וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

הנבחרת הגרועה ביותר?

12.9.2008 / 9:31

תחושת העלבון מהמשחק בצ'כיה שלחה את ארז מיכאלי לספרי ההיסטוריה, כדי לבדוק האם הנבחרת של שרף היא הגרועה ביותר שהיתה לנו. נחשו איזה מאמן רשום על השפל הגדול ביותר?

כשמאיר טפירו זרק בייאוש אייר-בול מאחורי הקשת, בשניות הסיום מול בריטניה, נעלבנו. זה לא מגיע לנו. כשהבריטים עשו עמנו חסד ואפשרו לנו לנצח באותו משחק, לא שמחה חשנו וגם לא הקלה, אלא מועקה. אחר כך הגיע ההפסד המביך בבוסניה, שסיפק עוד הוכחה לתלות המוחלטת של ישראל במאיר טפירו, שהיה חלש באותו ערב. הנבחרת איכשהו נשארה קרובה, אבל שוב ההגנה הגרועה והרפיסות בריבאונד שלחו אותה הביתה עם הפסד. בושה.

כשחשבנו שראינו כבר הכל, הגיעה ההשפלה שספגנו בצ'כיה, והתעורר החשק להעביר לערוצי הסרטים ולחפש איזו קומדיה שתשכיח את המראות הקשים מפראג. עכשיו ברור שהחוק הרוסי לא תרם להתפתחות הכדורסלן הישראלי. על אף שהשחקנים עתירי ניסיון, חלקם עברו באירופה, ברזומה שלהם רשומות קבוצות גדולות ביבשת וחלקם חווה מעמד גמר אירופי, הם מאבדים שוב ושוב את הראש. הסכומים הגבוהים אותם הם מרוויחים, הגבוהים אי פעם עבור שחקנים ישראלים, אינם עולים בקנה אחד עם היכולת שמוצגת על הפרקט. על הכל מנצח מאמן חסר פתרונות ונטול חזון.

ככל שמתקדם קמפיין קדם אליפות אירופה מקננת בנו התחושה כי נבחרת ישראל הנוכחית היא כנראה הגרועה בכל הזמנים. הצבנו בפניה את ראי ההיסטוריה, ואכן, אין לה במה להתגאות. כלומר, יש לנו במה להתבייש.

1999

מה בדיוק קרה שם?

נדב הנפלד, דורון שפר, גור שלף, עודד קטש, גיא גודס, תומר שטיינהאוור, מוטי דניאל, פפי תורג'מן, יואב ספר. אח, רק מהשמות אפשר לדמוע. מאז 1979 לא הייתה לנו נבחרת עם כל כך הרבה אינטליגנציה, שאליה נוספו ניסיון אדיר, שפע של מנהיגות, אתלטיות ולחימה. לצערנו, כל הטוב הזה הספיק באליפות שנערכה בצרפת רק למקום התשיעי, זה שאנו מסתובבים סביבו הרבה הרבה זמן.

אז מה היה כל כך רע?

מולי קצורין ושחקניו גילמו בקמפיין הזה את שיא הבינוניות. הנבחרת ניצחה בטורניר את הקטנות (מקדוניה, סלובניה) וניגפה בפני הגדולות (ספרד, רוסיה, יוגוסלביה וצרפת). ממאמן בעל ניסיון אירופי, גלריה מפוארת של שחקנים ואיי-קיו כה גבוה היינו צריכים לקבל הרבה יותר.

מדוע היא טובה מזו הנוכחית?

אינטליגנציה, מנהיגות, הגנה אגרסיבית וכישרון, דברים שאין ולא יהיו בנבחרת ממנה אנו סובלים בתקופה האחרונה. במצבנו כיום, אנו קונים את הבינוניות ההיא בשתי ידיים.

2001

מה בדיוק קרה שם?

למולי קצורין שוב היה ביד סגל מבטיח, עם שחקנים אתלטים וחזקים בצבע, ומצבת גארדים מנוסה הכוללת את דרק שארפ, ליאור ליובין, פפי תורג'מן ומאיר טפירו, אבל הוא הצליח להביא אותנו רק למקום עשירי מתוך שישה-עשר באליפות שנערכה בטורקיה, ותירץ זאת בכך ש”שילמנו את מחיר חוסר הניסיון”. לא מה שציפינו מנבחרת אתלטית ומאוזנת כמו זו שהייתה לנו, ולא מה שציפינו לשמוע כהסבר למיקום. אחרי הפסדים לצרפת וליטא, הנבחרת ניצבה עם הגב לקיר והייתה חייבת לנצח את אוקראינה כדי להמשיך הלאה. זה הצליח, ומשחק צמוד מול ספרד השאיר בזיכרון טעם טוב מאותו טורניר.

אז מה היה כל כך רע?

זו הייתה נבחרת שבעיקר שיבשה את משחק היריבות, אך שכחה לשחק כדורסל בעצמה. כלומר, ההגנה עבדה יופי, אבל ההתקפה הייתה נוראית. חוסר היציבות של הנבחרת זעק לשמיים, וזכור היטב ההפסד לליטא בו הנבחרת קלעה רק 4 נקודות ברבע הראשון, ופתאום זינקה לריצת 5:22. זו הייתה נבחרת ללא משמעת (ספר זרק 0 מ-11 לשלוש נגד צרפת, עילה מספיק טובה כדי להכניסו לכלא), ללא יד מכוונת ולפיכך גם ללא שום הישגים נאים או סתם ימים יפים.

מדוע היא טובה מזו הנוכחית?

הגנה שעובדת והתקפה שחורקת הם חלום רטוב עבורנו כשאנו צופים בנבחרת העכשווית. בנוסף, בנבחרת ההיא של קצורין לא חסרו שחקנים עם ביצים, ואילו כיום כולם מתחבאים מאחורי מאיר טפירו.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

קופת החולים המובילה מציגה: השירותים שיהפכו את החיים שלכם לקלים יותר

בשיתוף כללית

1993

מה בדיוק קרה שם?

הצעירים הנפלד ושפר היו המוח, שמעון אמסלם סיפק לב ושרירים, ואליהם הצטרפו ליאור ארדיטי המגוון ומתאזרח יעיל בדמות דייזי בארמור. הייתה סיבה לאופטימיות לפני אליפות אירופה בגרמניה, מספר הנבחרות בטורניר אף גדל ל-16, אבל זה לא הפריע לנו להידחק למקום הלפני אחרון, בין סלובניה לבולגריה. הפתיחה הייתה מצוינת עם ניצחון ענק על יוון בזכות עדי גורדון, אבל אז הגיעו הפסד לאיטליה ותבוסה ללטביה הקיקיונית, שהפכה לאחת ההפתעות המרעננות של הטורניר.

אז מה היה כל כך רע?

אם יש משהו משותף בין הנבחרת ההיא לזו של יותם הלפרין, ליאור אליהו וחבריהם זה היעדר הרוח, מכל סוג שהוא. אין רוח קבוצתית, אין רוח לחימה ואין שאר רוח. “נבחרת האדישים של אירופה", הודפס ב"ידיעות אחרונות" אחרי ההפסד ללטביה ומוטי דניאל הסביר מה היה חסר: "הייתה עייפות ובמצב כזה קשה להוציא אנרגיות חיוביות". שרף נאלץ להשתמש בתירוץ הכי שחוק כדי להסביר: “הכישלון שלנו היה מנטלי". לנו יש תחושה שהוא ישתמש במשפט הזה גם בתום טורניר המוקדמות הנוכחי.

מדוע היא טובה מזו הנוכחית?

לנבחרת של 1993 היה כדורסל, רק שלא תמיד היה לה חשק לשחק אותו. לכן ראינו ניצחון בלתי נשכח על יוון ומחצית שנייה גדולה נגד איטליה, אבל גם את החרפה מול לטביה. ומה כיום? גם אין חשק וגם אין כדורסל.

1987

מה בדיוק קרה שם?

הנבחרת ששיחקה שנה קודם באליפות העולם התרסקה ברעש גדול באליפות אירופה שנערכה ביוון, ולקח לנו שנים להתאושש מהנפילה הזו, שכן רק ב-1993 חזרנו לקדמת היבשת. על הנייר הורכבה נבחרת כישרונית וקטלנית, אך כגודל התקוות והציפיות כך גודל האכזבה. הנבחרת הפסידה באליפות אירופה ל"מעצמות כדורסל" של העת ההיא, הולנד, פולין, גרמניה וצרפת (השתיים האחרונות היו אז נבחרות בינוניות ומטה), וסיימה במקום האחרון בבית. מזל שניצחנו את רומניה כדי להימלט מהמקום האחרון בטורניר. את השבר שיצרו צביקה שרף ושחקניו אפילו הנבחרת הנוכחית טרם הצליחה ליצור, אבל נראה שהיא בכיוון הנכון.

אז מה היה כל כך רע?

איציק כהן ידע רק להרביץ, עופר פליישר ידע רק לתת את הנשמה וחן ליפין ידע רק לעבור את החצי. כן, היו לא מעט מגבלות לאותה נבחרת מהוללת. מזל שג'מצ'י להט עם ממוצע של 31.7 נקודות למשחק, אחרת...נו טוב, גם כך זה היה רע לתפארת. הקו האחורי המוכשר עם עדי גורדון, ארי רוזנברג ודורון שפע, לא ידע להפוך את אוסף הבודדים לקבוצה, וזכה לקיתונות של בוז וביקורת על משחקו האטי והמגושם. נדב הנפלד לא היה בעניינים, מוטי דניאל נעלם, שטיינהאוור ופליישר היו רכים מתמיד ולבאן מרסר שימש עלה תאנה בצבע.

כמו הנבחרת הנוכחית, ובעצם כמו תמיד, הנבחרת הייתה נחותה בריבאונד, לא איימה בצבע ולכן הייתה מוגבלת יותר ולא איימה על היריבות. מיקי ברקוביץ' לא היה בסגל, והמחסור במנהיגות בלט בכל אחד ממשחקיה.

מדוע היא טובה מזו הנוכחית?

אז זהו, שהיא לא ממש טובה יותר. מדובר בנבחרת מלאת פוטנציאל, שבזכות ההגרלה הנוחה שקיבלה (הבית השני היה קשה בהרבה), היא הייתה אמורה להתברג בין שש הראשונות. נכון, נגד צ'כיה ראינו את אותה רכות בצבע גם מגרין, קוז'יקרו ואליהו, והגארדים לא תפקדו, אבל רק בסוף טורניר המוקדמות נוכל לאמוד את גודל הקטסטרופה. הפארסה מאותה אליפות יכולה לשמש "מודל לחיקוי" עבור הנבחרת הנוכחית, וזה כשלעצמו מזכה את זו של 87' בתואר הנבחרת המאכזבת והגרועה ביותר שראינו. בינתיים לפחות.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully