האיש שראה הכל: ראיון עם אברהם קליין

כשעוצרים ושואלים אוהד טיפוסי ברחוב מי הוא השגריר הטוב ביותר שהוציאה ישראל מתחום הכדורגל, רוב התשובות שתקבלו יהיו, סביר להניח, חיים רביבו, רוני רוזנטל, איל ברקוביץ'. אלה שישקיעו קצת יותר מחשבה ויפשפשו בספרי ההיסטוריה הלא כל כך רחוקה, יגלו שאין עוררין על הדמות שהביאה הכי הרבה כבוד לכדורגל הישראלי והגיעה הכי רחוק: אברהם קליין.

השופט החיפאי והדקדקן הגיע מביצת הכדורגל הישראלי של שנות ה-60 ישר אל הבמה הנוצצת ביותר של הכדורגל העולמי. קליין שפט בשלושה מונדיאלים: את המשחק הגדול בין אנגליה וברזיל במונדיאל 1970, שלושה משחקים במונדיאל 1978 (ארגנטינה – איטליה, גרמניה – אוסטריה והמשחק על מקומות 3-4), ושני משחקים גדולים במונדיאל 1982 (כולל רבע הגמר הבלתי נשכח בין ברזיל ואיטליה), ולבסוף זכה לכבוד כששימש כקוון במשחק הגמר בין איטליה וגרמניה.

אברהם קליין שפט כמעט כל שחקן גדול שדרך על הדשא בשני העשורים הללו, ונהנה מהחוויה לרוץ באצטדיונים הגדולים בעולם. הסיפורים שקליין צבר הם נכס אמיתי לכל חובב כדורגל.

"לשופטים הישראלים היה מאוד קשה להגיע לאולימפיאדות ומונדיאלים", מספר קליין על תחילת הדרך לתהילה. "יש כאלה שאומרים שהיום זה יותר קשה, אבל אני טוען שיותר קל. היום החשיפה הרבה יותר גדולה. אז, בשביל להגיע למפעלים הגדולים כל התאחדות המליצה על שופטים, הבעיה היתה שכולם המליצו".

אז איך עשית את הצעד הראשון?

"בשנת 65' נשלחתי לרומא לשפוט משחק במוקדמות גביע העולם בין איטליה ופולין, מול 80 אלף איש. מספר בכירים בפיפ"א ישבו ביציע, ראו אותי והתרשמו. ב-1968 כבר שפטתי באולימפיאדת מקסיקו. משחק בין ברזיל וספרד, משחק על מקומות 3-4 ומשחק בין מקסיקו ויפן. המשחק הזה נתן לי את הפוש הסופי למונדיאל, מכיוון ששפטתי משחק קשה בו ניצחו היפנים באצטדיון האצטקה, מפוצץ בקהל מקומי. כשקיבלתי את הזימון למונדיאל 1970 הייתי בהלם. לא האמנתי. אבל הגעתי מוכן, רצתי את התבור כל שנה, ובמבדקי הכושר במונדיאל הייתי בין הטובים".

במונדיאל הבכורה שלו קיבל קליין במפתיע את המשחק שקבע מי תסיים ראשונה בבית המוקדם, משחק שהפגיש את ברזיל עם אנגליה. "המונדיאל הראשון היה האירוע שסלל לי את המשך הדרך, מכיוון שהמשחק בין אנגליה וברזיל היה הקרב הגדול ביותר - המשחק בין אלופת העולם מ-66' (אנגליה), לקבוצה המוכשרת בכל הזמנים, לדעתי, שלקחה באותו טורניר את האליפות".

על אותו מגרש בגוודלחארה שיחקו השמות הגדולים ביותר בכדורגל העולמי – פלה, ריבלינו, קרלוס אלברטו, טוסטאו, גרסון, בובי מור, ג'ף הרסט, בובי צ'רלטון וגורדון בנקס. ביניהם, התרוצץ קליין. "כשקיבלתי את המשחק בין אנגליה וברזיל לא ישנתי כל הלילה. מעבר ליוקרה, זה היה משחק על ראשות הבית".

