וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

נשאר רק השם, הלכה הקבוצה: אוהד כואב על הירידה של הפועל תל אביב

יהורם דילמאני

14.5.2017 / 7:27

בירידה הראשונה בכיתי, התאבלתי. הפעם? בכלל לא בכיוון. יהורם דילמאני, אוהד אדום, על מועדון שאיבד את הדרך, הזהות וה-DNA שלו וחייב לעשות מהפכה כדי להחזיר את אמון הקהל בלאומית

ברני ארדוב

ינקה אקהויז, אלי "קוקוס" כהן, מוריס ז'אנו, יוסי זאנה, אחמד מוסה, רמי ארמה, שבתאי לוי, גילי לנדאו, קובי סגל, משה סיני. אלה חלק מהשמות שהרכיבו את הסגל של הפועל תל אביב בעונת 1988/89, עונת הירידה הראשונה. תוסיפו לרשימה הזו את הילדים דאז, יוסי אבוקסיס ופליקס חלפון, שלימים הפכו לכוכבים במועדון בפרט ובכדורגל הישראלי בכלל.

אדי גוטליב, עומרי אלטמן, שחר הירש, ג'וזף גנדה, חסן אבו זייד, עמית ביטון, דודו ביטון, עופר ורטה, סער בנבנישתי, ג'ון צ'יבויקה, מוטי ברשצקי, אור אוסטוינד, חן עזרא, בן רייכרט, שמואל שיימן, ארון שוינפלד. זו רשימה חלקית ביותר של סגל הפועל תל אביב לעונת 2016/17, עונת הירידה השנייה.

לאוהד האדום מספיק להסתכל על שתי הרשימות הנ"ל כדי להבין את ההבדל התהומי בין שתי הירידות, בין שתי הקבוצות שרק השם, הסמל והצבע משותפים להן.

בירידה הראשונה בכיתי, התאבלתי, לא האמנתי שזה קורה, ועוד שנה אחרי שלקחנו אליפות בפעם השלישית בתוך שבע עונות. איך יכול להיות שהקבוצה של שנות ה-80' מתפרקת ככה? תקופת סוף תיכון, בגרויות, טרום גיוס, בלגן רגשי אחד גדול. הפעם לא בכיתי, לא הייתי בכיוון בכלל. אפילו לא הייתי במתח, גם לא כשאשקלון נקלעו לפיגור, גם לא כשאדי גוטליב דחק את הכדור פנימה.

עוד בנושא:

הפועל תל אביב ירדה ללאומית
הלם בהפועל תל אביב: "זה לא נקלט"
מהמוצדקות: אורן יוסיפוביץ על הירידה של האדומים

העיניים אומרות הכל/ברני ארדוב

זה לא בגלל הגיל ולא בגלל הניסיון ארוך השנים עם הקבוצה באדום. משהו נשבר העונה ביני לבין הקבוצה שלי, הפסקתי להאמין בה, לא הצלחתי להגיע לידי זיהוי רגשי עם אף אחד מהשחקנים. אין אפילו אחד בהפועל תל אביב שאני יכול להגיד עליו "סמל" ו"נשמה". הפועל תל אביב של העונה, כמו של חמש העונות האחרונות, היא לא קבוצה. היא אוסף שחקנים שלובשים חולצות אדומות עליהן מתנוסס הסמל האהוב עליי כל כך, אבל שם נגמר כל קשר.

הרגש העיקרי שמילא אותי בכל משחק הוא כעס. כעס על המאמן(ים) חסר(י) היכולת, כעס על השחקנים שרק "רוצים" ו"רצים", אבל לא משחקים, כעס על כבירי שקנה את הקבוצה ומכר לנו חלומות, אבל לא היה לו מושג איך להגשים אותם. כעס על כל מי שהיה מעורב בקבוצה בשנים האחרונות וכל מה שעשה זה למצוץ לה את הדם ולרסק לה את העצמות.

הפועל תל אביב איבדה את דרכה, את הזהות שלה ואת ה-DNA שלה. זה מועדון ששכח מאיפה הוא בא, שכח את מהות הסמל שלו, שכח את שחקני העבר ובעיקר רמס את כבודם, מועדון שמוכן להחליף את הבית שלו בשביל עוד עסקת נדל"ן. הפועל תל אביב של היום היא בעיקר קבוצה שאיבדה את הכבוד העצמי שלה ואם היא הייתה שורדת בליגת העל, זה היה השקר הכי גדול של הכדורגל הישראלי, אי פעם. היא ראויה וצריכה לרדת ליגה, הן בגלל הכישלון הניהולי והן בגלל חוסר היכולת המקצועית על המגרש והקווים.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

