יומן פארסה: הרגעים המביכים של מכבי חיפה מאז מינוי קרלסן

בווידאו: מסיבת העיתונאים של מכבי חיפה לקראת בני סכנין

הכיוון היה נכון, הביצוע עקום. והתזמון? אללה יוסתור. אחרי שנים ארוכות של התנגדות נחרצת ("מנהל מקצועי זה תואר שלא תמיד מצליח, לא נביא אחד כזה על חשבון שחקן או שניים") יעקב שחר נכנע לתמורות הענף והחליט למנות מנהל ספורטיבי למכבי חיפה. טוב, לא בדיוק מנהל ספורטיבי. בהודעה הרשמית, שפורסמה דווקא במהלך יום הזיכרון, הגדרת התפקיד של טור כריסטיאן קרלסן הייתה בכלל: "ספורט דירקטור". הראשון בתולדות המועדון, דאגו להדגיש בחיפה, כשבאותה הודעה גם נמסר כי קרלסן "יעבוד לצד המאמן רוני לוי שימשיך לעונה נוספת". האמנם לצדו? למי שטרח לברר, נמסר כי בניגוד למקובל בכדורגל האירופי, הסמכות המקצועית הבכירה בחיפה היא המאמן ולא המנהל הספורטיבי. משמע: קרלסן הגיע על תקן יועץ או מקסימום אחראי על רכש. ללכת עם ולהרגיש בלי. אין פלא שהניסיון הזה להמציא את הגלגל הסתיים בהתרסקות.

עוד לפני פתיחת העונה, וכחודשיים אחרי הזכייה בגביע הראשון שלה אחרי 18 שנה, מכבי חיפה כבר החליפה מאמן. מלכתחילה היה ברור שהשידוך בין קרלסן ללוי לא יעבוד, במיוחד לאור הגדרת הסמכויות הבעייתית. ההדחה המשפילה בידי נומה קאליו במוקדמות הליגה האירופית נתנה את האות לרעש הגדול, אך חומר הנפץ הונח שם הרבה קודם לכן. קראו לו גארי קגלמאכר. שחקן ההגנה האורוגוואי שווק על ידי קרלסן כקשר אחורי, אף על פי ששיחק בתפקיד הזה רק פעם אחת בכל הקריירה המקצוענית שלו. לוי התעקש כי מדובר בבלם שיכול לשמש גם כמגן ימני, אבל בטח לא בקשר. הפיצוץ בין השניים, שגם כך לא הסתדרו מהרגע הראשון, היה בלתי נמנע. מכבי חיפה בחרה ללכת עם קרלסן ונתנה למנהל הספורטיבי שלה להביא מאמן שיתאים לקו שלו. אלא שבמקום שזה יקרה בתחילת הפגרה, היא עשתה את זה רגע לפני פתיחת הליגה. אפס תכנון, והתוצאות היו בהתאם.

קרלסן הציג לשחר שלושה מועמדים לתפקיד המאמן, ובסופו של דבר הפור נפל על רנה מולנסטיין. עוזרו לשעבר של אלכס פרגוסון נשאר בכרמל עד פברואר, וכשפוטר מתפקידו בעקבות התבוסה 3:0 בדרבי ורצף של שבעה משחקי בית ללא ניצחון, כתב נשיא המועדון: "למדנו ממנו לא מעט". מי למד? בטח לא השחקנים. הרגע שמזקק את כל ימי מולנסטיין בחיפה היה באוקטובר, כאשר המאמן ההולנדי ביקש מהשחקנים לחזור על דבריו מהאסיפה הקודמת ושקט השתרר בחדר ההלבשה. "היינו עייפים", תירצו השחקנים. ובזמן שהקבוצה המשיכה לזייף על כר הדשא, ראשי המועדון עסקו בעיקר בניסיון לאתר את המדליף של "בוחן הפתע".