המשחק הסתיים בניצחון ברזיל 0:1, והוליד את העצירה שנחשבת אולי למדהימה בכל הזמנים, בה גורדון בנקס הוציא כדור נגיחה בלתי אפשרי של פלה. רבים מהמומחים טוענים שהמשחק הזה היה הגדול בהיסטוריה. "זה היה משחק המאה", אומר קליין. "לפני המפגש בין אנגליה וברזיל במונדיאל 2002 ראיינו אותי ל-BBC. גם אני וגם הם טוענים שהמשחק ב-1970 היה הטוב ביותר בכל הזמנים".

ראשי פיפ"א, ששיבצו את קליין למשחק, לא הצטערו. הישראלי ניהל אותו מצוין וזכה לשבחים רבים. "לתת לשופט ישראלי לשפוט משחק כזה זה היה הימור די גדול", מודה קליין. "הייתי שופט די צעיר, בן 36. היום זה טבעי, אבל אז השופטים המובילים היו יותר ותיקים. אבל המשחק הזה פתח לי דרך שהיתה מאוד מוצלחת. בזכות המשחק הזה קיבלתי עוד שני מונדיאלים".

בראיין גלנוויל, בספרו "ההסטוריה של גביע העולם", התייחס בפרק המוקדש למשחק לשיפוטו של קליין. "זו היתה תצוגת כדורגל נפלאה ומאלפת, שנוהלה בצורה מעוררת הערצה בידי השופט הישראלי האלמוני אברהם קליין. שיבוץ מעורר השראה".

במונדיאל 1978 קליין כבר היה שופט מוערך. את המונדיאל הזה הוא מגדיר כקשה ביותר לשיפוט מכולם. "היתה אווירה של טירוף בגלל שלטון הגנרלים שעבר על המדינה באותה תקופה. העלימו אנשים מהרחובות. המשחקים של ארגנטינה, שגם ככה היו לוהטים, הפכו הרבה יותר לאומניים".

קליין פתח עם המשחק בין איטליה וארגנטינה, המשחק היחיד אותו הפסידו המארחים בדרך לזכייה בגביע העולמי. מהמשחק הזה, לקליין יש לא מעט חוויות, וסיפור אחד שפותח צוהר לעולם שמתנהל מאחורי הקלעים של הכדורגל העולמי.

"המשחק הקשה ביותר לשיפוט היה במונדיאל 78' בין איטליה וארגנטינה", מספר קליין. "במחצית הראשונה הארגנטינאים רצו פנדל ולא שרקתי. כשירדנו במצב של 0:0 להפסקה קיבלתי בוז מ-80 אלף צופים כמו שלא קיבלתי בחיים שלי. עד עכשיו יש לי שריקות באזניים. ידעתי שאסור לי להיכנע ללחץ הקהל וחשבתי בחכמה. ראיתי את האיטלקים עולים ממנהרה אחת ואת הארגנטינאים עדיין לא יוצאים למגרש. למנהרה שלי הגיע הנציג של פיפ"א וביקש שאחזור למגרש. שיחקתי את עצמי כאילו אני לא שומע. כאילו לא מבין אנגלית, לא ספרדית. ידעתי איזה בוז אני אחטוף, והחלטתי לחכות לארגנטינאים. הוצאתי את הראש וראיתי את כל הגובה של מאריו קמפס עולה למגרש עם ואלדאנו מהמנהרה השלישית, וכל הקהל שמח בטירוף. ידעתי שזה הזמן הכי טוב לעלות. סידרתי את הצווארון ויצאתי החוצה".

שפטת באירועים החשובים בעולם. מה האצטדיון שהשאיר עליך את הרושם הכי חזק?

"שפטתי בכל אצטדיון כמעט בעולם, חוץ מוומבלי, ועל זה כמובן אני מצטער, כי זה היכל הכדורגל. אבל אין כמו לשפוט במראקנה, לעיני 200 אלף צופים, זו חוויה אחרת".

אתה יכול להשוות את רמת התחרותיות בין הנבחרות אז להיום?

"היום יש נבחרות טובות, אבל בכל נבחרת יש שחקן או שניים דומיננטיים. במשחק ההוא, שיחקו בכל קבוצה 11 שחקנים שכל אחד מהם היה אגדה, וכולם נפגשו על מגרש אחד".

