אוהדי הכדורגל בגרמניה חוככים את ידיהם בהנאה. ביום שישי, הבונדסליגה אהובתם, חוזרת לפעילות מלאה. אחרי קיץ מדהים מבחינתם, בו אירחה גרמניה את גביע העולם שהוכתר בהצלחה לפחות מבחינת הארגון והחוויה הלאומית, מצפים בגרמניה לאחת העונות המרתקות שידעה הליגה בשנים האחרונות.
היחלשותה היחסית של באיירן, הדאבליסטית בשנתיים האחרונות, האצטדיונים החדשים, השחקנים המקומיים שטיפסו למדרגה של גיבורים לאומיים במונדיאל האחרון, עזיבת כמה כוכבים משמעותיים וצמיחתה המתמדת של הליגה מבחינת עניין והכנסה, מבטיחים עונה מעניינת מאוד. בשביל לדאוג שהליגה תתחיל "הכי חזק שהיא יכולה ולאט לאט תגביר", כמאמר המשפט האלמותי, דאגה ההגרלה לארגן מפגש טיטאני בין באיירן לדורטמונד באליאנז ארינה בשישי.
מעבר לכדורגל האטרקטיבי, ולקבוצות הקבועות שמאיישות בדרך כלל את צמרת הטבלה, יש עוד כמה דברים ששווה לדעת על אחת הליגות המדליקות באירופה, רגע לפני בעיטת הפתיחה.
כך עושים זאת נכון
בתקופה בה אוהדי הכדורגל האיטלקים נוחתים לקרקע מהזכייה בגביע העולמי היישר אל פרשת השחיתות בכדורגל המקומי, והפרמיירליג מנסה להתמודד עם משבר חדש של ירידת מתח ועניין, כמו גם בריחת קהל בשנים האחרונות, ה[[בונדסליגה]] שומרת על גרף של עלייה מתמדת מבחינת כמות השערים, הצופים, וההכנסות. מאז הוקמה הליגה ב-1962, דאגו קברניטיה להעבירה תהליך רצוף של שיפור. בהתאחדות לכדורגל בישראל יוכלו ללמוד כמה דברים על ניהול תקין מלמידת שיטת העבודה בגרמניה.
בשנה שעברה, בפעם החמישית ברציפות, שברה הליגה הגרמנית את שיא הצופים הממוצע למשחק באירופה, והעמידה אותו על 38,191, שמשמעותם מעל 11.7 מיליון צופים בעונה. "המותג הקרוי בונדסליגה חזק יותר מבעבר, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה איכותית", אומר וורנר האקמן, נשיא מנהלת הליגה.
אם תשאלו את אוהדי הכדורגל הגרמנים מה הופך את הליגה הזו לכל כך מרתקת ורוחשת, התשובה תצביע כנראה לכיוון האנשים שיושבים בחלונות הגבוהים. מקור הגאווה הגדול ביותר של ראשי הבונדסליגה הוא שמאז הוקמה לפני 44 שנים, אף מועדון מקצועני הרשום בגרמניה לא ירד מנכסיו, פשט רגל, הורד ליגה או הפסיק את פעילותו במהלך עונת משחקים נתון חסר תקדים בקנה מידה עולמי, שהביא את פיפ"א להשתמש במודל הגרמני בחוקיה החדשים כלפי ההתאחדויות בעולם.
"בליגה שמים דגש גדול מאוד על יציבות כלכלית", אומר [[פרנץ בקנבאוור]]. "אין פה אנשים אולטרה-עשירים שמשתמשים במועדונים כמשחק פרטי. מועדונים צריכים להיות שייכים לאוהדים ולא לאדם אחד פרטי". אותה מדיניות, מתבטאת גם בשפיות שמציגים המועדונים באשר למפעלים האירופאיים, בהם לא נחלו הגרמניות הצלחה יתרה בשנים האחרונות. למרות הנתון הזה, האצטדיונים מלאים, והפופולאריות של המשחק בשיאה.
לא פלא אם כך, שקבוצות הבונדסליגה רשמו בעונה שעברה רווח נקי ממוצע של 3.13 מיליון יורו. "אנחנו מאוד גאים במספרים האלה", אומר כריסטיאן מולר, מנכ"ל הכספים של הליגה. "אלו מספרים מאוד מרשימים המגיעים משני מקורות עיקריים פרסום וטלוויזיה".
