וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

אל ראש ההר (ברוקבק)

22.7.2006 / 10:55

ה"גיי גיימז" בשיקגו אמורים להיות אולימפיאדה להומואים וללסביות, אבל למעשה זה רק עוד תירוץ למסיבה. גאווה לא תצא מזה

ראשית, טרם פותחים בכתבה שעוסקת באולימפיאדה להומואים בשיקגו, ראוי שניפטר מכל הדאחקות הקלישאתיות המתבקשות: הקטגוריה "קפיצה על מוט" לא באמת קיימת, תחרויות הדילוגים הן רק סטיגמה, בבריכת השחייה ממש שוחים ולא מגיעים רק כדי לעשות עיניים ולבדוק את הסחורה, והמנון המשחקים הוא לא "I will survive". אם עד עכשיו חשבתם שה"גיי גיימז" האמיתיים זה האירוויזיון, דעו לכם שאת הלסביות זה לא מצחיק. שיקגו מארחת בימים אלה את תחרויות הספורט הרשמיות להומואים וללסביות, ועשרות אלפי מבקרים מכל העולם הציפו את העיר באירוע שמסב הרבה גאווה ואושר לקהילה.

ועכשיו ברצינות

כ-12 אלף משתתפים מלמעלה מ-70 מדינות (כולל ישראל) לוקחים חלק במשחקי הגייז. זו הפעם השביעית שהאירוע מתקיים (הראשונה היתה בסן פרנסיסקו ב-1982), והשנה לראשונה יתקיימו שני אירועים כמעט במקביל. הראשון, כאמור, מסתיים ממש היום (שבת) בשיקגו (החל ב-15 ביולי עד ה-22 ביולי), והשני, ה"אאוט-גיימס" (outgames), יתחילו בסוף החודש במונטריאול מה-29 ביולי עד ה-5 באוגוסט. הפיצול הוא תוצאה של עוד סכסוך אופייני בין ראשי הארגונים השונים, שלא השכילו להסכים על אופי אחיד של אירוע והחליטו לפצלו.

עיריית שיקגו, שקיוותה שהמשחקים יהוו הכנה לקראת אירוח המשחקים האולימפיים ב-2016, ומארגני האירוע ציפו ל-100 אלף מבקרים. אורח כבוד אחד כבר הבטיח את השתתפותו במשחקים: אוזי גילן, המנג'ר של השיקגו ווייט סוקס. אחרי שלאחרונה הוא עלה לכותרות בעקבות שימוש בכינוי הומוסקסואלי בוטה כדי לגנות את אחד מכותבי הטורים בשיקגו, הוא הבטיח למארגנים שכפיצוי הוא יגיע לטקס הסיום באיצטדיון "ריגלי פילד", ואף יישאר להופעה של סינדי לאופר. אבל אל תחשבו שגילן ממש דיבר עם מישהו מהמשתתפים: המארגנים דאגו להדליף שכשהוצע לו לשמש כ"מאמן כבוד" של אחת מקבוצות ההוקי של הקהילה, הוא סירב בתוקף.

המשתתפים התחרו בלמעלה מ-30 ענפי ספורט, חלקם אולימפיים, חלקם פחות. לצד אתלטיקה, שחייה, חתירה וטריאתלון, השתעשעו החברים גם בריקוד, זריקת חצים (דארטס), ברידג' ובאולינג, והכי חשוב – החלקה אמנותית. עבור זוגות רבים זו הייתה הזדמנות נדירה להחליק יחד בתחרות רשמית, ובכך להתעלם מהמגבלה המסורתית, שדורשת שהזוג יורכב מגבר ומאישה. איפה עוד אפשר לצפות בגבר חסון מניף את חברו, בעודם מחליקים על הקרח? ולא שיש בזה משהו רע.

בשביל מה, בשביל מי

נשאלת השאלה, מדוע ההומואים והלסביות בכלל צריכים לארגן תחרויות ספורטיביות משלהם? "זאת שאלה הגיונית כשהיא מגיעה מהקהילה הסטרייטית", אומר דרק ליקטי, חבר ותיק בוועד המארגן, "אבל ההומואים והלסביות כבר יודעים את התשובה. זה פשוט מגיע לנו, מגיע לנו שוויון חברתי ופוליטי, וגם ספורטיבי. חוץ מזה, חשוב שעוד אנשים יידעו שאנחנו לא מתעניינים רק בבגדים ובמוזיקה של שר".

