויין והכבלים, כי מבחינה טכנולוגית כבר מחר אפשר לראות ב-Full HD. זאת, אגב, לא הטכנולוגיה המפותחת ביותר. פנסוניק החלה לייצר מסך 152 אינץ' ברזולוציה שאיכותה פי ארבעה מ-HD Full". במילים אחרות: איכות ה-HD המשודרת בישראל וממנה אנו מתפעלים כיום, היא ירודה באיכותה לעומת טכנולוגיה קיימת שטרם הפכה המונית, אך סביר להניח שתהפוך לכזאת בעשור הקרוב.

אבל לא לכולם נוח עם הרזולוציה שחושפת את הנמשים של מריה שראפובה, או קמטי העור בצווארו של פרגוסון. ה-HD הופך את החוויה למעט סינתטית, התמונה נראית לעתים לא אמיתית ולו בשל העובדה שבמגרש עצמו העין שלנו לא מסוגלת להבחין בפרטי הפרטים, אפילו של אלה היושבים לידנו ביציע. “אנחנו נאהב את הרזולוציה של ה-HD”, פוסק הסוציולוג פרופסור עוז אלמוג. "זה מאוד דומה למה שעשו הדיסקים לתקליטי הוויניל. המוסיקה באייפוד אפילו יותר פלסטית, ועדיין לא רוצים לחזור לעידן הוויניל. אפשר יהיה לשלוט בטכנולוגיה הזאת, כמו ששולטים בתמונות על ידי פוטושופ, ואפשר יהיה לעשות התאמות וליצור תמונה שיותר דומה למה שרואים בעין".

אבל חובבי הספורט רחוקים מלחיות על ה-HD לבדו. טכנולוגיית 3D, תלת-ממד בעברית, אינה המצאה חדשה, היא פותחה בתחילת המאה ה-20, ובשנים האחרונות מוטמעת כטכנולוגיה להמונים. רשת "סקיי”, לדוגמה, כבר ניסתה את התלת-ממד במשחקה של ליברפול נגד מארסיי בנובמבר 2009 במסגרת ליגת האלופות. כדי לצפות בהפועל רמת גן משחקת נגד מכבי נתניה בטכנולוגיית זו, יחויבו צרכני הספורט לרכוש טלוויזיות חדשות, המצוידות בטכנולוגיה. מחיר הטלוויזיה שבאמצעותה "סקיי" הקרינה בתלת-ממד הוא כ-2,000 ליש"ט, אולם ההערכה בתעשיית האלקטרוניקה היא שהמחירים יצנחו ככל שהמוצר יהפוך פופולרי.

"הייתי בתערוכת אלקטרוניקה עולמית לפני שבוע בלאס וגאס, ושם הקרינו לנו משחק פוטבול כחלק מתצוגת פנסוניק באולם”, מספר קליין. "בתחילת המשחק שידרו ללא משקפיים, וזה נראה רגיל, קצת מרוח. ביקשו שנרכיב משקפיים והיה אפשר לשמוע את ה'וואו' בקהל, אתה רואה את העומק בין השחקנים וזה משדרג בטירוף. הבעיה בספורט כיום שבתלת-ממד הוא נראה לעתים תזזיתי, הכדור בכדורסל והריצה מצד לצד גורמים לריצוד. הטכנולוגיה שהוצגה אפשרה לראות ב-Full HD וגם בתלת-ממד, ופתרה את הריצוד שעלול לגרום לצופה כאב ראש בשידור ספורט. בקרוב המסך יכלול את האפשרויות. אפשר יהיה לראות בצורה רגילה, ואז להעביר אותו לפונקציה של תלת-ממד". בשנים הקרובות חובבי הספורט לא יצטרכו לצפות ברוג'ר פדרר או רונאלדיניו דרך משקפי תלת-ממד, אלא פשוט ללחוץ על כפתור בשלט ולהפוך את המסך מרגיל לכזה שמשדר משחק ספורט שנראה אחרת לגמרי.

