המפגש האחרון בין לברון לג'יימס וייד סיפק את הדרמה, ובעיקר את התמונות המרגשות, כמו שהאמריקאים אוהבים את זה. שניים מהשחקנים הבולטים של הליגה בעידן האחרון נפגשו הלילה (בין שני לשלישי) בסטייפלס סנטר למשחק האחרון ביניהם - לנוכח העובדה שמדובר בעונת הפרישה של וייד, לאור העובדה שמיאמי והלייקרס לא ייפגשו יותר העונה, וזאת בהנחה שהן לא ייפגשו בגמר ה-NBA או שהשניים לא ישחקו באולסטאר. זה התחיל בחיבוק מרגש, ונגמר בחיבוק מרגש.
במהלך האחרון של המשחק, כשמיאמי בפיגור 3 נקודות, הכדור הגיע לדווין וייד. פלאש החטיא את השלשה, הכדור הגיע לווינסלו שהחטיא גם הוא מעבר לקשת, לברון לקח את הריבאונד, ו-וייד ניסה להתנפל עליו כדי לבצע עבירה בניסיון להשאיר את המשחק בחיים, אבל זה כבר היה מאוחר מדי. וכך וייד ולברון נותרו מחובקים, חייכו, והבינו - זה הסוף. וייד בן ה-36, בעונת הפרישה שלו, כבר מעבר לשיאו עם מיאמי (15:11) בעוד לברון בן ה-33, שרק הקיץ חתם על חוזה לארבע עונות בלייקרס, עדיין שואף לשיא עם קבוצתו, שעלתה למאזן 10:17 אחרי הניצחון 105:108 על ההיט.
עוד בנושא
15:16 לטובת ג'יימס: לברון ניצח את וייד במשחק האחרון ביניהם
משחק שיא של עומרי כספי לא הספיק למפפיס מול דנבר
אין להם תחליף: המהפך החיובי של שחקני הספסל ב-NBA
הלייקרס רוקחים טרייד משולש שיביא את טרבור אריזה ללוס אנג'לס
השניים, כזכור, נכנסו יחד לליגה ב-2003, שיתפו פעולה במיאמי ב-2010, זכו במדיה בשתי אליפויות והעפילו עמה לארבעה גמרים רצופים. הלילה גם בלוס אנג'לס ידעו להעריך את גדולתו של וייד ואת חשיבותו לליגה, והריעו לו עם כניסתו למגרש, בפעם האחרונה. גבריאל אוניון, בת זוגו של וייד, ישבה בכיסאות על הקווים לצד ג'סיקה אלבה וצפתה בבעלה מסיים את המחצית הראשונות ללא נקודות (0 מ-5) אבל משתפר ומסיים את המשחק עם 15 נקודות ו-10 אסיסטים.
לברון אמר בסיום ש"כמו שאמרתי כל השבוע, זה היה מר מתוק. כל פוזשן היה צמוד יותר ויותר, כך שזה היה מאוד מרגש. אני מאבד פה עכשיו אח למשחק, מי שהיו לי איתו כל כך מלחמות, ואין דרך טובה לסיים את זה מאשר בסטייפלס סנטר". ג'יימס נשאל על הלייקרס, ענה על התקוות, ומיד המשיך: "לעזאזל איתנו עכשיו, זה אחד הגדולים, וזאת פריביליגיה להיות איתו, והוא ללא ספק יחסר לליגה הזאת".
אגב, בארה"ב תוהים למה התכוון לברון, כשבסיום אמר לוייד "זה יכול היה להיגמר רק כאן, או בגארדן.. זה המקום היחידי". בארה"ב מפרשים את האמירה הזאת לפיה לברון שקל לחתום בקיץ בניו יורק ניקס ולהעביר את השנים הבאות במדיסון סקוור גארדן.
וייד יודע ש"בשביל זה אתה משחק. לשחק מול אחד הטובים אי פעם. בין אם היינו באותה קבוצה או יריבים, הוצאנו זה מזה את המיטב. אני שמח שהייתה לי את ההזדמנות להיבחר בדראפט באותו זמן עם הבחור הזה, והידידות שיש בינינו, אתם יודעים את זה, היא מעבר לכדורסל. אני אתגעגע לזה".
