הערב (ראשון, 21:00), כשפנרבחצ'ה - מגובה ב-12 באלף אוהדים ובז'ליקו אוברדוביץ' אחד - תצא לקרב על גביע אירופה הראשון בתולדותיה, היא תדע שעליה להתמקד בעיקר בשתי חזיתות. האחת, בראש ובראשונה, ואסיליס ספאנוליס. והשנייה, האיש שלעולם אין להקל בו ראש, יורגוס פרינטזיס.
בתולדות הכדורסל העולמי זכרו תמיד את המאמנים המעוטרים, את הכוכבים הגדולים, את החמישיות המופלאות. אבל לצמדים המצליחים ביותר, שניהלו זוגיות פורה על המגרש והפכו לאגדות האחד בזכות השני, היה מקום מיוחד. ב-NBA היו בין היתר מג'יק וקארים, מייקל וסקוטי, סטוקטון ומאלון; בישראל לא ישכחו את מיקי-מוטי וקטשפר; ובאירופה העריצו את קורבלאן ובראבנדר, את ג'ורג'ביץ ודנילוביץ', את קוקוץ' וראדג'ה, את יאנאקיס וגאליס.
כעת, רגע לפני גמר היורוליג, ננסה למפות ולדרג את הצמדים הגדולים של שנות ה-2000 באירופה. הבחירה לא הייתה קלה, ההגדרות לצמדים היו מאוד לא ברורות וגם הדירוג אינו מהווה מדע מדויק. תנאי סף אחד בכל זאת נדרש כאן: זכייה בגביע אירופה אחד לפחות, ושיתוף פעולה ממושך או לפחות בלתי נשכח.
עוד בנושא
ז'ליקו אוברדוביץ': "יש לי את הניסיון לדעת שיהיה גמר קשה מאוד"
אודו: "כעת נצטרך 'להרוג את ביל'". בוגדנוביץ': "זה הישג כביר"
כמעט נכנסו:
9. מרקו יאריץ' ומאנו ג'ינובילי (וירטוס בולוניה)
שתי עונות, שני פיינל פורים, גביע אחד
8. חואן קרלוס נבארו ודיאן בודירוגה (ברצלונה)
שלוש עונות, פיינל פור אחד, גביע אחד
7. אריאל מקדונלד ונייט האפמן (מכבי תל אביב)
שלוש עונות, שלושה פיינל פורים, גביע אחד
6. תיאו פפאלוקאס וטרייג'ן לנגדון (צסק"א מוסקבה)
שלוש עונות, שלושה פיינל פורים, שני גביעים
ועכשיו, יוצאים לדרך עם החמישייה הפותחת.
5. סרחיו רודריגס וסרחיו יוי (ריאל מדריד)
שש עונות, ארבעה פיינל פורים, גביע אחד
אם יש גורם אחד שחסר לריאל מדריד בחצי הגמר מול פנרבחצ'ה, הרי שזהו סרחיו רודריגס, האיש והזקן. סרחיו יוי, שחקן העונה, הופיע גם במאני טיים, אבל לא הספיק לבדו. בכל פעם שלוקה דונצ'יץ' ביצע טעות (ועוד טעות, ועוד טעות), ושילם את שכר הלימוד של נער בן 18 בבמה הגדולה, נזכרו אוהדי הבלאנקוס ברכז הנפלא שאבד להם לטובת פילדלפיה.
היום נתפס מיקומה של ריאל בין ארבע הגדולות ביורוליג כמובן מאליו, וזה בעיקר בזכות צמד הסרחיוז. כשרודריגס הצטרף לקבוצה, הוא הצעיד אותה להופעה ראשונה בפיינל פור זה 14 שנים. אז נכון, ריאל ידעה גם כישלונות, החלקות ומפגני לוזריות; היא לקחה רק גביע אחד, למרות שהעמידה סגלים עשירים ומבטיחים שנה אחר שנה; וצריך לזכור שהשניים הללו גם לא שיחקו יותר מדי זה לצד זה, באדיבות הרוטציות המוזרות של המאמן פאבלו לאסו. לכן הם רק במקום החמישי.