קליין ראה מקרוב את כל השמות שהפכו במרוצת השנים למיתוסים מהלכים. גם היום הוא עדיין מחובר ועוקב אחרי הכדורגל העולמי. כאחד שנגע בהיסטוריה, הוא יודע בוודאות מי הגדול מכולם, ומי אלה שבאים אחריו. "שפטתי את כל אלופות העולם, חוץ מצרפת שזכתה ב-1998. חמשת הטובים בכל הזמנים לדעתי הם פלה במקום הראשון, מראדונה, בקנבאואר, קרויף ואולי בובי צ'רלטון. אם אני צריך להכניס את רונאלדיניו, אולי הייתי איכשהו משחיל אותו למקום החמישי, אבל לא יותר גבוה. היום שחקנים באים ונעלמים. הם נותנים פה הופעה, שם הופעה. אז היו שחקנים שסחבו על הגב שלהם נבחרות שלמות במשך שנים רבות".

אחרי פרישתו מכדורגל, שימש קליין כיו"ר איגוד השופטים. משיחה אחת איתו אפשר להבין כי מדובר באדם כריזמטי, שמכבד מאוד את המקצוע שהביא לו תהילה, אבל גם לא שוכח מי השחקן הראשי בכל העלילה. "שופט צריך להיות קודם כל בן אדם, ולזכור שגם השחקנים הם בני אדם עם יצרים ודעות משלהם. לכן חשוב מאוד לכבד אותם. מי שמכבד את השחקנים יקבל מהם כבוד בחזרה. רוב השחקנים המובילים מבינים בדיוק מתי השופט יודע שהוא טועה".

ואילו עוד תכונות הכרחיות לשופט?

"שופט טוב צריך ידע מוחלט בחוקה, הוא גם צריך החלטה מהירה ומיקום טוב. מעבר לזה, אני חושב שגם חוש הומור עוזר. לא לכל הערה של שחקן צריך להגיב, וזה טוב לזרוק הערה פה ושם. זה יכול רק לקנות את השחקנים. יש שופטים שמסתבכים בשיפוט, אם מדברים אליהם הם מיד מוציאים כרטיסים. אני אומר שאם דיברו על השופט אחרי המשחק, אז משהו לא היה בסדר".

בשביל להמחיש את חשיבות ההומור לניהול משחק רגוע ושוטף, לא חסרות לקליין דוגמאות. אחד הסיפורים המעניינים קשור בפלה. "במשחק של ברזיל מול אנגליה פלה נכנס לרחבה ונפל. הוא ביקש פנדל ורואים בקלטת שהוא זורק לי מילה. הוא אמר לי: 'איך על זה אתה לא שורק?'. יש שופטים שהיו שולפים לו צהוב. אני חיכיתי. כמה התקפות אחרי זה הוא החמיץ ממצב טוב. ידעתי שזה הרגע שלי להחזיר לו. הלכתי מאחוריו ואמרתי לו בלי שאף אחד ישמע: 'שחקן ברמה שלך חייב לשים את זה בפנים'. הוא חייך. כך לא איבדתי אותו. בהמשך המשחקים ששפטתי אותו כבר היה מין קשר כזה של כבוד בינינו".

קליין רואה היום את השופטים, ומזהה את התכונות הבעייתיות אצל חלקם, בלי לנקוב בשמות. את הכבוד לשחקן הוא ממשיך לשים במרכז התמונה. "בפיפ"א לא אוהבים שופטים מתנשאים. שחקנים מכירים את השופט, וכבר יודעים מי מתנשא. מי שמתנשא לבסוף נופל בפח".

קליין מסרב להתייחס לשופטים של היום, ומעדיף לא לנקוב בשמות כשהוא נשאל האם יש שופט ישראלי שיכול לשחזר את ההישגים שלו. "אני לא מעביר ביקורת מבחוץ, כי אני יודע שזה הרבה יותר קל מאשר לעמוד על המגרש. גם כשהייתי יו"ר איגוד השופטים, לא אהבתי שביקרו את השופטים שלי. דבר אחד אני יכול להגיד – השמיים הם הגבול עבור כל אחד. אם תשאף, תתמיד ותהיה מקצועי, אין שום סיבה שלא תגיע".

במרוצת השנים אסף קליין לא מעט חוויות אישיות וסיפורים מרגשים. כמה אנשים יכולים לספר בגאון ממקור ראשון על הפעם הראשונה בה דייגו ארמנדו מראדונה לבש את חולצת התכלת-לבן?