על השאלה האם לברון יכול לעשות ללוס אנג'לס מה שהוא עשה למיאמי, ענה וייד: "הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, והוא הוכיח את זה. הוא לא רק אחד השחקנים הגדולים אי פעם, אלא גם אדם גדול. מה שהוא עשה מחוץ למגרש, אף אחד לא ישתווה אליו. הוא מנצל את ההזדמנויות שלו מהיום הראשון, ואין לי ספק שהקבוצה הזאת תהיה בגמר מתישהו, הוא יכול לשחק עד מתי שהוא רוצה".
"זה היה מר מתוק", אמר וייד לאחר מכן, "זה תמיד היה מפגש מועדף עליי, לשחק מול אחד החברים הטובים שלי, ומי שהוא אחד הכדורסלנים הטובים בכל הזמנים, זה בהחלט מר מתוק, אבל עדיין מתוק. לקבל את ההזדמנות לעשות את זה, אני מודה לו שהוא שוב הביא אותנו לבמה המרכזית".
מאמן ההיט אריק ספולסטרה, שזכה עם השניים בתארים הגדולים, אמר שוייד ולברון מבחינתו שניהם שחקני מיאמי. "אני מרגיש שהיה לי את הכבוד להיות חלק מהדור הזה של שחקנים, על המגרש ומחוצה לו", אמר ספולסטרה, "כל הזיכרונות שיש לנו... תראו, אני לא חושב שדווין נראה טוב בחולצה של שיקגו או של קליבלנד, אני לא חושב שלברון... טוב, בקליבלנד זה בסדר, אבל הוא שחקן של מיאמי היט. הוא מתפתח בכל עונה, וכשהוא קולע ככה, הוא משנה את הכל שוב".
וייד, שכינה את המשחק "הריקוד האחרון", התייחס למהלך בהתקפה האחרונה, כשלברון שמר עליו. "הוא ידע את המהלך שלי ומנע ממני לקחת את הזריקה", אמר וייד, "עד כדי כך אנחנו מכירים אחד את השני, בנאדם. פשוט שני שחקנים תחרותיים שמנסים ליהנות ממשחק כדורסל, שאוהבים זה את זה ואוהבים תחרות. אני שמח שבקריירה שנמשכה 16 שנה היינו ביחד על המגרש, שהייתה לנו השפעה על המגרש ומחוצה לו".
לברון אמר על וייד ש"אין ספק שבלי D-Wade בקריירה שלי, לא הייתי יושב עם הרזומה שיש לי. מבחינה אישית יכולתי לעשות את מה שעשיתי, אבל מבחינת הישגים קבוצתיים? 27 ניצחונות ברציפות. ארבעה גמרים רצופים. שתי אליפויות ברציפות. אין מה להוסיף. זה לא יכול היה לקרות בלעדיו".
לברון סיפר על חופשה שהוא ואשתו לקחו עם וייד ואשתו בבהאמאס, אחרי שהפסידו בגמר הראשון של מיאמי ב-2011 מול דאלאס. "הם ישבו לי על הראש", מספר לברון, "הם אמרו לי - 'בנאדם, אתה חייב לחזור להיות מה שאתה. אנחנו מבינים מה שכולם מצפים שתהיה. אבל זה לא אתה. לא הגעת עד כאן בגלל ששיחקת בגישה של אתה נגד העולם. אתה חייב לחזור לתחושת המג'יק ג'ונסון הזאת, הניצוץ של פני הארדוויי, עם הנחישות של מייקל ג'ורדן. אתה צריך לחזור לזה, כי זה מי שאתה. אל תנסה להיות משהו שאתה לא'. וזה התחיל מהרגע שחזרנו. לקחתי את זה ללב, וזה שינה אותי".
ג'יימס עבר מקליבלנד למיאמי אחרי שהגיע לגמר אחד, והפסיד בו עם הקאבס. "הגעתי לנקודה בקריירה שבה הרגשתי שאני צריך יותר", מספר ג'יימס, "הייתי צריך לעשות את זה עם שחקנים שאני רואה איתם עין בעין. כך שעבורי להגיע למיאמי ועבורו לפתוח עבורי את הדלת לעיר, את הדלת למועדון, ובסופו של דבר לתת לי את המפתחות של המועדון, המפתח של העיר, זה רק מראה כמה הוא לא אנוכי, ואיזה אדם גדול הוא, הרבה מעבר לכדורסל. הוא אדם מדהים, אבא מדהים, לא מדברים על זה מספיק. וכמובן, ברור, ההישגים שלנו על המגרש. זו הייתה כימיה מיידית. לא היה שום סיכוי שניכשל. הפסדנו שתי אליפויות, אבל לא נכשלנו. הכימיה שלנו הייתה הרבה מעבר לכדורסל".
