הליגה של מכבי

במשך שנים הליגה המקומית היוותה עבור שחקני מכבי תל אביב מעין אימון מקדים לקרבות באירופה, אולם העונה נראה כי השתנו פני הדברים, ומי שעקב אחרי שתי הזירות חש בהבדל. אם בליגה המקומית מכבי ספגה מבני השרון הפסד משולש, התפרקה בגמר הגביע, הובסה ברמת גן ובחולון והתקשתה לנצח בגליל, הרי שביורוליג המצב שונה. דווקא שם קל לה יותר.

התחושה הזו מעוגנת בכמה סיבות. בשנים האחרונות היורוליג נחלשה עקב עזיבתם לאן.בי.אי של הכוכבים הגדולים. הכישרונות המקומיים שצומחים עוזבים די מהר לארצות הברית, ואת מקומם תופסים ברוב המקרים אמריקאים בינוניים, שמהווים שחקנים משלימים. לעומת מכבי משופעת הזרים, לרוב הקבוצות כשניים-שלושה כאלה באמתחתם, כך שמשקל שחקני החיזוק הלא אירופאים בירידה.

נקודה נוספת שעומדת לזכות מכבי היא איכות הסקאוטינג הירודה של יריבותיה האירופיות. בליגת העל כל מאמן ושחקן מכירים את יכולותיו של עמרי כספי, מהירותו של אלכס גארסיה או הקושי של ניקולה וויצ'יץ' להסתדר עם קו קדמי חזק ואתלטי. לעומת זאת, כשקבוצה מאפשרת לאסטבן באטיסטה לקלוע מצד שמאל, ומרשה לטרנס מוריס לקחת ריבאונד התקפה אחרי החטאה של וויל ביינום, זה סימן שמישהו ביורוליג לא הכין שיעורי בית. כך הפכה מכבי, קבוצה ללא רכז אמיתי בקו האחורי, לקבוצה שמוסרת הכי הרבה אסיסטים בשלב הבתים והטופ-16.

גם ליד אליהו יש משקל יתר העונה, ואין דין 11,000 אוהדים משולהבים נגד ברצלונה, כדין מאות בודדות מול חולון. עבור קבוצה חסרת יציבות ורעועה מנטלית כמו מכבי, מדובר בהבדל של שמים וארץ.

שלב ההצלבה היטיב מבחינה זו עם ברצלונה, ולכן הערב תעמוד מכבי מול המבחן הכי קשה וחשוב שלה עד כה העונה. עם רזומה של שני מפגשים, שחקניו של צ'אבי פסקוול אמורים לשנן מתוך שינה את חסרונותיה ויתרונותיה של מכבי, אחרי שכבר חוו את יד אליהו. ברצלונה חייבת להיות מוכנה לכל שפן שישלוף צביקה שרף מהכובע, והיא מודעת לכך שכל הלחץ על המארחת. אם הקטלאנים יתפרקו בהיכל, זו תהיה תעודת עניות ליורוליג, ולקבוצות הצמרת שהיא מוציאה מקרבה.

בהנחה שהאורחים אכן יעשו שיעורי בית, מכבי תצטרך להוכיח שיש לה את מה שדרוש כדי לנצח משחקים גדולים: שכל וקור רוח ברגעי ההכרעה. לאורך העונה לא ראינו ממנה הרבה מאלה, ואם הם יופיעו מול ברצלונה יהיה למכבי על מה להישען בפיינל-פור האירופי, ואפילו, היד רועדת בעת כתיבת המלים, בזה הישראלי.