1. ספורט הוא עסק של סיפורים. כשהונף השלט לחילוף האחרון של בני יהודה וזה לא היה פדרו גלבאן, כולם ביציע הכתום הופתעו. התחושה הייתה שאם בני יהודה תנצח, זה יהיה המשחק של הסמל הגדול שלה בעשור האחרון. אלא שמי שנכנס היה דווקא סתיו פיניש והסיפור של הגמר הזה הושלם רק אחרי שהוא הכריע אותו, כאשר בצד הצהוב, שני הוותיקים יוסי בניון וטל בן חיים הם אלה שלא עומדים בלחץ ומפסידים את התואר.
2. לברון ג'יימס נשאל על הטיול הקליל של קליבלנד וגולדן סטייט לגמר הפלייאוף ואמר שהוא מעדיף לשחק כל יומיים-שלושה ולא לנוח שבוע וחצי בין סדרות. מכבי תל אביב שיחקה העונה 17 משחקים יותר מבני יהודה (ליגה, גביע ואירופה. בלי גביע הטוטו) וגם נחה שבוע פחות כי הפלייאוף התחתון נגמר לפני העליון. אז מה עדיף? לבוא רעננים או לבוא בקצב הנכון? הגמר הזה לא ממש סיפק תשובות, אבל כן נתן כמה מסקנות.
העונה של הצהובים התחילה ב-30 ביוני ונגמרה הערב, כמעט 11 חודשים אחרי. פלא שהם נראו כמעט כל המשחק עייפים וכבויים ובעיקר לא מדויקים, כמו בכל התקופה האחרונה. כן, הם שלטו, כי הם הרבה יותר מוכשרים מהיריבה, לפעמים הם גם התקרבו לכיבוש, אבל היכולת להתנפל, לכבוש ולהכריע נעלמה פעם נוספת. העונש? שנתיים בלי תואר למועדון, שעם התקציב שלו, חייב לזכות במשהו כל שנה. העונש הגדול יותר? העונה הבאה תתחיל כבר ב-29 ביוני. אגב, אפשר כבר לדבר על "קללת השחרור של חואן פאבלו"?
3. והיריבה? בפעם השנייה ברציפות, מכבי תל אביב נתקלה בגמר הגביע בקבוצה הרבה יותר חלשה והרבה יותר רעבה ממנה. לבני יהודה יש אולי עשירית מהכישרון של הקבוצה הגדולה של העיר, אבל ביציעים שלה הבאזז היה בולט ועל הדשא השחקנים שלה לא ויתרו על ספרינט, צופפו, חזרו לעמדות מצוין ובעיקר, שיחקו קשוח. הצהוב של מאור קנדיל אחרי 83 שניות אומנם סיבך אותו, אבל גם הבהיר לטל בן חיים החלוץ שכל דריבל יענה בכאב. משם והלאה, בן חיים בעיקר החליק על הדשא בכל פעם שהוא ניסה להשאיר את השחקן שלו מאחור.
עוד בנושא
גביע המדינה: בני יהודה זכתה אחרי 3:4 בפנדלים על מכבי תל אביב
כחילה 8, זובאס ויונתן כהן 7, וידיגאל 3: ציוני גמר הגביע הדרמטי
בני יהודה בעננים, כפיר אדרי: "אי אפשר להסביר, זה משהו חלומי"
מכבי תל אביב תיאלץ לשחק בסיבוב המוק' הראשון של הליגה האירופית
4. רובן מיקאל הוא מייצג טוב של העונה של מכבי תל אביב. הוא לא רע בכלל, אבל בטח לא טוב מאוד. הוא איבד כדור שכמעט עלה בשער מכריע ונראה לחוץ ומבולבל. העימות התקשורתי שלו לפני כמה שבועות מול ערן זהבי, בנוגע לעוצמתה של הליגה הסינית, היה מסמל ביותר. אם מכבי תל אביב רוצה לחזור לזכות בתארים, היא צריכה יותר שחקנים ברמה של זהבי ויותר זרים ברמה טובה יותר ממיקאל (מי אמר מיטרוביץ'?). איתו, היא תישאר צעד מתחת לבאר שבע.
5. בערך 24 שעות אחרי שאייאקס, המהירה והתוססת, נכנעה ללא תנאי למנצ'סטר יונייטד האיכותית והחזקה פיזית ומנטלית ממנה, בני יהודה הוכיחה שאפשר גם אחרת. ג'ייטה הנפלא עזר לה לתקוע את ההתקפות של מכבי תל אביב (מילה טובה מגיעה גם לכחילה, למרות התסרוקת) והמתפרצות הביכו שוב ושוב את ההגנה האיטית בצהוב. כפיר אדרי עשה הכנה טובה ופגע בנקודות התורפה של היריבה. או שמא הייתה זו ידו המכוונת של יוסי אבוקסיס כבר? בכל מקרה, מבחינת כדורגל בני יהודה יכולה וצריכה להיות טופ 8 בעונה הבאה. אם רק ההנהלה תיישר קו, יהיה בסדר.
6. ליטו וידיגאל נרדם. שוב. המערך המקורי, עם שלישיית הקישור אלברמן-מיקאל-גולסה לא עבד מהרגע הראשון והוביל למחצית ראשונה מנומנמת. אחרי ההפסקה הקבוצה שלו העלתה את הקצב, אבל המאמן, כמו שקרה לו ביותר מדי משחקים בחצי העונה שלו בישראל, לא היה שם כדי לתת לה את הכלי הנכון שיאפשר לה להכריע. החילופים התעכבו וגם אז, היו משונים. השבועיים האחרונים בליגה, בהם הצהובים נראו רע מאוד, עלו ביוקר. זה נראה כמו משחק פרידה מעוד מאמן שלא הותיר חותם.
7. אחת ירדה ליגה, אחת שוב סיימה עונה עם תחושה חמוצה, אחת זכתה בתואר. אז מי הקבוצה הכי גדולה של תל אביב?