ריקי גארסייה, לדוגמה, לטיני שרירי ואתלטי, מספר בגאווה שהוא הגיע במיוחד מפורטו ריקו כדי להראות לעולם שהומואים יכולים לשחק כדורסל חזק, מהיר וקשוח. סנדרה אוריאנה בת ה-19, בלונדינית דקיקה ממסצ'וסטס, בסך הכל רוצה להגשים חלום קטן נושן: לשחק כדורגל ולנופף בחופשיות לחברה שלה בקהל, בלי לפחד מהמבטים מסביב. "זה תלוי מאיזה חלק של העולם אתה מגיע", ממשיך ליקטי, "אסור לשכוח שבמקומות רבים יכולים להכות אותך רק בגלל שאחזת ביד של בן הזוג שלך. בשביל אנשים שבאו ממקומות כאלה, ה'גיי גיימז' הוא מקום מפלט". אבל מתברר שגם בארה"ב הליברלית האירוע לא עובר בצורה חלקה. מאות מפגינים שמרנים מ"התנועה למען המשפחה" הגיעו לשיקגו כדי למחות על הלגיטימציה שהתחרויות נותנות ל"תופעה החולנית שנקראת הומוסקסואליות", כדבריהם.

לא ממש ספורט

בעבר המארגנים ביקשו מהוועד האולימפי שיכיר בתחרויות כחלק רשמי מהאולימפיאדה (בסטטוס דומה לאולימפיאדת הנכים) ולכנות את האירוע כ"אולימפיאדת ההומואים והלסביות", אבל הוועד סירב, על אף שהעניק אישור דומה לאולמפיאדת השוטרים, אולימפיאדת העירום ואפילו לאולימפיאדת הכלבים. ההומואים שוב נאלצו להסתפק ב"משחקים". אבל ישנה סיבה אובייקטיבית לכך שה"גיי גיימז" לא כיכבו במדורי הספורט בשבוע האחרון. לא רק שההשתתפות במשחקים פתוחה לכל אחד ואין תנאי קבלה מגבילים – בסוף התחרות כל משתתף זוכה במדליה. אז איזו מין אולימפיאדה זאת? התשובה מסתתרת בגוף השאלה: אולימפיאדה להומואים.

"מעולם לא הייתי בתחרות כל כך מהנה. תנצח או תפסיד, בסוף תקבל חיבוק ונשיקה", אמר ג'ו אלדרידג', שזכה במדליית זהב על אמנויות לחימה. אבל בספורט יש קצת יותר מהחיבוק החם בסוף הקרב, וספורטאים אחרים מהקהילה לא מקבלים את האירוע בצורה כל כך חיובית. "אם הסבא העיוור שלי יכול להתחרות בקליעה למטרה וסבתא שלי והקלנוע שלה נרשמו למירוץ האופניים – אני לא רוצה לקחת בזה חלק", אמרה ננסי וואלאס, כדורסלנית חובבנית משיקגו, שמתנגדת לאירוע במתכונתו הנוכחית, "אין לי בעיה עם זה שאנשים רוצים לכייף ולהרגיש ביחד, שיעשו מסיבות, אבל אין לזה שום קשר לספורט".

ובכל זאת, עדים מספרים שבגזרה אחת נרשמו קרבות ספורטיביים מרים. בלי ידידות, בלי אחווה, בלי רצון טוב. מתברר שכל קבוצות הסופטבול החובבניות באזור שיקגו מורכבות בעיקר מלסביות, וכולן דאגו להירשם לתחרות. בסוף הגמר, לפי הדיווחים, לא היו חיבוקים.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

תרפיית מציאות מדומה: טיפול להתמודדות עם חרדה

בשיתוף zap doctors

מה התועלת?

בסופו של דבר, גם אם על הנייר מדובר בתחרויות ספורטיביות, למעשה מדובר בגרסה דהויה של מצעד הגאווה. כביכול זו חגיגה של ספורט, אחווה, רגש וחופש, עם הרבה צבע וקיטש, אבל במציאות אין לזה כל השפעה. רק ספורטאים אמיצים שייצאו מהארון - כמו איסרה טואלו (שחקן הפוטבול שהודה שאת תשע שנותיו ב-NFL הוא העביר בפחד שמא יגלו שהוא הומו), הקופץ למים גרג לוגאניס או הכדורסלנית שריל סוופס – יכולים לתרום לשינוי התדמית של ההומואים בקרב חובבי ספורט שמרנים. אחרת, ה"גיי גיימז" משמר את הייצוג ההומואי כאתנחתא קומית - דימוי מגוחך ולא רציני, שמחזק את הסטריאוטיפ העממי ומותיר את ההומו בשוליים האקזוטיים או הצבעוניים של החברה, בלי כל אפשרות להיכנס לקונצנזוס.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully