אין אלוהים

פחות מחודש לאחר שמונה דייגו ארמנדו מראדונה למאמן נבחרת ארגנטינה, הוא הוביל אותה בבכורה שלו לניצחון 0:1 על סקוטלנד במשחק ידידות. מראדונה התרשם מאוד במשחק ובזמן שקדם לו משחקן ליברפול חאבייר מסצ'ראנו, אותו עוד הפך לקפטן הנבחרת קודם לכן. המאמן החדש אהב את רוח הלחימה של הקשר ואת התשוקה וההקרבה שהוא מביא למגרש, והפך אותו לבאנקר היחיד בהרכב שלו: "מלבד מסצ'ה, לאף אחד בנבחרת אין מקום מובטח, לא משנה מהו שמו". חלפה לה תקופה, ומראדונה הוסיף לקפטן שם נוסף. "נבחרת ארגנטינה זה מסצ'ראנו, מסי ועוד תשעה". הסוף אתם חושבים? עוד לא. המאמן העגלגל היכה בשלישית, לאחר הניצחון בידידות נגד רוסיה לא מכבר. הפעם היה זה יונאס גוטיירז, שלכד ברשתו את דעת המאמן. "יונאס?", שאל מראדונה רטורית. "הוא בלב שלי. זה מסצ'ה, מסי, יונאס ועוד שמונה".

מעבר לבדיחה על חשבונו של מראדונה, יש באמרות הללו הרבה כדי ללמד על חוסר העקביות והזיגזוג של המאמן. בחודש נובמבר הקרוב יסגור מראדונה שנה בתפקיד מאז מונה די במפתיע לאלביסלסטה, שנה רבת תהפוכות עם תוצאות לא שגרתיות ולעתים מביכות ומשפילות, לא מעט סקנדלים, זימונים שנויים במחלוקת וכהנה וכהנה עברו על הנבחרת. אבל כל זה מתגמד כעת לקראת המטרה החשובה ביותר של הנבחרת - העפלה למונדיאל 2010.

זה זמן רב שהאומה והנבחרת הארגנטינאית נערכים למפגש מול ברזיל. מקדמת דנא ההתמודדות בין שתי הנבחרות היא לא עוד משחק. "קרב גלדיאטורים", "הסופרקלאסיקו של הנבחרות", "משחק המשחקים" - תכנו את המשחק הזה איך שאתם רוצים, הפעם, מלבד היוקרה והכבוד שמונחים תמיד על הכף, קיים גם מאבק אמיתי על הנקודות. מעבר כמובן לעובדה שהפסד לסלסאו במכורה לא בא בחשבון, הרי שארגנטינה יודעת כי כל תוצאה פרט לניצחון תסבך את מצבה בבית המוקדמות ותוריד לא מעט מסיכוייה להשתתף במונדיאל, מקום ממנו היא לא נפקדה 40 שנה. במצב של הפסד, למראדונה והשחקנים ייוותרו שלושה מחזורים בלבד לתקן את הנזק ולא לשלוח את מסי לחופשת קיץ בלתי מתוכננת, אלא שייתכן שאז הם כבר לא יהיו תלויים רק בעצמם.

חורחה מריו אולגוין, 57, נחשב לאחד משחקני ההגנה הטובים בתולדות נבחרת ארגנטינה. ב-1978 היה שותף אולגוין לזכייתה ההיסטורית של ארגנטינה בגביע העולם, לאחר ניצחון בגמר 1:3 על הולנד, אבל מבחינת רבים, מה שהוא עושה כיום נחשב להישג גדול יותר. בארגנטינה אין הרבה אנשים שמעיזים לבקר את מראדונה. כשיש כת הקרויה על שמו של אליל ההמונים, זוכה מאמן הנבחרת ללא מעט חסד מאוהדים, עיתונאים ואחרים. לעומת אלו, אולגוין לא נשאר אדיש למה שעושה (או יותר נכון לא עושה) מראדונה, דבר שאולי לא מעט חושבים, אך חוששים כרגע לומר.

