לפני חמישים שנה, ב-1967, הפועל תל אביב זכתה בגביע אסיה. זה קרה אחרי שהיריבות מאיראן ומהודו סירבו להתמודד, ואחרי שראש ממשלת מלזיה, משם הגיעה היריבה בגמר, לא הסכים להעניק לישראלים אשרות כניסה. אז בבנגקוק, במגרש ניטרלי, הפועל הניפה. "האסיינים עוד יעברו אותנו", התריע אז אמציה לבקוביץ' האדום. מזמן התברר שצדק, אבל 50 שנה אחרי, אפשר להרחיב את התחזית של אמציה לשאר חלקי העולם. הן עוד יעברו אותנו. מי זה "הן"? אם נמשיך ככה - כולן.
עוד בנושא
חזרה לימי ההפסד בכבוד: נבחרת ישראל נוצחה 1:0 בחוץ על ידי איטליה
אריאל הרוש יורה: "באנו עם הגב לקיר. אנשים ריסקו לנו את הכבוד"
יוסי בניון על פרשת ערן זהבי: "שריקות הבוז? קורה רק במדינה שלנו"
הרוש ובן חיים הבלם 7, צדק ובן חיים החלוץ 5: הציונים של נבחרת ישראל
30-5 באיומים, 18-1 בקרנות. "כבוד"
מי שלא השתמש אמש במשקפי 800-uv לסינון בולשיט לבטח הלך לישון עם הרגשה טובה בלב. בחורינו נלחמו, היה המסר. "החזרנו את הכבוד", סיכם המאמן אלישע לוי. תחשבו על זה - נבחרת שהפסידה 3:0 בבית לאלבניה, שהפסידה 1:0 בבית למקדוניה, נבחרת שהשלימה ארבעה הפסדים רצופים (שאר הנבחרות האירופיות שעומדות כרגע על ארבעה הפסדים רצופים: לטביה, סן מרינו, קזחסטן, ליטא, מלטה, ליכטנשטיין, גיברלטר, קוסובו), נבחרת שכבר שלושה משחקים לא כבשה שער, נבחרת שבשנה האחרונה השעתה את ניר ביטון, תומר חמד, אריאל הרוש, ערן זהבי וטאלב טואטחה - הנבחרת הזו "החזירה כבוד" עם הפסד לפרוטוקול. נו, באמת.
כן, היו חבר'ה ששיחקו נהדר, באמת. טל בן חיים הבלם דפק את אחת ההופעות הטובות שלו במדים האלה, אלמוג כהן הטריד את האיטלקים כמו שהוא יודע, מרואן קבהא הרשים ורק העצים את העצבים - האם באמת הוזמן רק בגלל שהיה בטרנר? ושלא נתחיל לדבר על השוערים - ארבעה משחקים אחרונים, ארבעה שוערים שונים.
אז בהפסד 1:0 "החזרנו את הכבוד". אגב, ראוי לציין - לטובת המזפזפים לכדורסל - שאיטליה חיסלה את ישראל. האזורי שיגרו 30 איומים - 30! - מול 5 ישראלים; מצאו 12 פעמים את המסגרת, וטבחו 1-18 בקרנות. אין ספק, להפסיד 1:0 באיטליה, נבחרת שפשוט לא מפסידה במוקדמות בבית, זה לא רע. ושוב, הייתה לחימה, נשבה קצת רוח. אבל לא, נבחרת ישראל, ב-2017 אנחנו לא ניתן לך את התענוג לשאוב "כבוד" מהפסד לפרוטוקול. לא אחרי אלבניה, מקדוניה וים השערוריות.
לא יומיים אחרי שלוקסמבורג עשתה 0:0 בצרפת. לוקסמבורג, כן? ב-2004 גם ישראל עשתה 0:0 בצרפת, אבל ב-2017 "מחזירים כבוד" עם הפסד באיטליה. מזל שיש משקפיים לסינון בולשיט.
בסירה של איי פארו, גיברלטר וקוסובו
רשמית: אחרי ההפסד אתמול, אזלו סיכויי נבחרת ישראל לסיים במקום השני בבית ולהעפיל למונדיאל. אוקיי, זה היה ידוע מראש (זוכרים איך חשבנו שלא יהיה לחץ בגלל זה ולפחות יהיה סדר ותהיה משמעת בנבחרת? מותר לכתוב 'חחחחחחחחחח' בטור באינטרנט?), אבל, וזה לא ייאמן - הנבחרת מצליחה להיכשל בקמפיין בו אפילו לא הוצב רף רצפה. כרגע, ישראל עם 37.5% הצלחה בקמפיין. עד כמה זה גרוע? רק פעם אחת מאז הצטרפה ישראל לאירופה, השיגה ישראל אחוזי הצלחה גרועים יותר. בקמפיין הראשון - מוקדמות מונדיאל 1994. כן, עד לשם חזרנו, ושם עוד לפחות ניצחנו בצרפת - במשחק אותו המארחת הייתה חייבת. כרגע, אין לנו אפילו משחק להתהדר בו. סבבה, 0:3 באמת נאה באלבניה. משחק אותו הגדיר אלישע כ"הכי טוב בקריירה שלי". אה, והפסד פרוטוקול 1:0 באיטליה. בעוד שנים רבות בטח נדבר על המשחק הזה, ה-1:0, כמו שב-24 השנים האחרונות אנחנו מדברים על מה שקרה בסטאד. משם נזכור את רובן, פנטזיסט מתולתל ורשת עליונה, מכאן את טב"ח ועוד הרחקה ועוד נגיחה.