4. דימיטריס דיאמנטידיס ומייק באטיסט (פנאתינייקוס)
תשע עונות, חמישה פיינל פורים, שלושה גביעים
חייבים לפתוח בכוכבית: הצמד האמיתי שאחראי לשושלת המפוארת של פנאתינייקוס בעשור הקודם הוא דווקא זה שעמד על הקווים - המאמן ז'ליקו אוברדוביץ' ועוזרו דימיטריס איטודיס. אבל ספק אם על המגרש אפשר היה למצוא שילוב טבעי כל כך כמו זה שהיה בין דימיטריס דיאמנטידיס למייק באטיסט.
אוברדוביץ', כמאמן, הפך לאמן השימוש בפיק אנד רול, וספק אם היו שניים שידעו לתרגם את המדיניות שלו כמו השניים הללו. הם היו העוגן ההתקפי וההגנתי של פאו לאורך השנים, ולא סתם התעקש המאמן הסרבי שהם גם יהיו תמיד השניים הראשונים שמוחתמים מחדש בקיץ. מכל הרשימה המפוארת הזו, "באטיסטידיס" הם היחידים - לפחות עד סביבות השעה 23:00 הערב - שהובילו קבוצה אחת לשלוש זכיות ביורוליג.
3. מילוש תאודוסיץ' וננדו דה קולו (צסק"א מוסקבה)
שלוש עונות, שלושה פיינל פורים, גביע אחד
כל עוד מדובר בשלבי הבתים ובמשחקי הפלייאוף, ספק אם היה צמד טוב, איכותי, מתואם ודומיננטי כל כך כמו ננדו דה קולו ומילוש תאודוסיץ'. האחד גארד גבוה, חכם ואחראי, השני אמן יוצר, פורץ דרך וגם קצת קפריזי, וביחד - הכי קרובים לשלמות. השורה הסטטיסטית שלהם מדהימה: 33 נקודות, 5.5 ריבאונדים ו-10.5 אסיסטים תרם הצמד "דה קולוסיץ'" בממוצע למשחק במשך שלוש השנים האחרונות.
בזמן שכל קבוצה באירופה משוועת לגארד איכותי אחד שיוביל אותה לצמרת, צסק"א נהנתה מהשניים הטובים ביותר בנמצא. גביע שני בשלוש שנים היה מסיר מהמועדון כולו, ומתאודוסיץ' במיוחד, את תווית הלוזרים; אבל אז הגיע ואסיליס ספאנוליס. לכן, השניים שהיו אמורים להיות מדורגים ראשונים שוב מפסידים במאני טיים ויורדים רק למקום השלישי והמאכזב מבחינתם.
2. שרונאס יאסיקביצ'יוס ואנתוני פארקר (מכבי תל אביב)
שתי עונות, שני פיינל פורים, שני גביעים
קבלו את האויבים הכי גדולים ומושבעים של מכבי תל אביב. הם הובילו אותה לזכייה בכל תואר אפשרי, העמידו שורה תחתונה מושלמת בכל המסגרות והציגו את הכדורסל היפה והאטרקטיבי ביותר - לא רק בזמנם, אלא אולי בכל הזמנים - ובכל זאת, הם האויבים. למה? כי יותר מעשר שנים חלפו מאז התפרקה השושלת המפוארת של הצהובים, והסטנדרטים שהיא הציבה נותרו בעינם, בלתי אפשריים להשגה.
בניגוד לצמדים האחרים בחמישייה הפותחת, שרונאס יאסיקביצ'יוס ואנתוני פארקר הם היחידים ששיתפו פעולה רק שנתיים. בעונה הראשונה עם עמדו כפסע מהדחה מבישה בטופ 16, אבל הנס ההוא שהתחולל (כששניהם בכלל יושבים על הספסל עם חמש עבירות) נתן את האות להתפוצצות הגדולה ביותר שנרשמה ביבשת ב-25 השנים האחרונות.
