קשה, כמעט בלתי אפשרי, לחזות איך תיראה קבוצת כדורסל על סמך בנייתה בקיץ. ברוב המקרים, התחזיות האלו מתבססות על הצורך למלא שעות שידור, עמודי אינטרנט או עיתון גם כשלא קורה הרבה, ומתבססות על היכרות העבר עם השחקנים והמאמן, וניסיון נואש להעריך איך יתחברו ביחד. אפשר לומר בוודאות שגולדן סטייט תהיה די טובה ב-NBA, ולהאמין שאוברדוביץ' ואיטודיס יצליחו לגבש משהו נחמד בפנרבחצ'ה ובצסק"א, בהתאמה, אבל לגבי כל השאר מרווח הטעות הוא עצום. די בפציעה או שתיים, בדיקת סמים אמיתית או מפוברקת או בריב בחדר ההלבשה כדי לרסק כל קבוצה וכל תחזית.
עוד בנושא:
אוסטין דיי חתם לעונה אחת בהפועל ירושלים: "מצפה לעונה מרתקת"
מכבי תל אביב התעלמה, כספי כיסח: סיפורו של אוסטין דיי
אוסטין דיי ניצל מהפיגוע בטורקיה: "הייתי אמור לבלות שם בזמן המתקפה"
למרות כל זאת, מפתה להיסחף לתחזית אופטימית במקרה של הפועל ירושלים של הקיץ הנוכחי. אורי אלון וגיא הראל ענו כמעט על כל קטגוריה ברשימת הדרישות לבניית קבוצת כדורסל מאוזנת ומצליחה: ראשית, הם שמרו על המשכיות והחתימו את שחקני המפתח להצלחה של העונה שעברה - קרטיס ג'רלס, ג'רום דייסון וטרנס קינסי; שנית, הם צירפו מאמן מנוסה, פוטיס קציקאריס, שמכיר את הזירה המרכזית שירושלים רוצה להצליח בה, הכדורסל האירופי. על הנייר, הם שיפרו משמעותית את עמדה מספר 4, שהייתה הבעייתית ביותר בקבוצה בעונה שעברה, עם החתמתו המפתיעה של אוסטין דיי; שדרגו את עמדה מספר 5, עם צירופו של אלן אומיץ' - שבשלב הזה של הקריירה אמור לתרום יותר מאמארה סטודמאייר, אף שמדובר בשני שחקנים שונים לחלוטין במימדיהם ובתכונותיהם; וגם נתנו את הדעת לבעיה נוספת שבלטה בקבוצה אשתקד - ריכוז משחק - כשצירפו את יוגב אוחיון.
כבר כעת, כמה דברים ברורים לגבי הסגל של ירושלים: ראשית, המטרה היא אירופה. ממילא, הנוכחות של ריצ'רד האוול בעמדה מספר 5 הופכת אותה לקבוצה שמאוד קשה לנצח בליגה, בעיקר מפני שהוא (וליאור אליהו) מאפשרים נוכחות בו זמנית על הפרקט של ג'רלס, דייסון וקינסי, על כוח האש המרשים שלהם יחד עם ההגנה הרצחנית של האחרון. אתה לא מצרף את אומיץ' (2.15) ודיי (2.10) בשביל ליגת הננסים והסוויצ'ים האוטומטיים שלנו. קאציקריס, איש הליגה הספרדית ששומרת עדיין על ערכי הכדורסל המסורתיים ומאיישת את עמדות הפנים בשחקנים מאסיביים יחסית, הביא את הערכים האלו ככל הנראה גם לארנה. אגב, קבוצת ליגה ספרדית זכתה ביורוקאפ אשתקד, ולסנטר שלה קראו אלן אומיץ'.
דבר נוסף שבולט לעין הוא שירושלים מודעת לתלות המוגזמת בג'רלס ודייסון בעונה שעברה. הרשו לי להמר בזהירות ששני הקלעים חסרי המצפון לא יתמתנו תחת קאציקריס, וטוב שכך. יהיו דקות שבהן הכדורסל של ירושלים יתבסס על שלשות ומגרש פתוח, אבל אף כוכב אירופי, לרבות הספאנוליסים, היויים (זכרון ברך לברכה) והדה קולואים, לא מסוגל לסחוב לבד במשך 40 דקות. בעונה שעברה בלט החיסרון של אופציית הגב לסל וקליעה ויצירתיות מעמדות אחרות. אומיץ' ודיי אמורים לפתור את הבעיה הזאת, והעומק בסגל, כולל בעמדת הרכז, יאפשר לקאציקריס לשחק בהרכבים שבהם הכדור יזוז ויחליף ידיים, ייכנס פנימה וייצא החוצה - סגנון שהיווני מעדיף.
כן, יש לא מעט סימני שאלה. לירושלים יש מחסור משווע במגינים אפקטיביים ובריבאונדרים חייתיים, בעיקר בעמדות הפנים. לדיי יש פוטנציאל אדיר שהתממש עד עתה רק בעונה לא מלאה אחת בפזארו, וקאציקאריס יצטרך לקחת תואר ראשון בקריירה. רק שגם כאן נהגה ירושלים בחוכמה: בתקציבים שלה, היא לא יכולה להמר רק על מניות בטוחות. אם השחקנים החדשים והמאמן יצליחו להוכיח שמקומם ביורוליג, הם ייקחו איתם לשם גם את הפרויקט של אורי אלון.