בעוד מועדונים בעולם מוציאים את רוב הכספים שלהם על שחקני רכש, בבונדסליגה אחוז ההוצאות בכיוון הזה הוא הנמוך ביותר מבין הליגות הבכירות באירופה, עובדה שלא פוגעת בכמות העניין שהיא מייצרת. בעוד תשלום המשכורות בפרמיירליג לדוגמא מהווה בין 60-70 אחוז מכלל הוצאות המועדונים, קבוצות הבונדסליגה רשמו ירידה מ-45 אחוז ל-38 אחוז בעונה האחרונה בנתך המשכורות מתוך ההוצאות הכלליות.
השיווק הנכון של המשחק במדינה כולה הוביל למצב שגם במשחקיה של מינכן 1860 המשחקת בליגה השניה, מתמלא האליאנז ארינה החדש בכ-50 אלף צופים למשחק. ההתפתחות בחשיבה השיווקית הולידה מצב שבו מליגה לגברים בלבד על פי הגדרה עם הקמתה, הפכה הבונדסליגה לליגה ש-20 אחוז מכלל צופיה הן נשים.
כשהכוכבים חזרו הביתה
המונדיאל האחרון היה השלב הסופי בהתנערות הכדורגל הגרמני מתדמיתו השמרנית והאפורה. הנבחרת שהעמיד [[יורגן קלינסמן]] הביאה לעולם כדורגל גרמני שמח והתקפי, ותייקה את לוקאס פודולסקי, פיליפ להאם, בסטיאן שויינשטייגר ומירוסלב קלוסה ככוכבי העל של הדור הבא בליגה המקומית.
למרות שהבונדסליגה מעולם לא הצליחה להתחרות עם הפרמייר ליג והליגה האיטלקית והספרדית בזוהר של הזרים שנחתו בה, הצליחו קבוצות הליגה להנחית ולגדל לאורך השנים שמות כמו בראיין לאודרופ, ג'ובאני אלבר, יורי דזו'רקף, קראסימיר בלאקוב, סטפן שאפויזאט, צ'ה בום קון, ז'אן פייר פאפן, ג'יי ג'יי אוקוצ'ה, אנטוני יבואה, ז'ורז'יניו, זה רוברטו, ביצ'נטה ליזאראזו, קווין קיגן, רוי מקאי, סורן לארבי, דאבור סוקר, אנתוני יבואה, יאן קולר, ותומאס רוזיצקי.
עידן הפריחה של הבונדסליגה התחיל למעשה אחרי מונדיאל 1990 בו זכתה גרמניה בפעם האחרונה. באותה תקופה, 9 משחקני הסגל שיחקו מחוץ לגרמניה (בניגוד ל-2 בלבד היום). חזרתם של הגרמנים למולדת אחרי הטורניר באיטליה, והגעת הזרים האיכותיים, עשו את ההבדל. מאז, שמרו הקבוצות על סולידיות ברכש, והצליחו לייצר כשרונות מקומיים שהפכו לכוח האמיתי של הליגה. במגזין "קיקר" ידעו לבטא זאת נכון: "הכוכבים ברמה העולמית אמנם לא עוברים לבונדסליגה. אבל אולי הם פשוט כבר כאן?".
באיירן מינכן: באלאק אאוט
כמו בכל שנה, גם השנה [[באיירן מינכן]] היא המועמדת המובילה לזכות בתואר, בפעם הרביעית ברציפות. באיירן הוא המועדון המפואר בגרמניה, המהווה סמל ודוגמא לכל הפרמטרים שעל פיהם נבנתה הליגה - 100,000 חברים רשומים בעל השפעה כל שהיא על הנעשה במועדון, מאזן כלכלי בריא ומכניס, צוות ניהולי ותיק המורכב מאגדות מקומיות, וניהול דקדקני.
המועדון שקברניטיו נסעו בשנת 1963 לקלן בשביל ללמוד מ-פ.צ המקומית כיצד יש לנהל מועדון כדורגל, מחזיק בארונו כבר 20 אליפויות, 13 גביעים, ו-4 גביעי אירופה לאלופות.