בקרוב "סקיי" ודומותיה ירכשו באופן מסיבי מצלמות שיהיו מסוגלות לצלם בתלת-ממד וב-HD, מצלמות עם עדשות כפולות, שמצלמות כמו שעין אנושית רואה. האיכות תעלה לא רק מבחינה ויזואלית, אלא גם מבחינה קולית. האיצטדיון יתקרב לבית. “תרומה נוספת לשידורי הספורט זה הסאונד הדיגיטלי שיעבור דרך מערכת סראונד, שתשלים את תמונת התלת-ממד, והתחושה היא שאתה בתוך המגרש”, אומר קליין. "בטלוויזיות החדשות יש מערכת סראונד ולא נצטרך לרשת את כל הסלון ברמקולים. הרעיון הוא שהצלילים נזרקים לכל חלל החדר, חוזרים מהקיר ומעניקים אשליה כאילו הקול מגיע מאחורה ומהצדדים".

כבר היום אפשר לראות שחלק מהמסכים מסוגלים להציג תכני וידאו שהגיעו דרך האינטרנט, והטלוויזיה היא הרבה יותר ממכשיר שמקרין תכניות, סרטים וספורט, היא הופכת למרכז מדיה דרכו אנו מחוברים לעולם. חלק מיצרניות הטלוויזיה כבר מוכרות צגים עם שירותי אינטרנט חלקיים, המאפשרים להיכנס לפורטלים ייעודים ולגלוש דרכם. המחשב והטלוויזיה מתאחדים.

"הטכנולוגיות האינטר-אקטיביות רק עכשיו הבשילו", אומר פרופסור דוד פ??סיג, עתידן וראש המעבדה למציאות מדומה באוניברסיטת בר אילן. "כאשר האינטרנט יחדור טוטלית לטלוויזיה, זה יתפוס. כיום הטלוויזיה עדיין לא אינטרנטית, בגלל שתעבורת הנתונים לא מספיקה. להעביר HD באינטרנט זה מאוד קשה, אבל סביר להניח שתוך חמש עד עשר שנים להרבה מאוד אנשים תהיה בבית טלוויזיה אינטרנטית שהיא גם HD”. פירוש הדבר הוא שבעוד מספר שנים נוכל לצפות במשחק בטלוויזיה, ואז תוך כדי לדבר עם חבר על המסך על אודות המשחק ובה בעת להחליף זוויות צילום.

“זה הרעיון של טלוויזיה אינטרנטית, אינטר-אקטיבית”, מוסיף פסיג. "באינטרנט זה לא שידור, אלא אפשר לראות משחק דרך שרת, בטלוויזיה משדרים ישירות אל המכשיר בסלון, והטלוויזיה מסוגלת לקלוט הרבה מאוד שכבות. כיום התחנה משדרת ומעבירה לנו מה שמצלמת מצלמה אחת בכל פעם. בעתיד יהיו לנו על המסך הרבה מצלמות ואנחנו נקבע איזו נראה. אנחנו גם נוכל לבחור מתי לראות את ההילוך החוזר, נוכל לבחור כמה מצלמות שמספקות זוויות מועדפות. הטכנולוגיה קיימת, אך טרם הבשילה מבחינת חדירה לקהל הרחב".

המגזין "ספורט אילוסטרייטד", ניבא כי עד שנת 2000 כל חובב ספורט יוכל לבחור זווית צילום בכל משחק ובכל זמן, ויהיה בעצם הבמאי של עצמו. זה עדיין לא קרה, אבל במאה ה-21 זה יקרה. אתר ליגת הבייסבול בארה"ב מאפשר "TBS Hot Corner", בו אפשר למצוא ארבע זוויות צילום בו זמנית, דבר שאינו קיים כיום בטלוויזיה, חלקן מזווית עיניהם של השחקנים. "הזוויות הללו עדיין לא מתחרות בשידור מקצועי שמועבר ב-HD", כתב על כך מפיק שידורי הספורט האמריקאי רוברט ווינטראוב, "יתכן שרק ב-2020 לצופה תהיה אפשרות לשלוט בכל המשודר בסלון ביתו". האם נהפוך לבמאים פרטיים המנתבים את השידור, או שנסמוך על עבודתם של אנשי המקצוע האחראיים על השידור?

“כשהתרבו ערוצי הכבלים והלוויין, בדקו את הסוגיה, והתברר שאנשים לא רוצים להיות הבמאים של עצמם, אלא לשבת עם הגב למסעד הכורסה ולהניח למקצוענים לעשות את זה”, טוען אלכס גלעדי, חבר הוועד האולימפי הבינלאומי ואיש טלוויזיה ותיק. "הניסיונות האלה מתו לפני חמש-שש שנים. האפשרויות הטכנולוגיות קיימות הרבה זמן, וסוציולוגית הוכח שזה בלתי ישים”. הצד הויזואלי הופך למאוד דומיננטי כיום, אך צריך לזכור כי הכל בגדר אפשרויות. "ב-DVD ובסלולרי אנחנו לא משתמשים בכל הפעולות והאופציות של המכשירים”, מוסיף אלמוג, "נכון שנוכל לבחור זוויות בהן אפשר יהיה לצפות במשחק מזוויות שאנחנו אוהבים, וזה מצוין, אבל זה לא אומר שנשתמש בהן מיד ולעתים תכופות".

