לפעמים תמונה אחת אומרת הכל. רומן אברמוביץ' ואברם גרנט על המרפסת בסטמפורד ברידג', כפי שהופיעו בקטן על שער מדור הספורט של "מעריב", זהו מחזה שהביטוי שהולם אותו הוא Too Good To Be True. אפילו וודי אלן בכבודו ובעצמו לא האמין שזליג שלו יקרום עור וגידים. מילא "ישנוני" העתידני, הוא בטח אמר שפתח עם העיתון את הבוקר בדוכן הטוטו השכונתי, אבל זליג? באמת יש אדם כזה - פוסט מודרניסט מושלם, הנע על פני יבשות בניגוד לחוקי הזמן והמרחב? יום אחד הוא מובטל במשרדו הירושלמי של ארקדי גאידמק ולמחרת הוא על המרפסת בלונדון כתף אל כתף עם הבעלים של צ'לסי, אחד האנשים החזקים בכדורגל העולמי?
סרטו המופתי של וודי אלן מ-1983 היה בעצם ניסיון לבחון את גבולות הקולנוע ואת כוחו של המדיום לברוא מציאות. הנה בא אברם ובורא עולם דומה. לא סתם הוא תיאר את הקמפיין הקודם כחלום. כמו וודי אלן, גם אברם משתמש בחומרים אמיתיים ופיקטיביים זה לצד זה. בסוף מה שיישאר מהקמפיין הקודם זה החלום, מה שיישאר מפורטסמות זה שאברם לקח אותה למקום הראשון בליגה. יחד עם תוצאות אובייקטיביות, קמפיין נטול הפסדים ושיוויון נקודות עם סגנית אלופת העולם, אברם הוא שם חם בבורסת המאמנים העולים ביבשת. זה שכבר היינו במשחקי ההצלבה אצל שרף ושחסרה בדיוק שנייה להעפלה לשלב הצלבה נוסף בתקופת קודמו נילסן, וזה שהוא רק אחד בצוות תחת רדנאפ, לא יפריעו לבימאי ולכוכב, אברם גרנט, לבנות עבר, הווה ועתיד, שהקשר בינם למציאות רופף.
רזומה של עילוי
אלן ביקר למעשה את נטייתם של המשטרים הטוטליטאריים לשכתב את ההיסטוריה, בין היתר באמצעות דיווחי חדשות מזויפים, תוך שילוב תמונות פיקטיביות באירועים אמיתיים. אחרי הכל הצילום הוא הוכחה למשהו אמיתי. אך תמונות מאז ומעולם מטופלות, מקוצצות ומעוותות בעדינות במהלך העריכה. הצילום יוצר מציאות. מתוך איצטדיון שלם, אנחנו בארץ מקבלים תמונה של אברמוביץ' וגרנט מודים לבחורים אחרי ניצחון בליגה. המציאות הפקטיבית, הפכה - בהבלחת מצלמה, ובהחלטת עורך בסוכנות הידיעות לשלוח דווקא את התמונה הספציפית הזאת - למציאות היחידה.
תראו את התמונה ותבינו שגרנט הוא באמת קוסם. רומן אברמוביץ' מסתכל ברזומה של הישראלי ורואה עילוי. תצלום אוויר שלא מציג את כל הנפילות בדרך, את המזל ואת המערכים הנסוגים והמייאשים אלא רק נקודות ציון כגון מקום שני עם הפועל פ"ת הקטנה, אליפות עם מכבי ת"א אחרי 13 שנה, אליפות עם הברומרים, אליפות בחיפה אחרי 7 שנים עקרות, ועוד אחת. כמו לנרד זליג, הרוצה כל הזמן להשביע את רצון סביבתו, כך כשהוא אצל הפסיכיאטרית הוא מציג את עצמו כקולגה, כך אברם לצידו של שועה עולם כאברמוביץ'.
מהו אברם אם לא הגירסה המשוכללת ליהודי שכל הזמן מחפש את הדבר הבא, חסר שקט, בתנועה מתמדת, נטמע בסביבה. הוא ידיח את רדנאפ ויחליף את מוריניו, כשזה יכשל בניסיון השלישי עם צ'לסי בליגת האלופות. אבל גם גביע הצ'מפיונס והיותו המאמן הגדול בעולם לא ישביעו את תאבונו. בקרוב הוא כבר יתחבר עם איזו דמות צללים שתברר בשבילו אם הג'וב של המלכה בטוח, או שיש לה איזה סעיף בחוזה שמשחרר אותה מהתפקיד בשל קבלת כסף מתחת לשולחן.