"שפטתי את מראדונה במשחק הבכורה שלו בנבחרת ארגנטינה", משחזר קליין. "שנה אחרי שהם לקחו את הגביע, הם קיימו ב-1979 משחק ראווה בבואנוס איירס נגד נבחרת שאר העולם. טסתי מפאריז עם פלאטיני, בונייק, רוסי, ריבלינו. כבר במשחק הזה דייגו שיגע את כל העולם וכולם ידעו שהוא יהיה באמת גדול. את טארדלי האיטלקי הרחקתי אחרי 20 דקות, כי הוא הלך לו על הרגליים. במשחק ראווה".

טארדלי וקליין נפגשו פעם נוספת. "הוא פגש אותי במנהרה אחר כך לפני משחק אחר ואמר לי: 'פעם שעברה טסתי בכל העולם בשביל לשחק 20 דקות. כמה אני אשחק היום?'. 'היום', אמרתי לו, 'אתה משחק משחק שלם'".

בכלל, לקליין יש לא מעט סיפורים על מעללי הכוכבים האיטלקים.

"היה לאיטלקים שחקן כסחן בשם קלאודיו ג'נטילה, שהיה שובר רגליים", מספר קליין. "שפטתי אותו במשחק במונדיאל 1982 אחרי שראיתי בטלוויזיה מה הוא עשה במשחק הקודם. רציתי להבהיר לו שאצלי הוא לא יעשה את הדברים האלה. הבעיה היא שאסור להגיד לשחקנים דברים לפני המשחק. חיכיתי לרגע שהקוונים שלי יבדקו את הסוליות של השחקנים, וכשראיתי שהקוון מתקרב לג'נטילה התקרבתי אליו ותפסתי לו את הנעל. הוא הרים מבט, ראה אותי, חייך, ואמר לי 'הבנתי'".

בשנת 1986 פרש קליין משיפוט, במשחק פרידה בו ניצחה מכבי חיפה את פ.צ קלן 1:2, משערים של עופר מזרחי ורוני רוזנטל. לאחר פרישתו המשיך קליין לתרום למקצוע וכתב את הספר "The Referee's Referee". הספר כתוב בשפה האנגלית, ומאגד בתוכו את כל הנסיון שצבר קליין במשך הקריירה. את הספר פותחת הקדשה של לא אחר מאשר פלה, שחקן אשר בינו לבין קליין נרקמה מערכת יחסים מיוחדת שהתחילה במונדיאל 1970.

"הזמינו אותי להיות קוון במשחק ותיקים בין הונגריה של פושקאש לברזיל של פלה ב-1994. את המשחק שפט ההונגרי שאנדור פול, ששפט את גמר המונדיאל ב-1994. אחר כך המשכנו עם ברזיל למשחק ותיקים נגד סלובקיה. מכיוון שאני מדבר הונגרית כשפת אם, פלה ביקש שאצטרף ללימוזינה שלו כמתורגמן. בילינו יחד שבוע שלם, ושיתפתי אותו במחשבה לכתוב ספר. 'זה גם עליך ועל המונדיאל ב-70', אמרתי לו. 'אבל שתדע לך, התנאי היחיד שאני כותב את הספר, זה אם אתה כותב לי את הפתיחה וההקדשה'. הוא הסתכל ואמר לי: 'אין בעיה, תוך 48 שעות זה אצלך'".

פלה אכן קיים את ההבטחה שלו, וכתב: "פגשתי את אברהם קליין במונדיאל מקסיקו 70', כשהוא שפט את המשחק בין ברזיל ואנגליה, משחק שאני רואה בו החשוב ביותר בדרך לזכיה השלישית של ברזיל במונדיאל", כתב פלה. "זה היה משחק קשה, אבל תמיד היתה לו שליטה מוחלטת במתרחש. קריירת השיפוט שלו תמיד קיבלה חיזוק מההופעה שלו, מהשחקנים והמאמנים. אני בטוח שמי שאוהב את המשחק הנפלא שלנו, יהיה מאושר מהספר האותנטי הזה בו אברהם הכניס את כל הניסיון שלו, המעשי והתיאורטי. ברכות אברהם, עבור עבודה שבוצעה כמו שצריך. חברך ומעריצך מברזיל, פלה".