צפייה בספורט היא לרוב אירוע חברתי. החבר'ה באים, הבירות על השולחן, כל פעולה במגרש גוררת פרשנות אישית מצד כל אחד מהחברים הנאספים, נוצר הווי, מחליפים בדיחות, שידור המשחק הוא תחליף לאש הקדומה, ומדובר במדורה דיגיטלית סביבה אנו מתקבצים. "אנחנו נהיה צופים פחות חברתיים, כי אם פעם כדי לראות משחק היינו צריכים להיות מול מסך בזמן השידור, כיום אפשר להיות בכל מקום”, טוען גלעדי. "כלומר, ההימצאות בבית או מול מסך לא חשובה, ואפשר לראות משחק בדרך, באוטו, בשטח, דרך מחשב נישא או טלפון נייד". בניגוד אליו, אלמוג טוען כי הטכנולוגיות הקיימות והעתידיות יחזקו בכמה דרגות את הצפייה החברתית. "כל השמרנים בכו מה יהיה, האינטרנט מייצר אנשים פחות חברתיים, ותראו את הפייסבוק וכיו"ב. להפך, תהיה אפשרות להחליף חוויות עם צופים בעולם, לראות אותם על המסך בקטן ולחלוק איתם את החוויה תוך כדי המשחק, להקים קהילות ועוד".

ספורט הוא התחום היחיד המושך טווח גילאים רחב בשידורי סוף השבוע, ובניגוד לתכניות ריאליטי, סרטים דוקומנטריים או מהדורות חדשות, מדובר בשידור שמקבץ סביבו נכד, אב וסב. עם הופעתן של תחנות הכבלים בארצות הברית ותחנות הטלוויזיה המקומיות, הטכנולוגיה החדשה פיצלה את שידורי הספורט, ובתוך כך הפיתוחים הטכנולוגיים הפכו את ענפי הספורט השונים לחלק בלתי נפרד מחיי היומיום בעולם.

"התפקיד של שידורי הספורט ביצירת העולם הגלובלי ויצירת גירוי משותף של אנשים הוא מרכזי אם לא החשוב ביותר”, טוען אלמוג. "הטכנולוגיה משנה את המציאות, והספורט זה המנוע הכי משמעותי ליצירת החיבור המשותף. כשהייתי בניו יורק צפיתי במשחקים בטלוויזיה דרך screen box, ממיר המחובר לאינטרנט. למעשה, קהילת אוהדי ברצלונה כבר לא צריכה לחיות בברצלונה או להיות דוברת קטאלונית, וזאת מהפכה חברתית. זאת הגלובליזציה בהתהוותה – אתה מקבל גירויים מכל מקום בעולם ובכל מקום בעולם, והגירוי הספורטיבי הוא הכי מרגש, הכי מאחד. השילוב של הספורט עם הטכנולוגיה הוויזואלית הם שפת האספרנטו החדשה".

יש מדינות שעדיין לא סגרו את הפער מהמהפכה התעשייתית, וכבר מתרגשת עלינו המהפכה הדיגיטלית, אבל דומה שהעולם מעכל אותה מהר יותר, במיוחד בסין, הודו ודרום אמריקה. "יש מה שנקרא בסוציולוגיה 'משבר חיכוכי' והכוונה היא שהישן כבר לא מתאים והחדש עוד לא התייצב, וזה מה שקורה היום”, מוסיף אלמוג. "ב-1985 סלולרי היה רק למנכ"לים וזה עלה איזה 2,000 דולר, תוך זמן קצר עברנו המון. פערים תמיד יהיו, אבל ייסגרו בעידן הדיגיטלי יותר מהר".