אך למרות הציפיות הגבוהות כרגיל, נראה כי משהו הקיץ נסדק במועדון. כוכבים כמו ליזראזו, זה רוברטו וכמובן מיכאל באלאק עזבו, בעוד רוד ואן ניסטלרוי ברח לאולי הנס והחברים בין הידיים בקרב מתוקשר מול [[ריאל מדריד]]. למרות השקעה של 20 מיליון יורו הקיץ על רכש (שרובו זרם לכיוונם של לוקאס פודולסקי ודניאל ואן בוייטן הבלגי), התחושה היא כאילו המועדון השנה עומד לדרוך במקום.
ההפסד במשחק האימון לאוראווה רדס היפנית, כמו גם ההפסד בגמר גביע הליגה לורדר ברמן, מרמזים על שנה לא פשוטה. "השנה הולך להיות לנו הרבה יותר קשה לזכות בתואר מבשנים קודמות", אמר המנהל הספורטיבי, אולי הנס. "אבל לשלוט בליגה זו לא המטרה היחידה. יש לנו כמה שחקנים צעירים שצריכים להשתלב".
הנס מדבר בעיקר על כוכבי הנבחרת במונדיאל שוויינשטייגר, להאם ופודולסקי, אך גם שוער הנבחרת האולימפית, מיכאל רנסינג, שמיועד בשנה הבאה לרשת את החלל הגדול שישאיר [[אוליבר קאן]]. על החור שהשאיר באלאק במרכז השדה אמורים להשתלט שוויינשטייטר ודמיקליס הארגנטינאי, שיצטרך לאסוף את עצמו לאחר אי ההכללה בסגל הארגנטינאי למונדיאל.
אוהדי באיירן חלוקים באשר לעזיבתו של באלאק. חציים מתייחסים אליו ככשרון הגדול ביותר בגרמניה בשנים האחרונות, והאחרים רואים בו "אובר-רייטד" מובהק. לא סתם שיחרר המאמן, פליקס מאגאת', שהאריך את חוזהו במועדון לעונה נוספת, הצהרה מעניינת מאוד כשאמר: "נהיה יותר גמישים בלי באלאק ואולי אפילו יותר יצירתיים. נצטרך למצוא מערך חדש ויציב במרכז השדה וזה יקח זמן". אובר-רייטד או לא, באלאק כבש בשנה שעברה 14 שערים מעמדת הקשר בדרך לדאבל השני ברציפות עם המועדון.
השמרנות של באיירן במדיניות הרכש, והמדיניות הקבועה של רכישת השחקנים הטובים בגרמניה בתוספת שחקני חיזוק מיבשת אמריקה בדרך כלל, לא השתנתה מזה שנים. אותה מדיניות הביאה למועדון את גביע האלופות ב-2001 ואת 3 האליפויות האחרונות, אבל גם אולי שחקה מעט את מעמד הקבוצה בקרב אריות הכדורגל של אירופה.
3 מיליון יורו בלבד הפרידו בין ואן ניסטלרוי למינכן, 3 מיליון יורו שנפרדו בשימחה מהכיס של רמון קלדרון, נשיא ריאל מדריד, וממחישות בפשטות את ההבדלים בגישה, או את הקבעון המחשבתי אם תרצו.
הסיבה העיקרית לחוסר המעוף בתפיסה נעוצה אולי בעיקר בעובדה כי בעלי הכוח במועדון עובדים בו מספר שנים בדיוני יחסית למציאות בכדורגל המקצועני של ימינו: הג'נרל מנג'ר הראשון היה איש המכירות רוברט שוואן שהחזיק בתפקיד עד מותו, ואת מקומו החליף פרנץ בקנבאוור. ב-1979 תפס את המושכות אולי הנס, שהיה רק בן 27 כשנכנס לתפקיד, קרל הופנר, חבר בצוות המנהלים, יושב שם מ-1983, ויו"ר המועדון וחלוץ העבר, קרל היינץ רומיניגה, חבר בהנהלה מ-1974.
האוהדים של באיירן, הצמאים תמיד להצלחה, יקבלו את הפסד צלחת האליפות (או "צלחת הסלט המכוערת בעולם", כפי שמכנים אותה האוהדים בגרמניה) רק בתמורה לזכיה בתואר אירופי. גורמים במועדון כבר מגלים חוסר סבלנות נוכח אי ההצלחה בשנים האחרונות בליגת האלופות, ויתכן כי פליקס מאגאת ישחזר את הטקטיקה בה נהג אוטמאר היצפלד ב-2001, כשהקריב 9 משחקים בגיזרה המקומית שעלו לו בהפסד האליפות לטובת דורטמונד, אבל הובילו אותו לזכיה בגביע האלופות בסן סירו אחרי ניצחון בפנדלים על ולנסיה.