הטיפול שמאריך את חייהם של חולי סרטן ריאה

בשיתוף העמותה הישראלית לסרטן ריאה
אוהדי הפועל תל אביב עצובים. ברני ארדוב
הקבוצה איבדה את הזהות/ברני ארדוב

אנו ירדנו ליגה, לבנות ולהיבנות בה

השאלה עכשיו היא לא מתי הפועל תל אביב תחזור לליגת העל, אלא איזו הפועל תל אביב תחזור לליגת העל. הציפיה היא לחזור תוך עונה אחת, לא משימה בלתי אפשרית. אבל החוכמה תהיה לבנות קבוצה עם תשתית ראויה, שתוכל לשמש אותה גם לאחר החזרה לליגת העל.

העונה בלאומית לא תהיה קלה, אבל עם כל הכבוד לקבוצות שהפועל תל אביב תפגוש שם, הקושי לא יהיה הן. המכשול הגדול הוא הפועל תל אביב עצמה, קבוצה שצריכה מהפכה אמיתית בגישה כדי לעמוד במשימה העומדת בפניה. כי הקבוצות שהיא תפגוש שם הן קבוצות ברמה של אשקלון וכפר סבא (ולמטה מזה), אותן קבוצות שהאדומים לא הצליחו לנצח בזמן אמת.

המשימה הראשונה והחשובה ביותר כרגע היא איוש נכון וחכם של עמדת המאמן. המאמן הבא צריך להיות איש מקצוע עם ניסיון מוכח, כריזמה וכישורי הנהגה, בעל חשיבה לטווח ארוך, כזה ששחקנים ילכו אחריו לכל מקום, שירצו ללמוד ממנו. סגל השחקנים צריך להיות מאוזן, עם שחקנים ותיקים ומנוסים שיסחבו את הקבוצה מצד אחד, למשל אריאל הרוש, אביחי ידין ואייל משומר ולצדם, שחקנים צעירים ורעבים, שיהוו את דור העתיד. בתוך כל זה צריך להיות אחוז גבוה של שחקני בית וכדי לחזק עוד יותר את הזהות של הקבוצה עם הערכים של הפועל תל אביב, היא חייבת להחזיר למערכת אנשי מקצוע פעילים, שמזוהים עם המועדון והיו סמלים שלו, כאלה שישתתפו בתהליך הבנייה וייחנכו את דור העתיד. ואליד באדיר, אקהויז, שי אבוטבול, סלים טועמה, עמרי אפק, יום טוב טליאס והרשימה עוד ארוכה.

בעלי הפועל תל אביב איציק ניסנוב. ברני ארדוב
הרבה עבודה מצפה לבעלים/ברני ארדוב

לבעלים, האחים ניסנוב, תושב וגרינברג, יש הרבה מאוד עבודה ואני בטוח שהם יעשו אותה באהבה הגדולה. השאלה היא כמה סבלנות תהיה להם, כמה אורך רוח מול הלחץ מבחוץ להחזיר את הקבוצה תוך עונה לליגת העל, כמה עמוק הם יהיו מוכנים להכניס את היד לכיס, מתוך ידיעה ברורה שהם לא יראו את הכסף בחזרה, לפחות לא בטווח הנראה לעין.

תהיה להם עוד משימה אחת לא פשוטה בכלל - לרכוש מחדש את אמון האוהדים. הקהל האדום ידע להשמיע את קולו ודעתו לאורך השנים, אבל גם ידע תמיד לשים הכל בצד עם השריקה לפתיחה ולעסוק רק בדבר אחד – לעודד את הפועל תל אביב. גם העונה, כשזה לא נראה באמת כמו הפועל תל אביב או בכלל, כדורגל, המשימה להשאיר את הקבוצה בליגה עמדה לפני הכל. ההנהלה תצטרך לעשות מהלכים בוני אמון מול הקהל, כדי שזה ימשיך למלא את היציעים גם מול מרמורק, קטמון ונשר. ההנהלה צריכה להוכיח שהיא באמת "הפועל תל אביב" ולא סתם סיסמה על חולצה, שהיא באמת באה להחזיר עטרה יושנה (כמה שזה יישמע קלישאה) ושהיא באמת באה לבנות כאן משהו אמיתי, שכל האדומים יהיו גאים בו.

אני לא בהכרח מדבר על אליפויות וגביעים, אני מדבר קודם כל על כדורגל. משאלת הלב שלי היום היא שהפועל תל אביב תחזור לשחק כדורגל. אחר כך שתעלה לליגת העל, אחר כך שתנצח בדרבי. כל השאר פחות חשוב. ניפגש במאי 2018, אולי קצת קודם, עם טור עליה. הפועל תל אביב לעולם ועד.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully