מישהו ייתן לו להיות קפטן?

השבוע התפרסם בוואלה! ספורט מאמר הקורא למאמן הנבחרת דרור קשטן למנות את ואליד באדיר לקפטן הבא של הכחול לבן. מעבר לשיקולים המקצועיים, נשענו הדברים על העובדה שבשעה שעולם הכדורגל הנאור מאמץ את המלחמה בגזענות, הגיע הזמן לקחת את המאבק בגזענות צעד אחד קדימה גם אצלנו. אחרי הכל, תפקיד הקפטן יכול לכלול בתוכו גם שליחות פוליטית וחברתית חשובה, החורגת מגבולות המגרש.

מצד אחד, ייתכן שאם יש דרך לפתור את הסכסוך, היא עוברת במגרש. מצד שני, ייתכן שיהיה זה קצת נאיבי לחשוב שפעולה כזו תצא בסופו של דבר אל הפועל. שמישהו, החל מהמאמן, דרור קשטן, וכלה ביושב ראש ההתאחדות הנוכחי או ממלא מקומו, יסכים לקחת על עצמו החלטה כל כך רגישה.

על מנת לשפוך אור על הסוגייה הרגישה, שוחחנו עם שלושה ערבים-ישראלים שלבשו את הכחול לבן לאורך השנים, והגיעו, ממש כמו באדיר, משולי החברה לזירה היוקרתית ביותר של הכדורגל הישראלי.

"אתה יכול לקחת את ואליד 20 צעדים קדימה למרכז הבמה ועדיין שום דבר לא ישתנה", אומר ג'ימי טורק, עם 34 הופעות בנבחרת ישראל. "צריכים להיות ריאלים. אולי בשביל כתבה זה נחמד, אבל אף אחד לא יתן לזה לקרות – מהסדרן הראשון בהתאחדות ועד איצ'ה מנחם. יש דברים במדינה הזו שלא ישתנו אף פעם".

טורק מדבר על תחושת אי השייכות התמידית של המגזר הערבי, במגרש או מחוצה לו. הוא מדבר על שריקות הבוז לעבאס סואן בטדי במשחק מול קרואטיה, הוא מדבר על הנהמות לסאלם אבו סיאם, והוא מתכוון גם לשימוש הציני שעושה לעיתים איחוד בני סכנין בקיפוח, למרות שנתיים בליגת העל וגביע מדינה אחד בארון.

"אני חושב שאם היותו ערבי זו הסיבה שבגללה ואליד לא יזכה להיות קפטן, אז זה עצוב מאוד", אומר נג'ואן גרייב, שלבש את מדי הנבחרת בתקופתו של שלמה שרף. "אם זה המצב, עדיף שאף שחקן ערבי לא ייצג את הנבחרת, אם אין לו שוויון זכויות מול שחקנים אחרים, כי אז מדובר בגזענות. אם האוהדים יהיו אלה שלא יאהבו את הרעיון, אז הגזענות תשחק ולא הכדורגל. הוא חי פה, משקיע עבור הסמל, ואני לא חושב שצריכה להיות שום סיבה שתגביל אותו".

גם באדיר וגם גרייב עוררו סערה גדולה בעבר כשהתבטאו נגד שירת ההמנון. במדינה בה המורשת של טרומפלדור וחודורוב מתערבבות יחדיו, מדובר במעשה שלא יסלח. "אני פלסטיני וההמנון לא מדבר אלי", אמר אז באדיר. הדברים האלה לא הפריעו לו להפוך בסופו של דבר לאחד השחקנים האהודים והסימפטיים בכדורגל הישראלי, אבל כנראה ימנעו ממנו ללכת הכי רחוק שאפשר.

זאהי ארמלי, אחד מגדולי החלוצים שצמחו בארץ, היה מפורצי הדרך במעמד הכדורגלן הערבי במדינת ישראל. אף על פי ששיחק עד גיל מתקדם במכבי שפרעם, בליגה נמוכה, השתלב ארמלי בהמשך במכבי חיפה ובנבחרת, ונחשב לאחד החלוצים הדומיננטיים בישראל של שנות ה-80. למרות 28 הופעות בכחול לבן, לא שיחזר במדים הלאומיים את היכולת מהקבוצה.

לדעת ארמלי, קיים קומץ במדינה שמונע מהבעיה הסבוכה להתקדם לכיוון פיתרון. "אלה שלא יסיכמו לבחירה כזו יהיו מעטים", אומר ארמלי. "אני חושב שהקהל יוכל להבין שמדובר בשחקן מוערך. צריך לתת לדו קיום האמיתי ששורר במדינה לצאת החוצה, לתת לו משמעות".

לפני 20 שנה, נתקל ארמלי בביטויי גזענות שפגעו בו אישית, לאחר שחברו לנבחרת, הבלם שלמה קירט, אמר בפומבי ששחקנים ערביים לא צריכים לשחק בנבחרת ישראל. "אמנם היתה את התקרית ההיא עם קירט", משחזר ארמלי, "אבל מבחינת הקהל והשחקנים, תמיד הרגשתי שאני מקובל וזכיתי לעידוד. היה לי כיף לשרת את הנבחרת ואת המדינה".