ורדר ברמן: הגיע הזמן
המועמדת המובילה לקרוא תיגר על באיירן היא ורדר ברמן. הניצחון 0:2 בגמר גביע הליגה על באיירן לפני שבוע, היה יריית אזהרה של ממש, שכן ברמן גילתה עליונות על הבווארים מן הפתיחה. ברמן, אלופת 2004, סיימה את העונה הקודמת ברצף של 7 משחקים ללא הפסד, בינהם ניצחון 1:3 על באיירן, שהספיק לה לסיים רק במקום השני. "הציפיות שלנו אחרי שסיימנו במקום השני לא קטנו", אמר מאמן הקבוצה, תומאס שאף. "אנחנו רוצים להיות בצמרת בכל מסגרת".
ברמן, שביססה את עצמה בשני העשורים האחרונים כמועדון מספר 2 בגרמניה, לפחות מבחינת תארים, מתחילה לאט לאט להפוך ממועדון צנוע, למועדון שאפתן. החוד האימתני (שהוביל את הבונדסליגה בשנה שעברה עם 79 שערים) הכולל את מירוסלב קלוסה (מלך השערים של המונדיאל) ואיוון קלאסניץ', בתמיכת טים בורובסקי וטורסטן פרינגס, אחד המצטיינים בגרמניה במונדיאל האחרון, ימשיך להוות את השלד.
המנג'ר קלאוס אלופס, דאג כבר להבטיח גם את העתיד, כשהביא מהאנובר את בלם הנבחרת בן ה-21, פר מרטסאקר, תמורת פרנק פרנהורסט ו-7.2 מיליון יורו. אלופס איבד אמנם לבורדו את הקשר הצרפתי המצוין, יוהאן מיקו, ואת החלוץ הפרגוואי, נלסון ואלדז שעבר לדורטמונד, אבל דאג להחזיר מהשאלה במיינץ את הפליימייקר מוחמד זידאן, ולהחתים את פייר וומה מאינטר ודייגו הברזילאי מפורטו.
המבורג: בגוד קומפאני
המבורג מנסה לשחזר את ימי הזוהר שלה מתקופת קווין קיגן. ה-AOL ארינה מפוצץ בכל משחק, ועונת אשתקד בה הפסידה הקבוצה רק במחזור האחרון את המקום השני לברמן, נוטעת תקוות להמשך. תומאס דול, שחקן הנבחרת לשעבר, נחוש בדעתו להוכיח לגרמניה כי הקבוצה המפתיעה של העונה שעברה מוכנה לעשות צעד נוסף בצמרת. "אנחנו שואפים להגיע לטופ ולהוכיח שאנחנו לא עלה נידף ברוח", אמר דול על קבוצתו.
כל זה טוב ויפה על הנייר, אבל בפרקטיקה נראה כי המבורג רק הלכה אחורה. דניאל ואן בוייטן עבר לבאיירן, וכמעט כל חוליית ההתקפה התפזרה לכל עבר סטפן ביינליך עבר לרוסטוק, סרגיי ברברז ללברקוזן, ואאילטון השמנמן לבשיקטש. האוהדים בעיר הנמל המקסימה תולים את תקוותיהם בפאולו גריירו הפרואני שהגיע מהאלופה, והוא ייעזר בחלוץ חוף השנהב בן ה-22, בובאקור סאנוגו, שהגיע לקבוצה אלמוני בעונה שעברה אך הרשית בסופה 10 פעמים. את מקומו של ואן בוייטן בהגנה יתפוס כשרון בלגי צעיר אחר - וינסנט קומפאני שהגיע מאנדרלכט תמורת 8 מיליון יורו.
למרות ההיחלשות היחסית, דול יודע שהיציבות של קבוצתו היא שתכריע. עונה טובה של רפאל ואן דר וארט שהפך לאליל הבנות ביציעים, יכולה עם קצת אמונה להוליד סנסציה. בבונדסליגה, הצמודה בדרך כלל, הכל יכול לקרות, ולראיה עונת 1997/8, אז עלתה קייזרסלאוטרן לליגה הראשונה ולקחה באותה שנה את האליפות.