צמצום פערים דיגיטליים בעידן הגלובלי הופך את הספורט לנגיש בכל פינה בעולם, ולכן לשוק כלכלי אדיר. אנחנו נמצאים כרגע עדיין בתקופת ה-Broadcast – תחנה אחת משדרת להרבה אנשים. את הפרסומות מכוונים לפי רייטינג וקבוצות מיקוד, ויש יכולת לבצע Narrow Broadcast – אפיון אזורים מסוימים, והרצת פרסומות שמתאימות לתושבי אותו אזור. השלב הבא הוא Point Broadcast בו הטכנולוגיה תזהה אישית את הצופה ותכוון אליו את הפרסומות לפי תחומי עניין שלו.

“המפרסם יחפש את המכנה המשותף הרחב ביותר”, סבור גלעדי, "היום אפשר לשדר טכנולוגית לכל אחד מה שהוא רוצה, אבל בתחום הפרסום יודעים שהמאמץ לא שווה את התמורה, ולכן יישאר המכנה המשותף הרחב ביותר כי הוא משפיע יותר על השוק". כל שינוי זקוק לקצב ולזמן שלו, ואפשר לראות כי במשדר גולף פרסומת לשעון יוקרה, ואילו במשחק פוטבול מקרינים פרסומת לבירה. הפרסום, כמו הספורט, יידע לתעל את החידושים הטכנולוגיים לעזרתו, וסביר להניח שהחשיפה לפרסומות בזמן הצפייה תהיה רבה יותר מאשר כיום.

"פוטבול הרבה יותר נוח לצפייה", אמר צ'ט פורטה, שביים במשך הרבה שנים את "מאנדיי נייט פוטבול", "המשטח מתוחם, בשונה מגולף אין בו עצים או גבעות חול, משחקים ימינה ושמאלה ויש מהלכים ברורים כמו בעיטה, מסירה וריצה. בבייסבול, למשל, הכדור יכול לעוף לכל מיני מקומות". במאי הפוטבול של CBS, סנדי גרוסמן, מסביר כי לאופן בו משוחק המשחק יש השפעה ניכרת על החיבור עם הטלוויזיה. "קל לכסות ענפי ספורט בהם כל משחק הוא סיפור עם התחלה, אמצע וסוף". הצופה העכשווי חשוף לתמונה אחת וצליל אחד, אבל מקבל אותם מ-20 מצלמות ו-40 מיקרופונים, שהופכים את הצפייה לחוויה, והשוני בין ענפי הספורט גורם להם להצטלם אחרת. הטלוויזיה וחידושיה הטכנולוגיים משפיעים רבות על הפופולריות של הענפים השונים ומידת חשיפתם.

“אחת הסיבות שיש ענף אופני שטח BMX באולימפיאדה זה מכיוון שהענף מאוד אטרקטיבי לצעירים ומצטלם נהדר”, אומר גלעדי. "מ-2016 גם גולף וראגבי ייכנסו, ואנחנו מניחים שעד אז התלת-ממד יהיה יותר נפוץ בעולם. לא ענפי הספורט ייצאו נשכרים מהחידושים הטכנולוגיים, אלא הצופים בבית. בבייג'ינג שידרנו ב-NBC כ-5,000 שעות אולימפיאדה בכל מיני ערוצים ופלטפורמות, לעומת 180 שעות באטלנטה 1996, כך שהצופה בבית, לפחות באמריקה ואנגליה, יכול לראות מה שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה. ה-HD והתלת-ממד יאפשרו לו ליהנות יותר מהחוויה”.

בספורט הצופים מזדהים עם השחקנים החביבים עליהם, עם הקבוצות שלהם, המייצגות את עירם, דתם או המעמד הסוציו-אקונומי שלהם. הספורט מציע גיבורים מודרניים בשר ודם, בניגוד לסרטים או סדרות טלוויזיה, והצופים עוקבים אחר אותם גיבורים, מעריצים, מעריכים, מחבבים או שונאים אותם, זה לא משנה - יש רגש. ספורט גורם לצופים להתרגש. "שמחת הניצחון וייסורי ההפסד", כמאמר הסלוגן של ABC Sport. “החלום של כולם הוא צפייה הולוגרמית”, מסכם פסיג, ומקפיץ אותנו 30-40 שנה קדימה, "המשחק יתקיים בעצם בחדר שלנו, לא על מסך, אלא בתלת-ממד בתוך החדר, ואפשר יהיה לטייל בין השחקנים, לעמוד על כר הדשא ולעלות ליציע בזמן שידור המשחק. הטכנולוגיה הזו נמצאת בשלב הפיתוח".