"אפשר לשחק כדורגל טוב, בינוני או רע, אבל הדבר החשוב ביותר זה שתהיה דרך, סגנון, רעיון מרכזי", אמר. "לדייגו אין עדיין את זה - לגבי מה הוא רוצה. לפיכך מוטב אם יעשה ויגדיר במהרה את הדברים. עד כה הוא לא הראה זאת בנבחרת. אני, למשל, לא יודע כיצד הוא רוצה לשחק ולהציב את השחקנים. הוא אולי עושה סימנים לפעמים, אבל זה עדיין לא ירד לרמה קונקרטית ואחידה". אולגוין אף לא היה אופטימי לגבי המשחק: "נכון לרגע זה, אני רואה את ברזיל יציבה יותר מאשר ארגנטינה".

לעתים דייגיטו רוצה לחימה על המגרש והקרבה כמו שהוא מקבל ממסצ'ה, פעמים אחרות הוא מכוון למשחק יפה אותו יוביל מסי. אבל לא רק על המגרש מזגזג מראדונה, אלא גם בתקשורת. מאמן הנבחרת לא שם מעצור לפיו ומתראיין כמעט לכל מיקרופון שבסביבה. מצד אחד הוא מפזר הצהרות לכל עבר שארגנטינה תנצח במפגש ותעפיל למונדיאל ומרעיף שבחים על שחקניו, עליהם הוא אומר שהם הטובים ביותר. מנגד, מעניין מה הם חשבו כשמספר ימים לפני המשחק הוא שיבח את קאקה וטען ש"אם היה יכול, היה לוקח אותו לנבחרת ארגנטינה".

כאמור, השנה שחלפה הספיקה להעלות ולהוריד את נבחרת ארגנטינה לכותרות לא מעט פעמים, ברובן לא בהקשרים הכי נעימים. אפילו את מקור האמון הכי גדול שלו - אוהדי בוקה ג'וניורס - הצליח מראדונה להקים עליו, לאחר שהסתכסך ורב עם האליל הנוכחי שלהם, חואן רומן ריקלמה. פרשייה גדולה נוספת שלא מפסיקה להעיב על הנבחרת ועליו היא אי זימונו ויחסו כלפי גונזלו היגואין. למרות שהחלוץ נתן אשתקד עונה נהדרת בריאל מדריד והיה למלך שעריה, לא מצא לנכון המאמן לזמנו לסגל. מגוון סיבות הועלו להשארתו של 'פיפיטה' בחוץ, אף אחת מהן לא נשמעה הגיונית. לאחרונה נפגשו השניים בבואנוס איירס, בסיומה של הפגישה דיווחו כלי התקשורת על אווירה קרירה. היגואין הדף והכחיש את השמועות ואמר דווקא שהוא יצא מרוצה. מי רוצה להסתבך עם המלך?

מראדונה לא מחליט על דרך וכיוון ומשנה את הסגל וההרכב פעמים רבות. הוא לא מצליח לבנות היררכיה קבועה ותמהיל נכון של בעלי ניסיון וצעירים. מבחינת ההגנה מצוי מראדונה כעת במצוקת בלמים, כשהטוב ביותר שלו, מרטין דמיקליס, פצוע. גם בהתקפה מראדונה לא נותן למספר שחקנים לרוץ ביחד זמן מה. עם שפע שחקני החוד המצוינים שיש, נדמה שמראדונה לעתים הוא כמו ילד הנמצא בחנות ממתקים ענקית ופשוט לא מצליח לבחור נכון. ואם הוא לא עושה זאת כראוי, מנסים הקהל והתקשורת לעשות זאת בשבילו, כששני הגופים חברו יחד ופצחו בקמפיין משלהם למען שילובו של ליסנדרו לופז בהרכב. חלוצה של ליון, שהגיע אליה הקיץ מפורטו, נמצא בכושר נפלא עם פתיחת העונה, אבל מראדונה לא ייעד אותו ל-11 הראשונים.

