יש אלטרנטיבה לחיפה?

הנדנדה השבועית, שמטלטלת את הכדורגל הישראלי ללא הרף – בית"ר כישלון, בית"ר מבריקה, בית"ר נוצצת, בית"ר חלשה – נעצרה השבוע זמנית בזכות הניצחון בסכנין. פרשנים ואנשי מקצוע, שרק לפני המשחק בדוחא דרשו את ראשו של לואיס פרננדז, שבו להלל את הביצועים של ז'רום לרואה ודויד אגאנסו, כפי שהם עשו לפני ההדחה מהגביע על-ידי הכח ר"ג. כמו תמיד, נקודת המבט הישראלית היא מהסוף להתחלה, מהמיקרו ולא מהמקרו. כולם זוכרים רק את המשחק האחרון ולובשים מסכה חדשה במשחק הבא.

אבל בין מסכה פסימית למסכה לאופטימית, נזרקו לאחרונה לחלל האוויר כל מיני משפטים תמוהים, לפיהם בית"ר ירושלים כבר עקפה את מכבי חיפה. למעשה, עולה הטענה כי הקבוצה של פרננדז אולי אפילו טובה יותר. למרות שהסגל הפרננדזי האמיתי יושלם רק בקיץ, על אף ארבע האליפויות של מכבי חיפה בחמש השנים האחרונות, חלק מאלה שמניעים את הנדנדה גורסים כי הפער כבר נסגר. האמנם?

במיוחד לאור היכולת של הגנת מכבי חיפה בחודשיים האחרונים, הפערים בחלק הזה כמעט ואינם קיימים, אולי אפילו עם יתרון קל לבית"ר. המספרים מוכיחים זאת היטב. ההגנה של מכבי חיפה העונה פחות טובה מזאת של אשתקד. אם בעונה שעברה ספגה מכבי חיפה 11 שערים עד המחזור ה-24, העונה כבר נזקפים לחובתה 18, 7 מהם בששת המשחקים האחרונים.

מנגד, מאז זרק לואיס פרננדז את טון קאנן ולקח את שרביט האימון, ההגנה של בית"ר החלה לתפקד כפי שנדרש מחוליה אחורית של קבוצת צמרת. עד לבכורה הטראומטית של פרננדז בקרית אליעזר (0:3 לחיפה), ספגה בית"ר 17 שערים ב-13 מחזורים, משמע 1.3 שערים במשחק. מאז הוציאה בית"ר 8 כדורים מהרשת ב-11 מחזורים, משמע 0.7 שערים למשחק, שיפור של כמעט 50 אחוזים.

זה לא ממש מפתיע. כשתומר בן יוסף מתרכז בכדורגל ולא בחלומות על משכורות עתק, הוא לא נופל מאריק בנאדו. גם איגור מיטרסקי, בזמן הקצר שהוא כאן, מותיר רושם די חיובי. קשה למצוא הבדל בין שחקן נבחרת מקדוניה לבין בלם נבחרת צ'ילה, רפאל אולארה.

היתרון של מכבי חיפה הוא בעיקר במגינים, שמן הסיכה של קבוצה איכותית. אלה של בית"ר לא יציבים מבחינה הגנתית, לא תומכים כמצופה מהם במשחק ההתקפה, לוקים במסירה או בהגבהה האחרונה, אולי הסיבה העיקרית לעקרות ההתקפית שמפגינה ירושלים מדי פעם. הפערים בעמדות המגינים אינם עצומים (להוציא את קייסי המצוין), אבל המספרים מראים שהם קיימים: המגינים של חיפה סיפקו לה השנה 2 שערים ו-6 בישולים, בעוד אלו של בית"ר תרמו רק עם שער אחד ובישול אחד. כך שאולי בנוגע למגננה שתי הקבוצות הן די שוות, אבל אם ההתקפה של בית"ר שוב תחרוק ביום ראשון, תדעו מאיפה מתחילה הבעיה.

בעיקרון, הלב של מכבי חיפה, המנוע של המכונה, דירסאו - טל - בוקולי - זנדברג, עולה על זה של בית"ר מבחינת החיבור, התיאום, חלוקת הנטל והתרומה העצומה לקבוצה (בכל הנוגע לאיכות השחקנים, אין הבדל משמעותי). אלא שלקראת משחק העונה בטדי, יש להוסיף שתי כוכביות לצד קביעה זאת.

ראשית, בוקולי, מלך השערים של חיפה, לא ישחק, מה שישלח את זנדברג לאגף הימין, הפחות המוצלח שלו, יעלה את עידן טל לעמדת הקשר ההתקפי מצד שמאל (תפקיד אותו מילא בהצלחה בעונה שעברה) ויסדר כנראה ללורפיסה מקום בהרכב לצד דירסאו. אופציה אחרת היא שילובו של חיים מגרלשוילי בעמדת הקשר השמאלי. בשני המקרים צפוי הקישור של מכבי חיפה לאבד חלק לא מבוטל מכוח ההרתעה שלו.

מקורה של הכוכבית השנייה בשחיקה שחלה בנוסחה המוצלחת של הקישור החיפאי, תופעה בה חזינו גם בסיבוב השלישי והלא מרשים של האלופה בעונה שעברה. אולי בטדי העייפות המנטלית, שמפריעה לרביעיה הזאת, תונח בצד למען היוקרה (או סתם בשביל חוזה שמן אצל ארקדי גאידמק).

היתרון של חיפה יכול להתבטל בשני מקרים: אם בית"ר תצליח לשתק את עידן טל, שחיסל ביום רביעי את מ.ס אשדוד בגמר גביע הטוטו; אם ז'רום לרואה יציג את היכולת מדוחא ולא ישותק, כמו נגד הכח עמידר. הקישור הירושלמי בפרט ובית"ר בכלל תלויים יותר מדי בלרואה, ורוני לוי צפוי לשים על כך דגש מיוחד.

בית"ר יכולה להתפשר על התרומה של לרואה רק בתנאי שפבריס פרננדז ייצא מהבועה שלו, יחזור על היכולת מהמשחק מול הפועל פ"ת וירתק אליו חלק מהגנת חיפה, מה שיקל על הצרפתי השני בצד ימין. בכל מקרה, מול קייסי ועידן טל צפויים ללרואה חיים קשים מאוד, במיוחד אם תומר חליבה, שותפו של הצרפתי לאגף ימין, יתמיד ביכולת החלבית שלו.

אז עד שלא יוכח אחרת, או עד שעידן טל לא יעזוב לבולטון, הקישור של רוני לוי טוב יותר. קשה להאמין שהקישור של בית"ר יתחבר דווקא במשחק הזה.

מבחינת כיבוש שערים, חיפה הרבה יותר טובה: 47 שערים לעומת 38. מאז שפרננדז לקח את המושכות, קצב כיבוש השערים של בית"ר פחת קצת, מ-1.85 שערים למשחק עד לבכורה בחיפה ל-1.27. יש שיאמרו שהמאמן הצרפתי בונקריסט, אבל זה לא נכון. סטטיסטיקאים בדקו וגילו כי הקבוצות שלו כבשו לאורך השנים קצת יותר מ-2 שערים למשחק.

למה לא בישראל, אתם תוהים? כי בבית"ר המוזנחת חשוב לפרננדז להתחיל קודם כל ביסודות, בטקטיקה, במשחק ההגנה, ורק אחר כך להתפנות לקצפת, בדיוק כמו שרוני לוי נהג בעונה הראשונה שלו במכבי חיפה. בדיוק על נקודה זאת נסוב הויכוח העיקרי בין פרננדז לקאנן. לא פעם תהה הצרפתי בפני ההולנדי מדוע אינו שם דגש על העוצמה הקבוצתית, על היסודות הטקטיים. קאנן ענה כי העונה הוא מעדיף לרצות את האוהדים, עם משחק התקפי, ורק בעונה הבאה הוא מעדיף ללמד את פליטי פניג'ל טקטיקה. בסוף, כאמור, חילוקי הדעות הפילוסופיים התפוצו.

מבחינת תפוקת חלוצים, לבית"ר ירושלים דווקא יש יתרון. ארבעת החלוצים של פרננדז כבשו העונה 20 שערים, בעוד שאלו של חיפה רק 16. אגאנסו חלוץ לא פחות טוב מקולאוטי וברק יצחקי לא נופל משלומי ארבייטמן. אז איך זה שחיפה כבשה יותר מבית"ר? זה כבר קשור לבעיית המגינים החמורה של בית"ר, לחיבור הרופף בקבוצה של פרננדז, לתלות המוגזמת בלרואה, לתרומה העצומה של הקישור החיפאי. יש פערים שאי אפשר לגשר עליהם בחצי שנה.

לאורך המגרש הפערים אינם כה גדולים, אם כי על הנייר היתרון הוא עדיין של חיפה. אלא שיש דברים שהנייר לא מראה, כמו למשל מסורת. מכבי חיפה נמצאת כבר שש שנים במקומות שבית"ר רק חולמת לחזור אליהם. הניסיון שלה במעמדים כאלו, במשחקי עונה, במשחקי ליגת האלופות, מכריע.

קחו למשל את התבוסה הירושלמית האחרונה בקרית אליעזר. אפשר לייחס חלק מהקריסה למעבדת הניסויים של פרננדז באותו משחק. אבל היה אפשר גם להבחין בפיק הברכיים, שפקד את השחקנים הצעירים של בית"ר באותו ערב. זה היה למעשה משחק העונה הראשון בקריירה שלהם. הציפיות והמתח ניצחו את פליטי עידן פניג'ל, לא רק מכבי חיפה או ההימורים המוזרים של פרננדז. בית"ר כבר עלתה העונה הרבה פעמים בהרכב טלאים לא פחות מוזר מזה שהציב הצרפתי בקריית אליעזר, אבל לא קרסה כך.

לבן יוסף, חליבה, זיו, אנסומבו, ברוכיאן, מליקסון, אסולין, אין עשירית מהניסיון שיש לבנאדו, קייסי, חרזי, טל, דירסאו, זנדברג, וקולאוטי במשחקים גדולים מהסוג הזה. מה השתנה מאז? לא הרבה. בית"ר צירפה אמנם זרים מצוינים, אבל גם הם לא יכולים בינתיים לגשר על הפער, שהנייר לפעמים לא מראה.