שאלקה: בכוח ההתקפה
גם שאלקה 04, שזכתה באליפות האחרונה שלה ב-1958, נדבקה בקדחת האפשרות לזכות בתואר. מירקו סלומקה מאמנה, מבטיח לא רק מאבק על הכתר, אלא גם כדורגל התקפי. "אנחנו רוצים להתקיף את התואר תרתי משמע", אמר. "לשחקנים שלנו יש את הפוטנציאל לעשות זאת". העונה האחרונה היתה מוצלחת עבור הקבוצה מגלזנקירשן, שסיימה רביעית והודחה בחצי גמר גביע אופ"א בידי סביליה. אם הכל יילך חלק, שאלקה תצליח לעבור את שלב המוקדמות בליגת האלופות ותצא להרפתקה של ממש.
שאלקה איבדה את כריסטיאן פולסן הדני לסביליה, ואת אחד הסמלים שלה בעשור האחרון אבה סאנד, שפרש ממשחק במשחק פרידה מרגש. במקומם דאג סלומקה להביא מקייזרסלאוטרן את חליל אנטילופ הטורקי, שכבש 20 שערים בעונה שעברה, ופטר לובנקראנץ הדני מגלאזגו ריינג'רס.
לברקוזן ודורטמונד: בלי הרבה ציפיות
באייר לברקוזן ובורוסיה דורטמונד היו עד לא מזמן קבוצות פאר ומתמודדות קבועות על האליפות. בחירת זרים לא מוצלחת, בריחת שחקנים אחרי הכסף, ושערוריות שונות (בעיקר בלברקוזן) הורידו מעט את שתי הקבוצות מנכסיהן. העונה ינסו השתיים לסיים כמה שיותר גבוה ולהבטיח לפחות כרטיס באירופה.
לברקוזן התחילה את העונה הקודמת בצורה נוראה, אבל בזכות סיום מוצלח הצליחה לסיים חמישית ולהבטיח מקום בגביע אופ"א. עכשיו עובדים בבאייר ארינה על קבוצה לעתיד, עם כמה שחקני בית מצוינים והחתמתו של סטפן קיסלינג מנירנברג. ""ההחתמה הזו היא איתות מובהק לעתיד", אמר [[רודי פלר]], המנהל הספורטיבי של המועדון. "לסטפן תפקיד חשוב במסע שלנו באירופה העונה". מלבדו, מתסמכת לברקוזן על השווייצרי הצעיר טרנקיליו בארנטה, אליו יצטרף העונה הכשרון בן ה-19 מיאנג בויז ברן, פירמין שוואגלר.
את האיזון מבחינת הנסיון אמור להוסיף הבוסני האלמותי, סרגיי ברבארז, שהגיע מהמבורג. "זה נפלא לקבל שחקן כל כך מנוסה וכריזמטי להוביל את הצעירים שלנו", אמר פלר, שאיבד את הבולגרי המצוין דימיטר ברבאטוב לטוטנהאם, ונפרד מהבלם הותיק, יינס נובוטני, שעבר אחרי מחלוקת בנוגע לחוזהו לדינמו זאגרב. על המלאכה ינצח גם העונה, מיכאל שקיבה, עוזרו של פלר בעבר בנבחרת גרמניה, שהגיע למועדון במהלך העונה שעברה.
[[דורטמונד]] נקלעה לקשיים כלכליים, למרות העובדה ש"הווסטפאלן שטאדיום" עולה על גדותיו בכל משחק, ונאלצה למכור את צמד הכוכבים הצ'כים - תומאס רוזיצקי לארסנל ויאן קולר למונאקו. במקום שניהם, נחתו במועדון נלסון ואלדז מברמן, והחלוץ השווייצרי, אלכסנדר פריי, שהגיע מראן.
בהגנה יסתמכו הצהובים על הבינלאומיים כריסטוף מצלדר וכריסטיאן וורנס, בסיוע פיליפ דגאן השווייצרי. החלק ההתקפי ימשיך להתבסס על סבסטיאן קל והכשרון העולה, דויד אודונקור. מקום בגביע אופ"א בהחלט יספק את הקבוצה של ברט ואן מרוייק.