בראיון שהעניק לוואלה! ספורט באמצע נובמבר, פרש קרלסן את משנתו בנוגע למדיניות הרכש ובחר לשים דגש על חלון ההעברות החורפי. "אם נביא מישהו בינואר, זה יהיה רק שחקן שאנחנו מאמינים שיוכל להוות שדרוג מובהק לעומת הקיים", הסביר. "אני לא רואה שינויים גדולים בינואר... כל קבוצה זקוקה ליציבות והמשכיות, לא להגיע למצב שמחליפים חמישה שחקנים בינואר ו-10 בקיץ". אז אמר. בפועל, מהפכת ינואר של מכבי חיפה החלה כבר בדצמבר. הולמאר איולפסון נרכש בכמיליון יורו וקיבל חוזה לארבע שנים וחצי, כשאחריו הגיעו גם עומר דמארי, אניס אלושי ופיטים עזמי. כולם היוו כישלון מהדהד. בדלת היציאה מכפר גלים עברו שבעה שחקנים אחרים, כשחלקם פינה את הלוקר בגלל הנושא הכי בוער במועדון בשנה האחרונה. אפשר להדליף שלא מדובר בכדורגל.

הם ישבו זה לצד זה במסיבת העיתונאים. הפה העביר מסר אחד ושפת הגוף סיפרה סיפור אחר לגמרי. ערב לפני כן יצאה ההודעה הרשמית: חצי יממה אחרי פיטוריו של רנה מולנסטיין, האיש שהובא על ידי קרלסן בתקופה הקצרה שאכן ניתנה לו ההזדמנות לקבוע משהו, מונה גיא לוזון למאמן החדש של מכבי חיפה. לוזון הוא לא כוס התה של שחר, מעולם לא היה. אבל במכבי חיפה של השנים האחרונות מתנהלים בשליפות מהמותן. של מי הייתה הגחמה? בטח לא של אותו כביכול מנהל ספורטיבי. האיש שאמור לבחור את המאמן עמו יוכל לשתף פעולה, ישב לצדו במסיבת העיתונאים ודקלם מתוך דף המסרים ("אנו מאמינים שגיא הוא האיש הנכון שיעזור לנו להשיג את המטרות") אך פניו אמרו: הנחיתו עליי מאמן. ולוזון שתיאר את ניסיונו האירופי לצד מנהלים מקצועיים ("מצווה להיעזר בבעל מקצוע כמו קרלסן") ידע כבר שימיו של הנורבגי ספורים. אבל ההצגה חייבת להימשך.

רועי קהת הגיע למכבי חיפה בקיץ שעבר כשחקן הרכש הישראלי הבולט. השכר הגבוה (כ-400 אלף יורו) לא רק יצר ציפיות, אלא גם עורר את קנאתם של שחקנים בכירים אחרים. פרט לכך, הצוות הזר ביקש מקהת לקחת אחריות ולהוביל גם בחדר ההלבשה, ולא כולם היו מרוצים מזה. אחד מהם היה אלירן עטר, שלא הסתדר עם קהת, בלשון המעטה. העניינים הגיעו לנקודת רתיחה לאחר משחק הליגה מול מ.ס. אשדוד, אז התפתח בין השניים ויכוח קולני שכלל חילופי האשמות בנוגע לחוסר התיאום על המגרש. גיא לוזון מנע מהומה גדולה יותר, אך מכבי חיפה עדיין לא השכילה להבין שעטר לא רוצה לשחק במדיה ועוד בנתה עליו לקראת העונה הנוכחית. האסימון נפל יותר מחצי שנה אחר כך, אך גם זה לא חסך מאוהדי הקבוצה את סאגת המעבר המעיקה אי פעם.