אבל אם הם כל כך נפלאים, וכל כך איכותיים, וכל כך מושלמים, למה הם רק במקום השני? דווקא בגלל כל הסיבות הללו. השניים הללו ניצחו כל יריב אפשרי ב-5 על 5, וסביר להניח שהיו מנצחים את כולם גם ב-2 על 2. אלא שהשושלת של מכבי תחת פיני גרשון הייתה כל כך עוצמתית, שהיא ממש לא הייתה תלויה בשניים. לרשימת הצמדים היה אפשר להכניס את ניקולה וויצ'יץ' במקום שאראס או פארקר, ואיש לא יכול היה להתווכח. גם מייסיאו באסטון היה כוכב על בקבוצה הזאת. העובדה היא שבלי הרכז הליטאי, הקבוצה שרדה והייתה רחוקה חמש נקודות מזכייה בגביע שלישי ברציפות. זה לא גורע מההישג של איש מהם, וזה לא הופך אף אחד לפחות טוב, אבל כשבוחנים השפעה של צמד אחד על היסטוריה שלמה - זה מעט פוגם בטוטאליות שלהם.
1. ואסיליס ספאנוליס ויורגוס פרינטזיס (אולימפיאקוס)
שש עונות, ארבעה פיינל פורים, שניים או שלושה גביעים
קאמבקים מופלאים מפיגורים דו ספרתיים בפיינל פור, גויאבה ששווה גביע אירופה, שלשות ניצחון על ראשם של השומרים הטובים ביבשת. ואסיליס ספאנוליס כבר מיצב את עצמו כאחד מגדולי הווינרים שידעה היבשת בכל הזמנים, והניצחון הענק על צסק"א ביום שישי היה רק עוד נדבך במסורת המופלאה שלו, אבל הוא לא היה עושה זאת בלי שותפו לדרך, יורגוס פרינטזיס.
במשך שנים השקיעו האחים אגלופולוס מאות מיליוני יורו ברכש נוצץ, החתימו את המאמנים הטובים ביותר והנחיתו את הזרים האיכותיים ביותר, אבל כשלו בכל פעם מחדש. דווקא כשאולימפיאקוס, בחסות המשבר הכלכלי ביוון, נאלצה לקצץ באופן משמעותי את תקציבה - היא פיצחה, כמעט בטעות, את הקוד - והפכה ליחידת קומנדו לוחמת, שלא מתפשרת ולא מוותרת, שבניגוד לכל המגמות באירופה מסתמכת על שחקנים מקומיים ואפרוריים, מגובים בזרים יעילים ולא פחות אפרוריים בעצמם.
מעל כולם בולט הצמד "ספאנטזיס". נכון, ספאנוליס כבר בן 34 וקרוב יותר לסוף הקריירה שלו מאשר לתחילתה. נכון, פרינטזיס לא ייזכר כאחד הפאוור פורוורדים הטובים בתולדות המשחק. נכון, בצמד הזה יש היררכיה ברורה ואין ספק מי הוא מספר 1. אבל דבר אחד נותן לשניים הללו את הבכורה: העובדה שהם למעשה הקבוצה, הם המועדון, הם הלב הפועם של אולימפיאקוס. בניגוד לשלושת הזוגות שמדורגים תחתיהם, הם שחקנים מקומיים ולא זרים. בניגוד לכל האחרים, הם הובילו את קבוצתם למחוזות שכלל לא הייתה אמורה להגיע אליהם, ולא פעם אחת או פעמיים, אלא כמעט בכל עונה ועונה. הם הבשורה שיש לאחרוני הרומנטיקנים שנותרו בכדורסל המקצועני. יזכו הערב בגביע או לא, הם כבר ראויים לבכורה.