וזה לא הסוף. במקום שייתן לנבחרת את השקט והריכוז הראויים לה לפני משחק חשוב שכזה, החליט מראדונה שוב לגנוב את ההצגה. יממה לאחר פרסום וזימון הסגל, הפתיע המאמן את כולם בגדול ומשך, כמו שהוא אוהב, את כל הפוקוס אליו, כשהחזיר לנבחרת לאחר היעדרות בת תשע שנים את חלוץ בוקה מרטין פאלרמו (35). בכך לא נגמרו ההפתעות, כשגם המגן רולנדו סקיאבי (36) מניואל'ס והקשר רודריגו בראנה (30) מאסטודיאנטס קיבלו זימון, חרף העובדה שלשניהם אין אף הופעה בנבחרת.

את המשחק נגד ברזיל לא תערוך ארגנטינה, כמיטב המסורת שלה, באל מונומנטאל, איצטדיונה של ריבר פלייט המכיל כ-60 אלף אוהדים. דווקא את ההתמודדות הסופר חשובה הזו החליט מראדונה להעתיק מעיר הבירה בואנוס איירס לאיצטדיונה של רוסאריו סנטראל, היכול להכיל כ-38 אלף אוהדים. הוא רצה איצטדיון קטן וקומפקטי יותר כדי שארגנטינה תקבל עידוד מאסיבי מהקהל, ובעיקר כדי שילחיץ את נבחרת ברזיל, זאת בגלל שהיציעים באיצטדיון ברוסאריו קרובים הרבה יותר לדשא.

"היציעים במונומנטאל רחוקים כ-50 מטרים מהמגרש", הסביר מראדונה. "אתה יכול לצעוק ולצווח שעות, והרעש יישמע רק כשיש גול. אני רוצה שהשחקנים יקבלו ברוסאריו תחושה של תמיכה רחבה יותר". עם זאת, יש לציין כי יש הטוענים שהעברת המשחק היא עוד ניסיון במסכת הנקמה של מראדונה באוהדי ריבר.

מה שכן אולי יכול לעזור לארגנטינה במעבר זו העובדה שמסי הוא יליד העיר. כוכבה של ברצלונה גדל אמנם ביריבה המושבעת של רוסאריו סנטראל, ניואל'ס אולד בויס, אבל במשחקי נבחרת שוכחים האוהדים בצד את הקנאות העירונית ומתרכזים במשימה למשך 90 דקות. מסי, שלא תמיד מקבל בארגנטינה את הכבוד שרוחשים לו באירופה (בעיקר מכיוון שבמדינה לא זכו לראות אותו מכדרר בבוגרים), נשמע מרוצה. "אני מאושר מאוד מכך שהמשחק ייערך ברוסאריו". מעניין אם זה יעזור.

אגב, באותו האיצטדיון התקיים במסגרת מונדיאל 78' המשחק נגד ברזיל בשלב הבתים השני, אותו סיימו הנבחרות ב-0:0. עם זאת, האיצטדיון האיר פנים לארגנטינה, לאחר שזו הביסה 0:6 את פרו (תוצאה שבהיבט היסטורי זכורה כ"תמוהה"), מה שהעניק לה את ההעפלה לגמר בזכות יחס שערים עדיף על פני זה של ברזיל.

אז אולי השחקנים הם אלו שיביאו את הישועה, או אולי התמיכה שתגיע מהאוהדים, כך או כך, כפי שזה נראה כעת, אם ארגנטינה תעלה למונדיאל זה יהיה יותר למרות מאשר בגלל מראדונה, כאשר הזיג-זג, חוסר ההחלטיות והיעדר היציבות שלו משפיעים לרעה. מה שכן, אי אפשר לומר עליו שהוא לא משתדל: "אם אני חולם על דברים שקשורים לכדורגל, אני קם ורושם אותם במחברת שמונחת לי על יד המיטה, כמו איך ללחוץ נכון את הכדור", וכמובן תמיד נשאר אופטימי: "אני מבטיח שנזכה בגביע, תרשמו את זה".