סקר מהיר

סיקור מיוחד סיקור מיוחד איך נראים הביצועים שלהם?
מסך מורשה

למה אני אומר את מה שאני אומר?!

מאת: בן זילכה, מערכת וואלה! ספורט
פייסבוק טוויטר

בכל אולימפיאדה הגרטליזם של משה גרטל רק מתחדד, וב-HD הוא כבר מכה את הצופים שוק על ירך. טור הטלוויזיה של בן זילכה

אני משאיר לכם את המשימה למצוא דמות טלוויזיונית שהולמת את יורם ארבל, אבל אין ספק שאורי לוי הוא ההנק קינגסלי של הערוץ הראשון. אצל שניהם השפם מתפקד כסמל מסחרי גם אם הם יגלחו אותו עם מצ'טה, שניהם סיידקיקים נצחיים שהסיכוי שלהם לתפוס את עמדת הכוכב הראשי שווה לסיכוי של אתלט ישראלי לעמוד על הפודיום בקרב עשר. עם זאת, הדמות הקומית המרתקת ביותר בשנים האחרונות היא דייויד ברנט בגילומו של ריקי ג'רווייס, היוצר והכוכב של סדרת המופת הבריטית "המשרד". ג'רווייס הביא למסך איכות שאיש לא זיהה לפניו כבעלת מקדם קומי, טיפוס שההגדרה הקולעת ביותר עבור היא, אממ..., איך לומר, תמוה. ג'רווייס בכובעו של ברנט מצטיין ברפליקות שמותירות אחריהן שתיקה מביכה או חוסר נוחות שגוררת תזוזות עצבניות על הכיסא. וכשאוגדים את שלל התכונות האלה, המסקנה הבלתי נמנעת היא שהמתחרה היחיד על התואר ברנט של שידורי האולימפיאדה הוא משה גרטל. כשגרטל סוגר עוד יום במשרד, הכוונה היא לרצף אמירות משונות בעלות מאפיינים של קומדיה בריטית.


מודע לפוטנציאל המערער שקיים בכל משפט שלו. גרטל (צילום: עומר מירון) מודע לפוטנציאל המערער שקיים בכל משפט שלו. גרטל (צילום: עומר מירון)

מודע לפוטנציאל המערער שקיים בכל משפט שלו. גרטל (צילום: עומר מירון)


פעם בארבע שנים מופתע הצופה לגלות שהגרטליזם של גרטל לא רק שאינו נשחק עם הזמן, אלא שהוא מתחדד ומקצין. שעת צהריים בבריכה האולימפית בלונדון. יעקב טומרקין מותח את איבריו לקראת משחה 100 מטר גב, ממנו הוא מקווה להעפיל לחצי הגמר. מדינה שלמה עסוקה בלגרד פרנסות, אבל כל השאר מחזיקים אצבעות לכישרון הישראלי ועוצרים לכבודו נשימה. המתחרים מתייצבים על האדנים. יריית הזינוק מפלחת את האוויר. גרטל מלווה את מעוף השחיינים באוויר לקראת הנחיתה במים במשפט שלוכד את הדרמה במלואה: "זאת הפעם הראשונה אגב שכל השחיינים במקצה הזה שוחים עם כובע לבן". ובעוד המשפט עדיין מהדהד בראשך תוך שאתה מנסה לחבר שוב את חוט המחשבה שנקטע בשל קצר חשמלי, גרטל ממהר להכריז: "אבל מה זה חשוב!"

רגעים מעין אלה מרמזים שייתכן שגרטל, כמו ג'רווייס, מודע לפוטנציאל המערער שקיים בכל משפט שלו, ער לחותם הבלתי נמחה, לפחות לכמה שניות ארוכות, שמותירות אחריהם אמירות תמוהות על התאים האפורים. נכון, לעיתים הוא בוחר במשפטים כמו זה שבחר בו לתאר את איכות התמונה של ערוץ ה-HD, ששם "כל טיפה טיפה, כמו שחמתי אומרת על האורז" (ובכלל, גרטל מרבה להתפעם מערוץ ה-HD. הוא מגלגל את המושג "היי דפינישיין!" על לשונו בתיבול מבטא אידי ארכאי, בדגש על היו"דים, כמין מהגר טכנולוגי שעדיין אוחז באקצנט של הארץ הישנה), ואז להותיר אותו מרחף באוויר, ולהשאיר לצופה את מלאכת הפרשנות מה היתה כוונת המשורר.

אבל במקרים אחרים הוא מקדים את הצופה בשתי תנועות חתירה לפחות. הנה, הדרום אפריקאי קמרון ואן דר ברג מתקדם במרץ לקראת זכייה במשחה החזה, וגרטל מלווה את ניצחונו הקרב בפנייה לפרשן ברוך "בוקי" צ'יש "אמרת גנבו לו את כל הבית, הוא אמר אני רוצה זהב", ועוד לפני שהדוקטור מספיק להגיב, מהסה אותו השדר ומצטט את הדרום אפריקאי שחוגג את ניצחונו: "עזבו איתי עם כל הזוטות הקטנות האלה של גניבת הדירה!"; ובהזדמנות אחרת, כשגרטל אומר "ופלגריני שלנו סיימה במקום החמישי", וכשהצופה תוהה בינו לבין עצמו מה בעצם הופך את פלגריני זו לשלנו, מקדים אותו השדר בשאלה - "למה אני אומר שלנו?".