פחות משלושה חודשים אחרי האידיליה המקושקשת במסיבת העיתונאים, הגיע העת לסגירת חשבונות. קרלסן עוד לא עזב רשמית את תפקידו, אבל נוכחותו בישראל הצטמצמה והקשר עם מכבי חיפה נותר על הנייר בלבד. בראיון בנורבגיה סיפק תירוצים לתקופה הכושלת שלו והבהיר: "מולנסטיין הוחלף במאמן ישראלי שלא ממש הכרתי, והתברר שהוא מתנהל לפי עקרונות שונים לחלוטין ממה שראיתי בעבר". כן, בניגוד לטענה מפברואר, הוא לא היה מעורב בבחירת המאמן וכלל לא בטוח שידע מיהו. תודו שהופתעתם. עוד באותו ערב הגיעה התגובה במסיבת עיתונאים של מכבי חיפה. לוזון, שבהצגתו בפברואר עוד דיבר על בסיס טוב בקבוצה ורצון לשתף פעולה עם קרלסן, כבר תקף: "אם אדם מסוים, במקרה הזה קרלסן, לא לוקח אחריות על החורבן שהיה פה בינואר, אז אני אקח אותה במקומו". באותה הזדמנות, לוזון גם הראה לקיחת אחריות מהי כשביקש להמתין למחזור השלישי או הרביעי של העונה הבאה לפני ששופטים אותו: "אם לא תראו שם קבוצה טובה, תערפו לי את הראש". הסכינים אכן נשלפו במועד שנקבע, אך אז שלף לוזון את קלף ה"עליהום".

מנהל ספורטיבי, טייק 2. אחרי הפרידה מקרלסן, מכבי חיפה הלכה הפעם לשוק הספרדי ומצאה שם את טוני מוניוס, מגן אתלטיקו מדריד בשנות ה-90' והמנהל הספורטיבי של חטאפה. טוני חתם על חוזה לשנתיים ובמכבי חיפה בנו הרים וגבעות על השידוך. הספרדי הכין תוכנית עבודה ועל פי גרסת המועדון עמד מאחורי המהלכים בחלון ההעברות, אבל אז, לפתע, הודיע כי למרות החתימה על החוזה אין באפשרותו להגיע לישראל. וכדי להוכיח שלא מדובר בסיבוב פרסה מפואר אלא בנסיבות משפחתיות שלא הותירו כל ברירה אחרת, הציגה מכבי חיפה את המכתב ששלח הספרדי יומיים קודם לכן. טוני נשאר במדריד ולמעשה לא היה קשור לירוקים, מה שלא מנע מאנשי המועדון לטעון בכל הזדמנות כי כל אחד משחקני הרכש זכה לאישורו של המנהל הספורטיבי המקורקע. היי, על החתמת גיורגי קוסטדינוב, טוני אפילו בירך בווטסאפ.

מכבי חיפה של השנים האחרונות נעה בין מאניה לדיפרסיה, אבל יש דבר אחד שנותר יציב ובטוח: קבוצת המנודים. בקיץ האחרון, אל סגל המנודים זומנו ארבעה שחקנים זרים שלא היו בתוכניות המקצועיות של מכבי חיפה. במשך כמה שבועות, הם נשלחו להתאמן בנפרד למרות שהחזיקו בחוזים לעונה אחת או יותר, וזאת עד שיסכימו לעזוב בתנאים אותם מציב המועדון. בסופו של דבר כל הארבעה נפרדו מהקבוצה, אך הפארסה המשפילה הזו הותירה אותם עם טעם מר וכמובן יצרה נזק תדמיתי. "מכבי חיפה עשתה הכול על מנת להפר את החוזה איתי", אמר למשל קמיל ואצק בראיון בפולין. "בכל יום התאמנתי עם חמישה שחקנים במצב שלי, המועדון לא רצה לעמוד בחוזים שלנו. אלה היו אימונים עבור מנודים והיה איזה מאמן משני שבדק מה אנחנו עושים". ואצק כנראה לא יהיה ממליצי היושר של מכבי חיפה. גם לא ואליינטה, עזמי או איולפסון. אבל לפחות הם פינו מקום למנודים הבאים.