כרגע, ישראל עם 9 נקודות והפרש שערים של מינוס 5 במוקדמות סניף אירופה. מי במצב רע ממנה? בלארוס, איי פארו, אנדורה, לטביה, נורבגיה, סן מרינו, גיאורגיה, מולדובה, ארמניה, קזחסטן, ליטא, מלטה, מקדוניה, ליכטנשטיין, אסטוניה, גיברלטר, פינלנד, קוסובו - ושוב לוקסמבורג שלנו. היי, בלי משקפי בולשיט, זו נראית חברה טובה.
כמו שכתבתי כבר לפני שנים, הפערים בכדורגל העולמי מצטמצמים: מהנבחרת שבמקום האחרון בדירוג פיפ"א ועד הנבחרת שאחרי ישראל, ומהנבחרת שלפני ישראל ועד זו שבמקום הראשון. עלינו, ואך ורק באשמתנו, ההתקדמות פוסחת. לא נורא, לפחות אנחנו הולכים אחורה - כולם יודעים שהדבר הכי נורא הוא להיות תקועים במקום.
תמיד תהיה לנו 1970
בקיץ ברוסיה נספור 48 שנה בלי טורניר גדול בכיס, מאז מונדיאל 1970. מאז אותו מונדיאל, ומצטער על החפירה, נבחרת ישראל התמודדה על 17 טורנירים של גביע העולם ואליפות אירופה (הקמפיין הראשון ב-1996), והיא עומדת על 0 מ-17. להלן, למען הכאב בעיניים, הנבחרות שכן עלו למונדיאל או ליורו באותה התקופה:
אלבניה. אלג'יריה. אנגולה. ארגנטינה. אוסטרליה. אוסטריה. בלגיה. בוליביה. ברזיל. בולגריה. קמרון. קנדה. צ'ילה. סין. קולומביה. קוסטה ריקה. קרואטיה. צ'כיה (צ'כוסלובקיה). דנמרק. אקוודור. מצרים. מזרח גרמניה. אל סלבדור. אנגליה. צרפת. גרמניה (מערב גרמניה). גאנה. יוון. האיטי. הונדורס. הונגריה. איסלנד. אירן. עיראק. איטליה. חוף השנהב. ג'מייקה. יפן. כוויית. לטביה. מקסיקו. מרוקו. הולנד. ניו זילנד. ניגריה. צפון אירלנד. נורבגיה. פרגוואי. פולין. פורטוגל. פרו. אירלנד. רומניה. רוסיה (ברית המועצות/חבר העמים). ערב הסעודית. סקוטלנד. סנגל. סרביה (יוגוסלביה). סלובקיה. סלובניה. דרום אפריקה. דרום קוריאה. ספרד. שבדיה. שווייץ. טוגו. טרינידד וטובגו. טוניסיה. טורקיה. אוקראינה. איחוד האמירויות. ארצות הברית. אורוגוואי. ויילס. קונגו (זאיר). צפון קוריאה. בוסניה.
כן, יש 77 כאלה. 77 נבחרות - טובות יותר וטובות פחות - שהצליחו לעלות לטורניר אחד לפחות מאז המונדיאל של שפיגלר. 77. עכשיו לכו אל דירוג פיפ"א ותורידו את ה-77 האלו. עם מי נשארנו? להלן מדגם מייצג: בורקינה פאסו (שלפנינו בדירוג, אגב), מונטנגרו, פנמה, אוזבקיסטן, מאלי (גם לפנינו, לא שהדירוג אמין), גינאה, אוגנדה, סיירה לאון, קניה, לוב, קורסאו, גאבון, מאוריטניה, בנין (לא טל), הודו, סורינאם, תאילנד, אנדורה, תימן, ארובה - ואתם מבינים כבר את הקטע. בעולם כדורגל שנחלק לשניים, ישראל ללא ספק בחצי הנחשל והנורא.
ועזבו אירוע גדול - שכדי להגיע אליו נהיה חייבים עוד הרחבה של מעגל המשתתפות - ישראל יותר קרובה לדרגים החמישי והשישי מאשר לראשון והשני. תראו את איי פארו, שפעם הייתה נרמסת ובקמפיין עשה ניצחה בלטביה ועשתה תיקו עם הונגריה. או את לוקסמבורג אהובתנו שחוץ מה-0:0 המרשים בטולוז עשתה גם תיקו בבלארוס ובבית ניצחה אותה (ואת אלבניה במשחק ידידות).
ואנחנו נמשיך להסתכל על התמונה הקטנה. להתעודד מהפסד באיטליה (בזמן שלוקסמבורג עושה תיקו בצרפת), לעסוק בזהות המאמן הבא, המושיע ("אבוקסיס יביא משמעת וסחבקיות", "ברקוביץ' יעיר" - כאילו זה משנה), לחפור על זריקת סרט (ולא על מה היא מסמלת). בולשיט, הכול בולשיט, שימו משקפיים. תראו את איסלנד. תראו אפילו את סוריה. תראו כמה מדינות קטנות יותר או מסובכות יותר מישראל מצליחות להתקדם או לפחות להפציע. אצלנו ימשיכו להגיד 'בואו נעבוד' במקום לעבוד, ואנשים רבים ימשיכו להציע תוכניות רבות, אבל בסופו של דבר העסקנות תמיד תנצח את הכדורגל. בולשיט, הכול בולשיט. את הרכבת לכדורגל האמיתי של היבשת הפסדנו כבר לפני הרבה שנים. אם לא נעלה עליה בקרוב, יום יבוא ונתחנן להיות טובים כמו לוקסמבורג.
נראה מופרך, הא? תשאלו את אמציה.
קאט דה בולשיט.
orenjos@walla.co.il
למעקב בפייסבוק: http://facebook.com/josifoon