מופע צדדי בהצגה של השדר. הצרפתים (צילום: רויטרס) מופע צדדי בהצגה של השדר. הצרפתים (צילום: רויטרס)

מופע צדדי בהצגה של השדר. הצרפתים (צילום: רויטרס)


ובאמת למה? זאת שאלה שכוחה בכך שהיא נותרת חסרת מענה. סימן השאלה שהיא מותירה אחריה היא המרכיב האחרון שניתן לצפות משידור ספורט, שמעצם טבעו הוא נחרץ ופסקני. גרטל אמנם חורג מהפרוטוקול של שידורי הספורט, אבל אלו בעיקר אנחנו, הצופים, שמתקשים לצמצם אותו לתבנית שהורגלנו אליה. הוא מבקש לשלוח לו מסרונים באמצע השידור, וזה מספיק כדי לטלטל את עולמינו.

אתמול היה יומו הגדול. אחרי בוקר מבולבל למדי הגיע הלילה ואיתו משחי הגמר. גם בהם הוא לא חסך בחידודי לשון: בפתיחת גמר ה-400 מטר בסגנון חופשי לנשים הוא תהה "האם זה משחה טקטי או משחה של תמות נפשי עם פלישתות?" ובמשחה נשים אחר הוא קבע כי "רבקה מתחילה עם המפעל הציוני שלה". אבל אז הגיע גמר ה-400 מטרים שליחים.

הדוקטור טרח להזכיר לו בתחילת המשחה את קלונו. לפני ארבע שנים, בבייג'ינג, גרטל רשם בספרי ההיסטוריה, או לפחות בגרסת ה"הוצא מהקשרו" שלהם, את המשפט "הצרפתים מכים את האמריקאים שוק על ירך", רגע לפני שהרביעייה האמריקאית, בראשות מייקל פלפס, זכתה בזהב. הפעם האמריקאים הובילו בבטחה מהרגע הראשון. אבל גרטל המתין. ריאן לוכטה קפץ למים, בוקי כבר קבע – פעמיים – "אף אחד לא ינצח את לוכטה! אף אחד לא ינצח את לוכטה!", אבל גרטל לא התרגש. ואז הגיע רגע הגאולה שלו. הצרפתי פתח מבערים והשאיר את לוכטה מאחור. "אוי, מה עשיתי?" מירר הפרשן, וגרטל ענה: "לפני ארבע שנים אני אכלתי את הכובע. היום תורך". "תזמין לי כרטיס חזרה", ביקש הדוקטור. "אוהב אותך יותר מדי" ענה לו השדר. אז "אם אתם רוצים לשמוע את משה גרטל", כדבריו של גיבור היום, "רק בערוץ הראשון ובאתר האינטרנט שלנו. כנסו כנסו!".


אולימפיאדה לונדון 2012 בוואלה!

קישורים:

 

תגובות
הוסף תגובה

צילום תגובה
מאת:
נושא:
  בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאים הבאים:
אין לפרסם באתר תגובות המפרות הוראות כל דין ובכלל זה תגובות בעלות אופי מיני בוטה, תגובות מאיימות, גזעניות, מוציאות לשון הרע, מעודדות לביצוע הסתה, פוגעות בפרטיות, מזיקות, פוגעות ברגשות הציבור, מפרות זכויות קניין רוחני ותגובות בעלות אופי מסחרי ו/או מידע פרסומי. האחריות הבלעדית לתוכן התגובה הינה של כותב התגובה. וואלה שומרת לעצמה את הזכות למסור את פרטי כותב התגובה לכל גורם בהתאם לשיקול דעתה ושומרת לעצמה את הזכות לפרסם רק חלק מהתגובות ו/או למחוק תגובות שפורסמו. אין באמור לעיל כדי לגרוע מהאמור בהוראה מהוראות תנאי השימוש באתר או בכל דין אחר.
הוספת תגובה
מאת:
נושא:
תוכן:
בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאים הבאים:
אין לפרסם באתר תגובות המפרות הוראות כל דין ובכלל זה תגובות בעלות אופי מיני בוטה, תגובות מאיימות, גזעניות, מוציאות לשון הרע, מעודדות לביצוע הסתה, פוגעות בפרטיות, מזיקות, פוגעות ברגשות הציבור, מפרות זכויות קניין רוחני ותגובות בעלות אופי מסחרי ו/או מידע פרסומי. האחריות הבלעדית לתוכן התגובה הינה של כותב התגובה. וואלה שומרת לעצמה את הזכות למסור את פרטי כותב התגובה לכל גורם בהתאם לשיקול דעתה ושומרת לעצמה את הזכות לפרסם רק חלק מהתגובות ו/או למחוק תגובות שפורסמו. אין באמור לעיל כדי לגרוע מהאמור בהוראה מהוראות תנאי השימוש באתר או בכל דין אחר.
מדור פירסומי