למרות נבואות זעם רבות, ישראל לא יצאה למלחמה בקיץ האחרון. מכבי חיפה דווקא כן. זוהי מלחמת ההדלפות הראשונה לשמה. אחרי שהחתימו את השחקנים שנה קודם לכן על מסמך נגד הדלפות, במועדון החליטו להטיל את כל יהבם על מלחמה בתופעה בה גם מועדונים בכירים בעולם לא הצליחו לטפל (אפילו בריאל מדריד יודעים: הדלפות היו ויהיו). אז הם צמצמו את הקשר עם כלי התקשורת (להלן: האויב) והחליטו על מדיניות של מידור. באירוע של ארגון "הקופים הירוקים", התגאה המנכ"ל אסף בן דב ב"הוצאת התקשורת מכפר גלים" וכראייה להצלחת המהלך הציג את ארנסט מאבוקה - שחקן רכש ששמו לא פורסם לפני ההודעה הרשמית. שחקן אחד, מתוך 12 שהגיעו בקיץ. אם זה המדד, יואב כץ ואנשיו בהפועל חיפה יכולים להצטרף לשב"כ.

אוהדי מכבי חיפה יצאו מובכים מנתניה. הם ראו את הקבוצה שלהם מחלצת 0:0 בשיניים מול 10 שחקנים של מכבי תל אביב, ששלטה למרות הנחיתות המספרית ולא הפסיקה להחמיץ. הקורות הצילו את הירוקים במשחק, אבל בבוקר שאחרי לא היה מי שיציל אותם מהביקורות החותכות. הפרשנים קטלו, שחקני עבר כאבו והאוהדים הביעו את תסכולם ברשתות החברתיות. עוד יום עבר, והמבוכה של האוהדים גדלה פי כמה, בעקבות תגובת המועדון. רק יחידי סגולה זכו לקבל אותה, עד שכדרך הטבע גם היא דלפה. "כמו שאנחנו טוענים, חיכיתם שנגמגם", נכתב בהודעה שיועדה לכתבים הבכירים המסקרים את הקבוצה. "הוצאנו את התוצאה הכי טובה במחזור האחרון... קבוצות אחרות לא קיבלו עשירית מהביקורת... הוכחתם שוב שאתם מעוניינים באי הצלחתנו, מה שמחזק את התחושה שהניתוק מכם הוא הכרחי". ולא, זו לא סאטירה. גיא לוזון (עוד לפני שניצח משחקי כדורסל) אף חיזק את הדברים כשהתגאה כי הקבוצה שלו צברה הכי הרבה נקודות בספטמבר ולפיכך הביקורות לא במקום. גם ניקוי הראש הוא הכרחי.

"יעקב שחר הגיע לאימון ושוחח עם השחקנים". כן, גם השנה נשמרה במכבי חיפה מסורת חודש אוקטובר, שהחלה עוד בימי העונות הפיננסיות של שלהי שנות ה-90' והפציעה בגדול בעתות המשבר התכופות של שש השנים האחרונות. לא משנה אם שחר נזף, דרש או תמך. האם לשיחת ניעור כזו מצד הבעלים יש השפעה כלשהי על השחקנים? ובכלל, מתי הייתה הפעם האחרונה שבה מהלך כזה אכן הוציא את הקבוצה לדרך חדשה? האקט החוזר הזה רק מדגיש עד כמה הבוס שבוי בקונספציה ישנה ובעיקר עד כמה מכבי חיפה נותנת לאירועים לנהל אותה. ומה השלב הבא? הבאת מנהל ספורטיבי באמצע העונה. באירופה מתרחקים ממהלך כזה כמו מאש, אבל כאן שוב מנסים להמציא את הגלגל. ומו אלאך (או כל אחד אחר שיגיע) ידרוש לקבל מנדט כדי לעשות את הדברים בדרכו. תוך כדי תנועה. היכונו לעוד חילופי מאמנים, עוד מהפכת ינואר וחוזר חלילה.