איך נפלו גיבורים

מונדיאל 1990. גרמניה מתקשה לפצח בונקר מרשים ומגעיל של ארגנטינה, עד שבדקה ה-85 קיבל קלינסמן את הכדור וזרק את עצמו ברחבה לעבר הרגל המושטת של פדרו מונסון. הסוף ידוע. גרמניה הניפה את גביע העולם. הצוללן הגדול של שנות ה-90 נולד, ואחר כך, במדי טוטנהאם, עוד הסתלבט על עצמו במודע וביצע תנועות צלילה לאחר שערים שכבש (AP)

החלוץ הספרדי של ליברפול נהנה מתדמית נקייה אצל השופטים, אבל עם מעברו לפרמיירליג, הוא החל לפתח מנהג חדש. "טורס הוא צוללן", האשים ז'וזה מוריניו, והספרדי מצדו הבטיח: "בחיים לא אצלול כדי לקבל פנדל. אני מפחד מהתגובה של ג'רארד". למי להאמין? מצד אחד, הספרדי באמת ניחן בסיומת קטלנית, מצד שני הוא לא טלית שכולה תכלת. בקיצור, האמת, כמו תמיד, נמצאת באמצע (רויטרס)

הוולשי בן ה-34 ייזכר לנצח כאחד השחקנים האפורים והמלוכלכים בכדורגל האנגלי. סבאג' ייזכר בשל האישיות האקסצנטרית, העבירות שידע להעלים מעיני השופט והתקריות האלימות בהן ידע להדליק את שחקני היריבה, לספוג מהם חבטה, ולצאת נקי. עד כדי כך לא היו לו גבולות, שפעם, כשהרגיש קצת כבד בהפסקה, הלך לעשות את צרכיו בחדר ההלבשה של השופטים (AP)

"כדורגל איטלקי טיפוסי" היא אמרת גנאי שמקורה באנגליה והיא מכוונת למעשי רמאות והתנהגות מלוכלכת במגרש. גאטוסו, הנשמה של אוהדי מילאן, מזוהה יותר מכל עם המשפט הזה. בגלל העבירות הקטנות, הגדולות והקריאות החוזרות ונשנות לשופטים להוציא כרטיסים לשחקני היריב. יכול להיות שבצעירותו הוא ראה משחקים של יוסי אבוקסיס? (רויטרס)

כדי להיכנס לספרי ההיסטוריה של הכדורגל העולמי צריך לעשות משהו יוצא דופן. מטראצי תמיד היה פרובוקטור ידוע, מתחזה וטיפוס בעייתי. גמר המונדיאל ב-2006 לקח אותו לגבהים חדשים, כשאפילו את זינדין זידאן הוא הצליח לעצבן "קלות". כדורגלן איטלקי טיפוסי כבר אמרנו? (רויטרס)

אתם מכירים את התנועה הזו. הוא שרוע על הרצפה, הידיים פרושות לצדדים, הפנים מופנות אוטומטית לכיוון השופט. גם השופטים קלטו במהרה את ואן ניסטלרוי, שארסן ונגר קרא לו: "רמאי", והשריקות לטובתו הלכו עם השנים והתמעטו. פה ושם זה עדיין עובד, אבל בשורה התחתונה הבכי של רוד כבר לא עוזר לו להשיג את המטרה (רויטרס)

יש דברים שרוני עושה מצוין, כבריון מוצק שניחן גם בכישרון רב לכדורגל. הבעיה היא שהוא גם צוללן מוכח, ולא טוב במיוחד. רוני, לא בעל תווי פנים סימפטיות במיוחד, חסר את התכונה הטובה ביותר של רמאי: פני הפוקר. הוא תמיד נראה אשם, יש לו תדמית של פרובוקטור והוא תמיד מודה בסיום: "מצטער, צללתי". יש לך עוד מה ללמוד, ילד (רויטרס)

לעומת רוני, דרוגבה הפך את הצלילה והרמאות לאמנות והוא גם נהנה מזה. חביב בייה, שחקן ניוקאסל וחברו לשעבר במארסיי אמר עליו: "הצלילה הפכה אצלו לחלק מהמשחק". גם אוהדי צ'לסי הוציאו טי שירט עם הכיתוב: "זהירות, דרוגבה", לצד תמונה של צוללן. לפעמים זה עובד, לפעמים פחות, לזכותו ייאמר שהוא ידבוק במטרה עד שיקבל את השריקה (רויטרס)

כדורגלן השנה בעולם הוא שחקן שאתה יכול לאהוב ולהעריץ או לשנוא ולתעב, אין לו אמצע. היהירות שלו הפכה אותו למושך אש, ואחת הביקורות שנדבקו אליו קשורות למשחק על גבול המלוכלך ולצלילות, תופעה חדשה אותה למד במולדת הצוללנים, אנגליה. אם תוסיפו את זה לבכי העצום ולג'סטות שנלוות לאותן נפילות תיאטרליות, תבינו גם למה קשה מאוד להישאר אדיש אליו (רויטרס)

סופר פיפו יכול לכתוב ספר על התחזויות ברחבה. החלוץ הפנטסטי של מילאן שדרג את הנפילות הפיקטיביות עד שקשה לקלוט אותן אפילו בהילוך החוזר. אינזאגי תמיד מחפש את הפנדל. הצופים יודעים את זה, השופטים יודעים את זה, אבל במשך למעלה מעשור כולנו נפלנו בפח של השחקן בעל החיוך הכובש. להסיר את הכובע בפני אחד מגדולי המתחזים אי פעם בכדורגל העולמי (רויטרס)