גם נג'ואן גרייב מספר שלמרות זהותו, תמיד הוא הרגיש בתוך הנבחרת כשווה בין שווים. "הרגשתי מאה אחוז בנבחרת. אני אוהב את הכדורגל והנבחרת היתה המקום הטוב ביותר להיות בו. זה כבוד גדול, ורק בזכות הנבחרת התקדמתי לחו"ל (חתם באסטון וילה, למרות שלא זכה לדקות משחק)", אומר גרייב. "שני הצדדים נהנים מהתרומה של השחקנים הערבים, וזה מביא גם גאווה למגזר שלנו. בכלל, לא צריך לייחס חשיבות למוצא האדם. עכשיו מנסים להביא את קולאוטי ובוקולי, גם הם לא יהודים, ואני חושב שזה רק יעזור לנבחרת. המדינה צריכה לעודד מקרים כאלה".

גרייב עדיין מעט נאיבי. בוקולי וקולאוטי לא שווים בעיני הקומץ בטדי או בבלומפילד לארמלי, באדיר, סואן, רבאח וסרסור. טורק, שמסתובב בעולם הפוליטי כבר לא מעט שנים, נשמע יותר מפוכח, ואפילו קצת זועם. "שום דבר לא השתנה מהתקופה שלי ועד היום. זה לא מתקבל על הדעת. באדיר לעולם לא יהיה קפטן, לא בגלל הצד שלנו, אלא בגלל הצד השני".

ומכיון שאחרי הכל, אנחנו עדיין עוסקים בכדורגל, חשוב לנקות את הסוגיה הזו מאווירת הגימיק שעשויה לדבוק בה, ולהתייחס גם לצד המקצועי. האם ואליד באדיר ראוי להיות קפטן לאור כישוריו על המגרש ובחדר ההלבשה? במידה ששאלת מוצאו הייתה יורדת מהפרק, האם הוא היה ראוי לסרט הקפטן?

לבאדיר 61 הופעות (כפי שנכתב במאמר), ועונה על הדרישות בדיוק כמו כל המועמדים האחרים: גרשון (36 הופעות), קייסי (52 הופעות), עידן טל ( 58 הופעות), דוידוביץ' (39 הופעות) ובניון (48 הופעות). כמו בניון, יש לו 11 שערים לאומיים, חלקם, כידוע לכם, במאני טיים, הזמן שבאדיר אוהב להופיע.

אלא שבכדי להיות קפטן, שחקן צריך קצת יותר משערים מכריעים וחיוך סימפטי. העובדה שבאדיר נשאר נקי ולא התסבך בפרשיות כאלו ואחרות, ושתמיד עבד קשה אצל כל מאמן, לא מחפה על היעדר מנהיגות במגרש, ועל כך שמעולם לא נהג להתבטא בנחרצות בנושאים מהותיים (פרט לסוגיית ההמנון). טורק טוען, שבלי קשר למוצאו, באדיר רחוק מהעמדה בו היו טל בנין, אמיר שלח, איל ברקוביץ', אלון חרזי, יוסי בניון, חיים רביבו, ואריק בנאדו בעשור האחרון.

"קודם כל הוא לא מנהיג", אומר טורק. "בשביל להיות קפטן צריך לרצות זאת, והוא בחיים לא יבקש. חוץ מזה זה לא ריאלי. זה כמו שתציע אותי להיות ראש ממשלה. אילו יכולות יש לו? הוא אי פעם הראה מנהיגות? הוא היה קפטן באחת הקבוצות שלו? קפטן צריך להיות כריזמטי, דומיננטי, זו פריבילגיה אדירה, וצריך מישהו שיוכל לעמוד בציפיות".

גרייב, שלוקח בחשבון את ההערכה שרוחש לבאדיר מאמן הנבחרת הבא ומאמנו בהפועל תל אביב, דרור קשטן, חושב אחרת: "אני לא רואה שום מניעה שבאדיר יהיה קפטן. יש לו הרבה הופעות, הוא משחק בנבחרת הרבה שנים, ואם המאמן יקבע, אין מניעה שזה יקרה". גם ארמלי רואה בבאדיר מועמד ראוי. "לואליד יש אישיות חזקה, וזה חשוב. תואר הקפטן לא שייך לזהות שלו, זה תפקיד שמשקף את הספורטאי שבך".

בסקר שנערך בוואלה! ספורט, נשאלו הגולשים האם באדיר ראוי להיות קפטן הנבחרת. בסקר השתתפו למעלה מ-20 אלף גולשים. 45 אחוזים טענו שהגיע הזמן לקפטן ערבי ראשון לנבחרת ישראל, בעוד 55 אחוזים טענו שבאדיר אינו ראוי. כיוון שהסקר לא נותן מענה לסיבת אי התאמתו (גזענית או ספורטיבית), אפשר עדיין להניח שהוא פשוט לא השחקן המתאים לתפקיד. אחרים יסבירו את התוצאות במילים של טורק: "באדיר לעולם לא יהיה קפטן, לא בגלל הצד שלנו, אלא בגלל הצד השני".